כמעט שנתיים חלפו מאז פתח אמיר קרונברג את גדרה 26, ברחוב גדרה בכרם התימנים, פסיעות אחדות מתחילת שוק הכרמל. קצת לאחרת הפתיחה ביקרתי בגדרה לארוחת צהריים, שנסקרה במדור זה. היה חביב. מאז ביקרתי שם עוד מספר פעמים, כולן בשעות הצהריים אחה"צ. היה חביב. החלטנו שהגיע הזמן לבדוק מה נעשה בגדרה ולשם שינוי לא בצהריים.
הגענו לשם בערב אמצ"ש. המנזר הצמוד היה מפוצץ, כתמיד. גם גדרה 26 הקטנטנה הייתה עמוסה, בחלל הפנימי הקטן ובחוץ. שאפו חד משמעי מגיע לגדרה על האווירה. יש בה משהו נכון. עם המטבח הזעיר, הפתוח; העיצוב הכפרי עכשווי והוויברציה הנעימה. נעימה כי יש שם צוות שמשקיע בסימפטיות ונראה שגם אוכלוסיית סועדים שנעים לידה.
האוכל בגדרה איננו מנסה להיות אמביציוזי. זו מסעדה צנועה, שמגישה את כל המנות המוכרות מביסטרואי ומסעדות השוק כאן, על הטיותיהן, עם תוספים קטנים: שתי מנות שבדיות ארץ מוצא אביו של השף. למבקרי הצהריים מוצעים גם מרקי קובה. אלו, אגב, הם אזכור לשורשיה של אימו של קרונברג בעיראק.
כאמור, בארוחות הצהריים של גדרה היה לי, בדרך כלל, נחמד. בארוחת הערב הנוכחית פחות. לא היה רע, אבל, כידוע, אוכל סימפטי במסעדה בצהריים אמור לשמש מעין בילד אפ לדבר האמיתי, שקורה בערב. הארוחה שאכלנו בגדרה 26 השבוע הזכירה, שוב, שמה שיכול להספיק כשמתקתקים ארוחה, בין לבין, בצהריים, לא ממש מספיק כשמגיעים לארוחה שהיא בילוי בערב. מקדם הציפייה שונה. מה שעובר בכיף כשבאים לאכול על הדרך, גם אם למפגש רעים, מרגיש לא לגמרי כשבאים בערב, ומשאירים מעל 300 שקל, לא כולל אלכוהול ושירות. האוכל לא היה רע אבל היה בו משהו קצת שגור מידי, ללא טוויסט, אפילו קטן, בעלילה.
פתחנו עם 120 גרם נתח קצבים על הגריל (38 שקלים), שרימפס קריסטל צרובים על הגריל (48) וחמישיית מזטים (30). נתח הקצבים התקשה להעביר את מלוא הקסם שאמור להיות גלום בו כשהוא במיטבו. העסיס, הבשרניות, ניחוחות האיברים הפנימיים שמקיפים אותו; כל אלו נכחו שם ככה וככה. רביעיית השרימפס הצרובים בגריל הייתה טרייה, להבדיל ממופשרת. איכותה הייתה סבירה, להבדיל ממעולה. פרט לכך, צרבו אותה 15 שניות יותר מידי וחלק קטן מעסיסה הבסיסי חמק ממנה. המזטים, שנועדו ללוות את הראשונות, וכללו סלט עדשים, טחינה, חצילים בטחינה וסילאן, סלט שומר ולחם, היו בסדר, ללא הצטיינות מיוחדת.
הצד שני של מטבע ההסתייגות המסויימת מהפסקה שממעל טמון בתמחור. על 120 גרם נתח קצבים שילמתי לאחרונה, במסעדה נחשבת בעיני עצמה, לא ממש רחוק מגדרה, למעלה מ-60 שקלים. גם שרימפס קריסטל טריים לא עולים כמו פלאפל. מבחינה זו מכניסה את עצמה גדרה 26 לקאטץ' מסויים. היא חורטת על דגלה את התמחור המתון מאד. תמחור מתון מאד, זאת יודע כל גור מסעדנים, לא מאפשר שימוש בחומרי גלם מצוינים. הפתרון במצבים הללו טמון במידה של יצירתיות. קצת הפתעות, טריק אחד או שניים. זה החלק שחסר בגדרה 26. הסיבובון הקטן, שיחפה על מתינות חומרי הגלם.
עיקריות: 200 גרם פילה בקר (89) וכדורי בשר שבדיים ברוטב שמנת-פלפל (58). כדורי הבשר התגלו בערב כמנת צהריים קלאסית. אכן אכלתי כדורי בשר בביקורי באמצע היום בגדרה וזה היה אחלה. נחמד לאכול אותם בלאנץ', 46 שקלים כולל תוספת. בערב זה קצת פחות FUN. חוץ מזה, הקציצות עצמן התגלו כקצת עזות טעם, שלא לומר גסות, והרוטב פחות רך ויותר פלפלי מהזכור לי. קצת מאכזב.
פילה הבקר היה הכי טוב שאפשר להוציא מפילה בקר המתומחר ב-89 שקלים. אין ולא יכולות להיות טענות למסעדה שמתעקשת שלא להעיף את המחירים אל על. נהפוך הוא. רק שברמה הקולינרית יש לזה מחיר. הסטייק היה סביר, ממש. לא פחות, אבל גם לא יותר.
הקינוחים - מלבי (25) חינני וטארט תאנים (30) מקסים התגלו כחלק היותר מוצלח, חד משמעית, של הארוחה. 308 שקלים על האוכל שתואר כאן משמעם, שאפשר בקלות לאכול בגדרה ארוחת שלוש מנות לאדם בפחות מ-150 שקלים. אין הרבה מקומות כאלו כאן. ההתייחסות אל המקום הזה צריכה בהחלט להביא בחשבון את המתינות הזו. במילים אחרות, לגדרה צריכים לבוא ולא לצפות להרים וגבעות קולינריים. אם מביאים בחשבון את האווירה שם, הסימפטית באמת, יכול להיות שצריכים להתייחס אל המקום כאל אתר לנשנוש קל ליד בירה בערב ו/או לארוחות צהריים.
גדרה 26. רחוב גדרה 26, תל אביב. 03-5100164.