גרגרי השומשום תורבתו לפני 4000 שנים בערך. המקורות חלוקים בין הודו למרכז אפריקה כמקום הראשון בו גדלו אבל עם השנים הם התפרשו ונמצאים כיום כמעט בכל יבשות העולם. הודו, סין, סודאן, אתיופיה ומקסיקו מגדלות הכי הרבה ממנו והם ממש ממש קטנים - בגרם של שומשום תמצאו לפחות 250 זרעים.
הוא חלק בלתי נפרד מהדיאטה שלנו, אם לא בטחינה אז בחלבה או על בורקס הגבינה, וגם לפני אלפי שנים הוא היה חלק לא פחות חשוב משגרת החיים. לפי המיתולוגיה האשורית, האלים שתו יין משומשום לפני שבראו את העולם. לפי דת ההינדו העתיקה, זרעי שומשום היו סמל לחיי נצח, וציור קיר עתיק שהתגלה בקבר מצרי מלמד שעוד בימי פרעה הוסיפו אותם ללחמים ומאפים שונים.
50 גוונים של טעים
שומשום יכול לבוא בשלל צבעים, מהבהיר שאנחנו מכירים דרך חום ועד שחור לחלוטין. גרגרי השומשום המלאים יהיו מאופיינים בצבע חום כהה, ואחרי שהקליפה החיצונית שלהם מוסרת מתגלה הגרגיר הלבן שאנחנו מכירים. הקליפה הזו, שנקראת סובין שומשום, עשירה מאוד בחומרים מזינים, ויטמינים וסיבים. שומשום שחור מגיע מצמח מזן שונה, שמקורו בהודו. הרפואה הסינית מייחסת לו שלל תכונות מופלאות, ביניהם חיזוק צבע שיער שחור, הורדת לחץ דם, שיפור דלקות פרקים והקלת כאבים במערכת העיכול.
כל סוגי השומשום עשירים בשומן (50-60%, תלוי בזן), מהסוג הטוב, וגם בחלבונים רבים (בערך 20%). אחד מהחלבונים שתמצאו הוא הוא טריפטופן, אחת מ-7 חומצות האמינו שגופנו לא יכול ליצר לבד וחייב לקבלן דרך המזון. הטריפטופן הזה הופך לסרוטונין, הורמון שמרגיע ומסייע לריכוז (טוב לקראת בחינות לסטודנטים שבינינו). מלבד זאת הוא עשיר מאוד בסידן ואבץ, שני מינרליים חיוניים לגוף.
שמן שומשום
ביפן אוהבים את השומשום לפחות כמונו (ואם לא יותר). מעבר לשימוש בגרסה שלהם לטחינה (שמכילה דאשי ציר דגים יפני מסורתי ורוטב סויה, אחלה רוטב לנודלס) ובגרגרי שומשום לקישוט מנות, היפנים מוסיפים למגוון ממנותיהם נגיעה של שמן שומשום קלוי, אחד מהשמנים הארומטיים והבריאים ביותר שיש. כדי לייצר אותו קולים שומשום בטמפרטורה גבוהה, עד שהזרעים מזהיבים היטב. תהליך הקלייה ונוגדי החמצון הטבעיים הרבים שבשמן הופכים אותו עמיד במיוחד בקבוק של שמן שומשום יכול להישאר מוצלח אחרי הפתיחה שנה ויותר, וזאת בניגוד לשמנים ארומטיים אחרים כמו שמן זית, המתחמצן ומאבד מטעמו תוך שלושה חודשים.
אבל הם לא היו הראשונים להשתמש בשמן הארומטי: המצרים העתיקים השתמשו בשמן שומשום (לא קלוי) כשמן מאור, ונעזרו בו לרפא דלקות פרקים, ובטנזניה השתמשו ומשתמשים בו לטיפול בזיהומים ודלקות בעור. בהודו ופקיסטן נוהגים לעשות אמבטיות בשמן שומשום וגם לעסות איתו את הגוף כאמצעי להורדת חום.
ובמטבח
השימושים הקולינריים של השומשום הנם חסרי גבולות. מעבר לשומשומיות, עוגיות שמכילות בעיקר שומשום וסוכר שובר שיניים וחלבה שמיוצרת מטחינה גולמית, השומשום יכול להשתלב מצוין פחות או יותר בכל מאפה בצק פריך שאתם מכינים, בין אם בעוגיות או בבסיס לפאי/טארט. הוא כמובן משתלב בשמחה גם בעוגות בחושות ובתוך בצקי לחמים לתוספת מרקם וטעם. בגזרה המלוחה הוא נהדר מעל מוקפצים (אחרי קלייה קצרה במחבת שמוציאה ממנו טעמי מדהימים) ואפילו בסלטים בסלט כרוב זה קלאסיקה, ואני אוהב לשים אותם בטאבולה. זרעי שומשום (בעיקר השחור) יכולים לעטר רולים של סושי , וכן להצטרף לפירורי לחם לציפוי צריך לשניצל.
מתכון לעוגיות שומשום
אצבעות שומשום מלוחות
10 עובדות מעניינות על פיסטוק
*המשיכו להתעדכן גם באינסטגרם שלנו walla_food