ילדים זה שמחה

כשרק התחלתי לכתוב את הטור הזה, כמעט כל שבוע הרגשתי שזהו, נגמרו לי כל הרעיונות ואין לי יותר מה לחדש. בטור הנוכחי, אחרי למעלה משנה ואחרי יותר מ-50 כתבות, אני נפרדת מכם. זה הזמן להודות בפניכם שעם שני ילדים קטנים בבית חלק מהכתבות עלו בשליפה של הרגע האחרון, כי תכנון לחוד והחיים עם ילדים בין הרגליים לחוד. אם הייתם רואים באלו תנאים נכתבו רוב הכתבות, הייתם מבינים שלעיתים רבות זו נראתה משימה בלתי אפשרית והיו כתבות שעלייתן לאוויר הייתה בגדר נס.

כמו שרובכם יכולים לשער, בית בשעות אחה"צ עם שני זאטוטים בעלי צרכים ורצונות משלהם הוא לא עניין פשוט. הדינמיקה בין אחים קטנים לא תמיד הרמונית, צריך לעשות הפסקה כמעט כל דקה ולהיות קשובים לצרכיהם הרגשיים והפיזיים, לדאוג להפרדת כוחות כשצריך, להכין לה שוקו ולו פטל, לעזור לה עם הגואש, ואז הוא בדיוק רוצה לעזור לי להקליד, היא צועקת שהוא חטף לה, הוא רוצה לראות ערוץ הופ והיא רוצה שאמא תשחק איתה בפיות...

ובתוך כל זה יש גם את העניין של הכנת האוכל שתמיד השתדלתי לעשותו מגוון וטעים, שיהיה כיף לאכול אותו ולשחק אתו שיהיה טעים ומפתה מבחינה ויזואלית. כל ההכנה שלו התרחשה כשהילדים מסתובבים בין הרגליים ומבקשים "לעזור". לפעמים הרבה נשפך בדרך, נמעך או פשוט התחרבש ולא יכול היה להצטלם או שבמקרים אחרים הכל היה מוכן לצילום ואז אור דחף אצבעות והכל הלך פייפן...

הרבה פעמים קרה שהגשתי להם בגאווה יצירות פאר עם המון השקעה וכל מה שהתחשק להם היה ביסלי או מקדונלד'ס. כמובן שלפעמים לא התחשק להם לאכול כלום ואז הם ביאסו אותי והורידו לי את הביטחון. בקיצור, לא פשוט, אבל לא התייאשתי ולמדתי במהלך השנה הזו שאוכל לילדים זה לא בהכרח אוכל שהילה ואור שלי אוכלים (או לא אוכלים).

כי מה שהם לא אוכלים, דווקא חברים שלהם שבאים לבקר מאד שמחים לאכול ומה שלא בא להם היום לפעמים בא להם למחרת או אחרי שבועיים, כך שאין מתכון שמתאים לכל הילדים בעולם וצריך פשוט לנסות ולקחת בחשבון שאולי יירקו לכם את זה בפרצוף. אז מה? לפחות אתם תאכלו.

בכל אופן, יש כמה קריטריונים שמהם מורכב העולם המכונה "אוכל לילדים" ולסיכום הנה העקרונות המרכזיים:

אז התחלתי עם משחק ויזואלי שבו האוכל "מתחפש" למשהו אחר, כמו למשל שניצל ופירה צבעוני בצורת גביע וכדורי גלידה, תיבת אוצר מטופו, עוף בצורת פרפר עם כנפיי בצק, חיפושיות ופרצופים מאטריות ועוד. הקטע הויזואלי תמיד מפתיע ומשמח ילדים, אבל בואו נודה בזה, זה בהחלט דורש השראה והשקעה ועדיין – לא בטוח ב-% 100 שהם יאכלו אותו ועוגמת הנפש עלולה להיות גדולה.

הכי פשוט וקל זה להיזכר מה אנחנו אהבנו כשהיינו קטנים. המאכלים הפשוטים של אמא או סבתא שתמיד עבדו כנראה שימשיכו לעבוד גם על הילדים שלכם. אפשר כמובן לנסות ולשדרג, להוסיף תבלינים וצבעים ולגוון חומרי גלם בסיסיים כמו פתיתים, אורז תפוחי אדמה ועוף, בורקס, מאפים ועוד. במתכונים שנתתי יש הרבה רעיונות לאוכל בסיסי בגרסאות שונות (תפוחי אדמה, פסטה עם תוספות משתנות) וגם מתכונים מעולם הילדות שלי שהתחבבו גם על ילדיי (ורניקס, רולדת גבינות ועוד).

זה אחלה רעיון להעביר את הזמן ולהשקיט את המצפון ש"הנה, עשינו משהו יצירתי ביחד ולא סתם נמרחנו מול הטלוויזיה". בדרך כלל מה שילדים אוהבים זה קטע של מתוקים ובצקים כמו מסכות בצק פריך בפורים, סוכריות פירות טבולות בשוקולד, בלונים פורחים עם בסיס עוגה וכו'. גם כאן, קחו בחשבון שיהיה בלגן אבל תמיד אפשר לפרוס ניילון גדול על הרצפה ובסוף לאסוף לתוכו הכל ולזרוק לפח.

לפעמים כשצופים בהצגה או בסרט או שקוראים עם הילדים סיפור שמעורב בו מוצר מזון כלשהו, אפשר לנצל את המומנטום ולהדליק אותם עם מתכוני גזר בהשראת "אליעזר והגזר", מתכוני תותים בהשראת "האריה שאהב תות", ספגטי עם כדורי בשר בהשראת "היפהפיה והיחפן" של דיסני, לחמניות תירס בעקבות "תירס חם" ועוד, לא חסר.

בגיל אחד המשחקים האהובים ביותר על ילדים הוא משחק תפקידים – כלומר לשחק במכולת, מסעדה, מרפאה וכדומה. אפשר לשלב בתוך זה את הארוחה, למשל להכין תפריט ולשחק במסעדה (לערוך שולחן בצורה חגיגית ולהגיש מנות מעוצבות כמו במסעדת גורמה) ולחלק תפקידים של מלצר, טבח וסועדים. אפשר לשחק בקונדיטוריה ולתת לילדים להיות אופים קטנים ולקשט עוגיות.

רעיון נוסף הוא לשחק עם בובות קטנות באוכל קטן (גרגרי חומוס, תירס, אפונה, עדשים, עגבניות שרי, או כל אוכל אחר שבא בקטן או יכול להיחתך קטן קטן, אפילו סלט ערבי קצוץ דק דק), להגיש בצלחות המשחק הקטנות של הילדים ולהאכיל גם את הבובות וגם את הילדים. מומלץ לפרוס סדין גדול ולאכול בפורמט של פיקניק ביתי.

אולי בעצם צריך להתחיל מזה שמירוץ החיים מאלץ אותנו להכין בשגרה אוכל מהיר וקל וכל השאר זה בונוסים ופינוקים של פעם ב...
אז חשוב לזכור שאפשר להכין אוכל טעים משאריות כמו למשל קציצות אורז (משאריות של ירקות, אורז וביצה), לביבות טופו (מטופו עם ירק) או לביבות בורקס (משאריות לחם, ביצה, גבינות ומה שרוצים), חביתיות שמנת ולפעמים אפשר לסגור עניין עם כריך או שניים, כמה ירקות וזהו.
כמו כן, כשעושים ארוחות גדולות למשפחה או לחברים ולא רוצים להכין בנפרד ארוחת ילדים אפשר להפריש מתוך הקיים לפני שמוסיפים תבלינים ועשבים לא ידידותיים, לסנן, לסדר קצת אחרת, לשפד, להפריד והנה לכם שתי ציפורים במכה אחת.

פסיכולוגית קלינית לילדים אמרה לי פעם שילדים אוהבים (משום מה) אוכל צהוב. כן, זה מוזר אבל תחשבו כמה מאכלים צהובים מתוך הרשימה ילדכם אוכל ותראו כמה שזה נכון:
חלמון של ביצה, תירס, גבינה צהובה, שקדי מרק, פסטה, תפוחי אדמה, שניצל, במבה, בננה ובטח יש עוד מלא ששכחתי.

גם ילדים שכמעט ולא נוגעים באוכל בבית בטוח אוכלים משהו בגן. בגני הילדים בדרך כלל מגישים אוכל מאוד בסיסי ופשוט (ולרוב גם מאד תעשייתי כך שאם תכינו לבד בטוח ייצא לכם פי אלף יותר טעים) כמו אורז לבן, שניצל, קבב, עוף, פסטה, גזר אפונה. תשאלו את הגננת מה הילד אוהב לאכול בגן ותכינו כזה בבית. אולי אפילו תופתעו לגלות שהילד אוהב דברים שלא עלו על דעתכם.

כמו שהספקתם להכיר אותי, אני רחוקה מלהיות תזונאית ולא פעם רבים מכם היו מזועזעים מכמויות הסוכר, החמאה השומן ומה לא. אוכל בריאות זה דרך חיים ומי שחי על פיה זה נהדר, אבל מי שלא, עדיף שפשוט ידאג לתזונה מאוזנת עד כמה שניתן. מבחינתי אוכל המבוסס על דוחן וטופו זה אילוץ שלא לומר, מבאס ולא טעים. אני בטוחה שאפשר להפיק מטעמים נפלאים מהמוצרים האלה וצר לי שלא יכולתי לתרום הרבה בתחום פרט לכמה מתכונים (אטריות אורז מוקפצות עם ירקות ועוף, תיבת טופו שמולאה באורז וירקות, לביבות טופו, חטיפי אנרגיה ועוד כמה).

לא יעזרו התגובות והטענות שזה לא בריא ולא נותנים מתוק לילדים. ילדים אוהבים פינוקים מתוקים ואין סיכוי שתצליחו להעביר להם את הילדות בלעדיהם. מה שכן, אפשר לוותר על צבעי מאכל תעשייתיים ולהכין קרטיבים וברד ביתיים טבעיים ועוגות ומאפינס עם פירות. בזירת החטאים המתוקים אי אפשר לוותר לחלוטין על מוסים, מעדן שמנת ותות ועוגת שוקולד ליומולדת. תמיד כיף להכין את הדברים האלה ותענוג גדול לאכול – גם לנו הגדולים.

אז זהו, אני מקווה שעזרתי להורים שבכם ברעיונות ובמתכונים, בהצלחה לכל הילדים שחוזרים לגן ולבית הספר ונתראה בקרוב בטור חדש ואחר לחלוטין.