יום העצמאות תיכף. בשני בערב, בהרף עין, תעלה ותבוא הבי-פולאריות הישראלית הידועה ההיא: מאבלות קולקטיבית לחגיגות, מאניה-דיפרסיה, זה אנחנו. בשני בערב ובשלישי בבוקר, להלן פרק המאניה, יאכלו כולם בשר. הרבה בשר. על האש ("טוב טוב, אם אפשר.."). ביפולארי כן או לא, לרגל חג הבשר הלאומי ברור היה לנו שהמדור יוקדש השבוע לביקור במסעדת בשרים גדולה ומצליחה. לימוזין התאימה ככפפה ליד למטרה. מסעדה ענקית שהפכה, עם השנים, למוקד עלייה לרגל לסועדים מכל הצפון ולאבן שואבת למטיילים.
הגענו ללימוזין בשבת בצהריים. כל חללי המסעדה הגדולה היו מאוכלסים עד אפס מקום. עשרות קילוגרמים של בשר משונעים אחר כבוד במהירות שיא מהאסכלה לסועדים; בירות מקומיות ויינות מרמת הגולן בלבד בתפריט השתייה; סבא-סבתא, אמא-אבא, נערים, ילדים ופעוטות סביב השולחנות; שלמה ארצי שר "חום יולי אוגוסט" ו"ארץ חדשה" ברקע. היש ישראלי מזה?
ביקור בצהרי שבת במסעדות פופולריות יכול להיות זוועתון לא קטן. המטבח, השירות, האקוסטיקה; כל אלו נוטים, פעמים רבות מידי, להגיע לאי ספיקה רבתי. תוסיפו לזה את הסועד המקומי השגור של ימי שבת תובעני, חסר סבלנות ונרגן ותקבלו מתכון די בטוח לאסון. כמה נעים היה לגלות שמאומה מכל זה לא נכח בלימוזין. אפילו האכילה לצדו של שולחן עצום, שציין ככל הנראה אירוסין, עברה ללא פגע לכוחותינו. השירות תיקתק בנעימות ויעילות. אף מנה לא בוששה לבוא. לא הייתה כל וויברציה של לחץ באוויר וגם לא אנרגיית 'צריכים עוד משהו, חבר'ה?' 45 דקות מתחילת הארוחה. במילים אחרות: האף שמדובר היה בשבת בצהריים, עמק הבכא הקולקטיבי של מסעדני ישראל, היה נעים בלימוזין.
הזמנו אוכל: היינו צריכים לדלג על מנות כמו פרגיות סאטה ופרליני בשר ברוטב תפוזים כדי להגיע לקבבוני עגל על מצע טחינה וחצילים (32 שקלים) וסלט ירקות ישראלי (26 שקלים) לפתיחה וצמד סטייקים - סינטה 350 גרם (112 שקלים) ואנטריקוט 350 (129 שקלים). עם הקבבונים והסלט הגיע גם ערכת לחם שלצידו טחינה וסלט כרוב. הנראטיב שנחשף מראשיתה של הארוחה ועד סיומה היה חד משמעי: בשר טוב. לא ענק אמנם אבל ראוי בהחלט וכזה שמספק תמורה טובה לכסף; כל השאר קצת אייטיז.
הקבבונים היו עתירי שומן וטעימים והגיעו במינון נדיב. הסלט היה סלט. גדול למדי, טרי ומתובל ביד כבדה משהו. לצד הלחם הגיעה פנכת טחינה וצלוחית סלט כרוב ברוטב שכולו סויה. אייטיז, כבר אמרנו.
הגיעו הסטייקים. שניהם בדרגת מידיום, כמתבקש. האנטריקוט היה בסדר, הסינטה טובה. לא בשר מופלא אולי אבל משכנע בהחלט; דרגה שלמה לפחות מעל רמת הבסיסי הבינוניסטית המוכרת במסעדות בשר בישראל. האנטריקוט היה משויש היטב ומיושן היטב. הסינטה בשרית מאד, לעיסה, מוצלחת.
השתעשענו מהתוספות, ששיקפו את הפיצול המתקיים במקום: שעועית ירוקה שמנונית מאד, עטויה בשומשום; ורוטב שמנת-פלפל לבשר, שניהם לתפארת הסבנטיז. גם מנת קראמבל תפוחי עץ וקינמון (37 שקלים) אותה חלקנו לקינוח, הייתה מהסוג המיושן. אפילו הקפה היה טוב פחות מזה שמקבלים ממוכר בתחנת דלק עם מיומנות בסיסית בתפעול המכונה.
אפשר לנסח זאת גם כך: ללימוזין צריכים לבוא כדי לאכול סטייקים עם בירה קרה ליד. הבשר שם עשוי היטב, מתומחר בהגינות ומספק תמורה נאה לכסף. נעים וחביב שם; אפילו בשבתות אפשר איכשהו לעבור שם בלא לסבול מתחושת עומס. כל ניסיון ללכת על יותר מזה בלימוזין עלול להיות מתסכל. לפעמים צריך לדעת לבור את המוץ מן התבן ולהתמקד בעיקר. למגיעים לשם כשהם ערים לנוסחה, לימוזין היא בהחלט תחנה צפונית מומלצת. נפנוף נעים!
לימוזין. אזור התעשיה רמת ישי. 053-7105656. לא כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי
סיקור מיוחד: יום העצמאות בוואלה! אוכל
כך תעברו את המנגל בשלום
