רשת מסעדות ג'ירף היא אחת הוותיקות והיציבות הפועלות בישראל. היא מונה שבעה סניפים שלושה מהם בתל אביב והשאר בהרצליה, חיפה, ראשל"צ ואילת. פרט לג'ירף-מועדון הקצינים, השלוחה המעט יותר אקסקלוסיבית של הרשת, כל שאר האגפים הם בעצם מזללות לאוכל אסיאתי בסיסי, לא יומרני ולא יקר. לג'ירף לא יוצאים כדי לאכול ארוחה חשובה או אינטימית.
מזללות הרשת הן המקום לחטוף, על הדרך, מרק עם נודלס בפחות ממאה שקל לאדם ולכל היותר 45 דקות. אף אחד במסעדות ג'ירף לא מנסה לטעון לנאמנות מדויקת למקור. האדפטציה לחיך הישראלי אינה מוסתרת. לא תמצאו כאן מנות עם שפיצים או כאלו שאינן קומוניקטיביות. ההתאמה לחיך הקולקטיבי הופכת את מסעדות הרשת לאתרי עלייה לרגל לארוחות משפחתיות. יצאנו השבוע לסניף אבן גבירול בתל אביב, הוותיק במסעדות הרשת, בהרכב משפחתי.
משבצת הזמן הייתה הקלאסית ביותר לארוחות משפחתיות בחוץ, בסוף השבוע - זמן שבו מסעדות עמוסות על פי רוב. העומס במסעדה היה ניכר. זה מבחן קשה משמעותית הן למטבח והן לצוות השירות, המתוגבר, מן הסתם, בזמנים כאלו. יצאנו מבסוטים. נכון שלא תמצאו כאן את האוכל התאילנדי/יפני/הודי הכי אותנטי בתל אביב, אבל הארוחה הייתה טובה מסוגה, ללא פאקים, והיטיבה למלא את יעדה: היה בסיסי, חביב, יעיל ונעים.
האוכל הגיע בשני סבבים. בראשון היו סלט עוף ומלפפונים (29 שקלים), מרק עוף וייטנאמי (36 שקלים) ופאד תאי שרימפס (52 שקלים). סלט העוף תובל ברוטב סויה עם שום וג'ינג'ר. הייתה בו רמיזת חריף עדינה במיוחד, מתיקות ומליחות שאינן מופרזות ומלפפונים ועוף רעננים ונחמדים.
במרק הוויטנאמי היו אטריות אורז, קציצות עוף, נבטים, צ'ילי ועשבי תיבול. ציר עז טעמים יחסית עמד בבסיס המרק. טעמיו דיברו יותר אל המבוגרים שישבו מסביב לשולחן. קציצות העוף, שלוש במספר, היו בגדר דגימה אמנם וניכרה בהם מידה של סתמיות; אבל אל כל השאר לא היו לנו טענות כלל. הכל היה טרי ונעים לאכילה, גם אם מעט מעוגל פינות. מנת הפאד תאי, עם כל החשודים המידיים בקלאסיקה הסיאמית של כל הזמנים, בצירוף שרימפס, עשתה את שלה ביעילות יתרה. הטף חיסל אותה באבחה אחת ובהנאה צרופה. גלגלתי מזלג לטעימה קטנה: ברור שבבית תאילנדי זה הרבה יותר קרוב למה שמקבלים בארץ המקור אבל לשיטתה ולמטרתה סיפקה המנה הזו את הסחורה בהצלחה יתרה.
סבב שני: אטריות שחורות עם פירות ים (58 שקלים) מאגף הנודלס, עוף קשמיר (56 שקלים) מהאגף ההודי וצמד סושי ספיישל בטטה (29 שקלים) ומאקי טונה ואבוקדו (38 שקלים) לטף. שתי מנות המבוגרים היו ללא דופי. בנודלס היו אטריות ביצים עם דיו דיונונים עם בצל ירוק, עירית וצ'ילי, במגע חמצמצות עדינה ונעימה, בצירוף שרימפס וקלמרי צרובים. נכון, שרימפס קריסטל לא היו לנו שם; אבל מה שכן היה נצרב בדייקנות ועשה, בדרכו הצנועה, את שלו.
במנה הקשמירית היו נתחי פרגיות בציפוי קשיו פריך, ברוטב על בסיס יוגורט וקארי עם ברוקולי. הייתה מידה של מתיקות במנה הזו, שלא הפכה אותה לפשטנית. העוף התחבר בסדר לרוטב והכל הדיף רעננות וטריות. גם בשני הרולים לקטנים, צמחוני ודגי, לא ניכרה כל עוולה.
ארוחה יעילה ומוצלחת מאוד
קצת התבאסנו מהקינוח, שהומלץ בחום על ידי המלצר פרופיטרול (30 שקלים למנה ובה 3 פרופיטרולים ממולאים בגלידת וניל). היא הייתה ענקית ונטרפה במהירות שיא, לא בדיוק בגלל ההורים; ובכל זאת היה כאן את כל מה ששאר מנות הארוחה עד כה הצליחו לחמוק ממנו באלגנטיות מעוררת הערכה: פשטנות, חד ממדיות ובוטות טעמים. אם כל המנות עד כה היו אוכל שעשוי להמונים ומצליח להיטיב לכבדם, הקינוח התנחל במתחמי האוכל ההמוני מהסוג הירוד. מכיוון שטעמנו מספיק מנות לפניו והיה בסדר, זה לא הצליח באמת לקלקל את הרושם.
ישבנו לא מעט זמן. איש לא האיץ בנו או סימן לנו, בדרכים כאלו או אחרות, המוכרות לכולנו ממקומות מרובי סועדים בשעות לחץ, שהגיע הזמן לקום. המלצרים היו יעילים, נעימים ואפילו הפגינו מידת גמישות ראויה, בתגובה למיני בקשות ומשאלות שלנו כאלו שמגיעות כשיושבים עם ילדים.
אז נכון, לא מדובר באוכל של מסעדת שף פאן אסיאתית וגם, כאמור, לא בשיאי נאמנות למקור; אבל המנות בוצעו ללא כל עוולות, היה המון אוכל על השולחן, הרבה יותר ממה שבאמת היינו צריכים, ובתמחור סביר לחלוטין. טוב לגלות שרמת הבסיס הסבירה נשמרת כאן למרות מאסת הסועדים העצומה, שקונספט המנות נשמר מלרדת נמוך ושאיכות הביצוע מוקפדת. ארוחה יעילה ומוצלחת מאד מסוגה.
גי'רף נודל בר. רחוב אבן גבירול 49, תל אביב. 03-6916294. לא כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי
