טעימת השבוע מתרכזת באדומים מקומיים בקבוצת המחיר 100-140 שקלים, קרי בקטגוריית המחיר הבינוני-גבוה. כמה וכמה יינות טובים ישנם בה ובהם "פסגות, אדום 2009", יין הדגל של יקב פסגות המספק תמורה מצוינת לכסף ו"ויתקין, קריניאן 2009 Old Vines", מהמניות היותר בטוחות במונחי איכויות ואופי של תעשיית היין המקומית. לצידם, נחשפים בטעימה הזו יינות ה"ים תיכונית" הסדרה החדשה של יקב רקנאטי.
בשנים האחרונות מתחולל מהפך רבתי ברקנאטי. הייננים גיל שצברג ועדו לוינסון משנים שם סדרי עולם, לא פחות. שלושת יינות ה"ים תיכונית" המצוינים שנחשפים כאן הם שיאו של התהליך הזה: יינות מתובלים, עזי טעם, מלאי אופי, ועם זאת אלגנטיים, מתונים ומותאמים היטב לארוחה. "רקנאטי, הסדרה הים תיכונית, קריניאן רזרב 2010, יין פרא" או בשלוש מילים "רקנאטי יין פרא", משקף, לטעמי, את תמצית המהלך. הלוואי שיווצרו כאן רבים כמותו, או בסגנונו, מתישהו, פעם. סדר היינות ברשימה משקף את מחיריהם, מן הקל אל הכבד.
לחיים!
יינות אדומים הכי שווים עד 90 שקלים
סגל, רכסים מרלו דובב 2007
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי מרלו מכרם דובב בפסגת הר גודרים שבמרום הגליל. 18 חודשי התיישנות בחביות חדשות, 85% מהן מעץ צרפתי, 10% עץ אמריקאי ו-5% עץ מרכז אירופאי. היין התיישן שנתיים נוספות בבקבוק בטרם שוחרר, בימים אלו, לחנויות. 13.7% כוהל בנפח. צבע אדום כהה, נוטה לשחור. באף פרי אדום ושחור. גוף בינוני נוטה למלא.
כמה? 105 שקלים.
הכי מתאים ל: תבשילי בשר.
דבר המבקר: בשלב זה מדובר עדיין במרלו דובב בייבי. היין נמצא בשלבי התפתחותו הבראשיתיים, הטאנינים אינטנסיביים ודרוש לו זמן כדי להתפתח. כשזה יקרה עתיד החיך להיחשף למרלו מרוכז, עוצמתי ובשרני, שונה מאד מזה המעוגל והרך המקובל כאן. סביר להניח שמדובר יהיה ביין ראוי בהחלט, בבחינת טייק אוף על מרלו טיפוסי. אפשר ללגום כבר עכשיו, אבל התאפקות לא תזיק.
תמורה לכסף: 3/5.
בחמש מילים: גם מרלו יודע להיות גבר.
ויתקין, קריניאן 2009 Old Vines
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קריניאן מגפנים בוגרות משלושה כרמים באיזור בנימינה וזכרון יעקב, אשר אינם מושקים. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי גדולות (350 ליטר), 30% מהן חדשות. צבע אדום-שחור. באף פרי שחור ושפע תבלינים. גוף מלא.
כמה? 105 שקלים.
הכי מתאים ל: אוסובוקו, שוק טלה, ראגו משובח.
דבר המבקר: הקריניאן של ויתקין הוא מיינות האיכות והאופי היותר בולטים כאן לאורך שנים. זה הנוכחי ממשיך בהצלחה רבה את השושלת. יין שכולו עוצמה ונוכחות. מרוכז, מורכב, עשיר, מאוזן היטב, לא כבד מידי, משתהה ממושכות בחיך, מצוין לאוכל. פוטנציאל התיישנות בן חמש שנים לפחות בתנאי אחסון הולמים.
תמורה לכסף: 4.5/5.
ב-14 מילים: בקטגוריית המחיר שלו (100-110 שקלים) מדובר, בעיני, ביין הטוב ביותר בשטח כרגע.
פסגות, אדום 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין הדגל של יקב הבוטיק מצפון הרי ירושלים. בלנד בורדולזי המושתת על ענבי קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. 14 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות. צבע אדום עמוק. באף טבק, וניל. גוף מלא.
כמה? 110 שקלים.
הכי מתאים ל: עיקריות בשר למיניהן.
דבר המבקר: יין שזקוק לחדרור בן שעתיים לפחות כדי להתחיל להיפתח. או אז מתגלה בלנד אינטנסיבי, מרוכז מאד, טוב בהחלט. לא פורץ דרך או מרתק, אבל עשוי היטב וכהרגלו בקודש של יקב פסגות, מספק תמורה נאה ביותר לכסף.
תמורה לכסף: 4/5.
בחמש מילים: בלנד בורדולזי מקומי מהזן הקלאסי.
כרמי יוסף, ברבדו שיראז 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שיראז מכרם יחיד. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון, רובן צרפתיות. היין מיוצר ללא סינון, בתהליכי הצללה ממושכים. צבע אדום עמוק. באף פרי בשל.
כמה? 129 שקלים.
הכי מתאים ל: תבשילי עגל וקדירות.
דבר המבקר: פירותי מאד, עשיר, הרמוני, נעים ועשוי היטב, כמו תמיד ביקב הפרופסורים ממושב כרמי יוסף, שיודעים דבר או שניים על מקצוענות בתחום. לא רע כלל בהשוואה לקבוצת המחיר שלו ובעל יכולת נאה ללוות ארוחת בשרים, אבל קצת חסר אופי וייחוד ומעט יקר יחסית לאיכויותיו.
תמורה לכסף: 2.5/5.
ב-11 מילים: יין "בסדר" אבל לטעמי הוא המרשים פחות בין יינות הטעימה הנוכחית.
בזלת הגולן, קברנה סוביניון רזרב 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון מצפון רמת הגולן. 20 חודשית התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק. באף פרי בשל ושוקולד. גוף בינוני נוטה למלא.
כמה? 140 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים ברוטב יין אדום.
דבר המבקר: קברנה אלגנטי ומדויק. אולי לא נורא מעניין, אבל כזה שמספק את הסחורה ביעילות רבה. יין ישראלי מיינסטרימי טיפוסי טוב מסוגו, שיקלע לחיכם של רבים, אף אם יקר מעט.
תמורה לכסף: 2.5/5.
בשתי מילים: קברנה כהלכתו.
רקנאטי, הסדרה הים תיכונית, פטיט סירה-זינפנדל רזרב 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 95% פטיט סירה מכרם בוגר (בן 30 שנה) מעמק יזרעאל ו-5% ענבי זינפנדל מכרם בקיבוץ מנרה שבגליל הלעיון. תשעה חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. בקבוק ללא תהליכי הצללה ולאחר סינון גס. צבע אדום עז. באף פרי אדום ושוקולד. גוף מלא.
כמה? 110 שקלים.
הכי מתאים ל: ראגו, רוסטביף, נתחי סינטה דקים צרובים עם רוקט ופרמזן.
דבר המבקר: זו הפעם הראשונה שב"פטיט זינפנדל" המוכר של רקנאטי יש אחוז כה גבוה של פטיט סירה. זה אומר שלהבדיל מהיינות הרכים של העבר, מקבלים כאן יין מתובל ובועט שהזינפנדל מרכך אך במעט. המטרה של ה"ים תיכונית", הסדרה החדשה של רקנאטי, היא להעמיד יינות עם דגש מקומי ברור פירותיים, לא מאד אלכוהוליים, עוצמתיים אך לא ריבתיים, שמטרתם ללוות אוכל ולא לתפוס את מקומו. הצליח להם. מבין שלושת היינות החדשים, זה הרך יותר.
תמורה לכסף: 4/5.
בשלוש מילים: יופי של יין.
רקנאטי, הסדרה הים תיכונית, סירה ויונייה רזרב 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 97% ענבי סירה ו-3% ענבי ויונייה מכרם מנרה. תשעה חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. ביקבוק ללא תהליכי הצללה ולאחר סינון גס בלבד. צבע נוטה לסגול. באף פרי שחור ותבלינים רבים. גוף מלא. ממנו יוצרו 5320 בקבוקים.
כמה? 140 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים, תבשילי קדירה.
דבר המבקר: יין שחוגג את עצמו בחיך מהמפגש הראשוני עימו ועד לאפטר-טייסט המורכב. הסירה רב כוח והויונייה, על אף שיש רק מעט ממנו, מרכך וממתן אותו מאד. זה יין שמצד אחד פורצים ממנו בקילוח אדיר הפירותיות והתבלינים; מצד שני, הוא שומר על מידת איפוק מרשימה.
תמורה לכסף: 4.5/5.
בשתי מילים: הנאה צרופה.
רקנאטי, הסדרה הים תיכונית, קריניאן רזרב 2010 יין פרא
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קריניאן מכרם בעל בהרי יהודה, בו אין משקים כלל את הגפנים. תשעה חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות וביקבוק ללא תהליכי הצללה ולאחר סינון גס. צבע אדום כהה. אף ובו פירות שחורים ותבלינים. גוף מלא. מן היין יוצרו 4940 בקבוקים.
כמה? 140 שקלים.
הכי מתאים ל: מנות בקר וכבש עשירות וארומטיות במיוחד באוריינטציה ים תיכונית, עם שפע עשבים, שום, יין ואפילו אנשובי.
דבר המבקר: עשו כבוד לאחד היינות הכי מרשימים שנעשו כאן בשנים האחרונות. השילוב בין עוצמה,פירותיות ותיבול מחד, למתינות ואיפוק חד משמעיים מאידך, חוברים ליין לא שגרתי בלשון המעטה ונפלא בכל קנה מידה. אופי, אופי ושוב אופי, יש כאן, עם חומציות טובה, מורכבות ואלגנטיות, שלצידם פראיות חד משמעית. למרות הנוכחות והאופי, זה יין שלהבדיל מרבים ממקביליו המקומיים, יודע לא להשתלט כשלוגמים ממנו לצד האוכל. מדובר, ללא ספק, בשיאו של השינוי המבורך שהנחילו הייננים גיל שצברג ועדו לוינסון ברקאנטי. זה צריך להיות הסטנדרט אליו אמורים אדומים מקומיים לשאוף. ללוגמים מנוסים יחסית מומלץ בחום לשים יד על ארגז.
תמורה לכסף: 5/5 (כי לא תמצאו בסכום הזה יין שמספק כל כך הרבה איכויות ואופי)!
ב-23 מילים: עמוד האש אשר לפני המחנה (ומי שסבור שהח"מ שתה קצת יותר מידי בשעת כתיבת שורות אלו, מוזמן לטעום מן היין. אחר כך נדבר).