בית תאילנדי: המלחמה על הבית

לבית תאילנדי שמור מקום של כבוד בלתי ניתן לערעור בקאנון המסעדנות הישראלית של השנים האחרונות. יש מן קונצנזוס חוצה אסכולות שמדובר באחלה מקום. כולם אוהבים אותו. כולם, כולל כותב שורות אלו, מפרגנים לו. ולא סתם מפרגנים. מדובר במקום הנתפס כשחקן קצת אקס טריטוריאלי בליגה בה מתמודדות מסעדות שף-צרפתיות-ים-תיכוניות-איטלקיות וכן הלאה. כל כך אקס טריטוריאלי שהפרגון לו לא נעצר רק אצל בעלי הדעה בתקשורת. עקבתם פעם אחר התשובה של בכירי השפים בישראל לשאלה 'מהי המסעדה האהובה ביותר עליך'? שמתם לב כמה מהם ציינו את בית תאילנדי בתשובתם? מה רע לפרגן ליריב ולק מלילי ועל הדרך לא להסתבך עם המתחרים... גם אם יש משהו מעט מופרך באידיאליזציה המתרחשת כך לבית תאילנדי, את התשבחות קוצרים בני הזוג מלילי בזכות מלאה.

יצאנו לבית תאילנדי על תקן מסעדת קיץ קלילה, לא מחייבת וכייפית, כזו שברור שניהנה בה, בדיוק כמו שהיה במספיק פעמים בעבר. סיימנו את הארוחה נבוכים מעט. האם היה מספיק טעים, כמו תמיד? אז זהו, שלא. לא, לא היה רע חלילה. אבל גרגורי ההנאה ההם, מהמנות הוותיקות והמוכרות ההן, היו פחותים משמעותית הפעם. האוכל היה תקין אבל לא היה בו את ה-FUN לו אנחנו כל כך רגילים בבית תאילנדי. לא נותר לנו אלא לקוות שמדובר בערב חד פעמי ולא בתופעה קבועה. מאידך, טעמנו די הרבה מנות והממצאים היו שיטתיים בסך הכל: האוכל היה O.K. לא פחות אמנם, אבל גם בהחלט לא יותר.

סלט עוף צלוי 'יאם גאי' (30 שקלים), סלט פפאיה 'סום טאם' (32) וברוסט צלוי (34) היו הראשונות. הן היו בסדר; לא פחות אבל כאמור גם לא באמת יותר. בסלט העוף היו גם בצל סגול, עגבניות שרי, חסה, סלרי וכוסברה ברוטב פלפל אדום חריף. לא רע, אבל טעמתי את הסלט הזה כבר קצת יותר שמח כאן. סלט הפפאיה הוא בגדר MUST בכל ביקור שלי בבית התאילנדי מאז היווסדו. יש בו רצועות פפאיה ירוקה, עגבניות שרי, בוטנים, שום ולימון. מרקם הטעמים לא הכזיב גם הפעם, אבל הפפאיה הייתה מעט עייפה. במנת הברוסט היה נתח ברוסט לבן, שהושרה ברוטב ונצלה. לא רע, אבל לא השתגענו.

שלושת המנות הללו היו קטנטנות, יותר דגימות בפרופורציית מזט או טפאס מראשונות של ממש. ייתכן וזה היה גודלן של המנות הללו תמיד והחיוורון המסוים של האוכל הפעם המחיש זאת הפעם. כך או כך, מדובר היה יותר בנשנוש מבראשונות והזמנו, לצד שלוש העיקריות, גם פאד תאי טופו (58) אחד. שיהיה. עוף בג'ינג'ר 'גאי פאד קין' (62), תבשיל חלב קוקוס עם בטטה ובקר 'גאנג מאן טאד גאי' (72) וטום יאם פירות ים (78) היו העיקריות. שלוש מתוך ארבע מהן היו פחות טובות גם מהראשונות. הפאד תאי היה בנאלי, חסר חיים. קצת כמו בכל מזללה תאילנדית טיפוסית כאן; ממש לא כמו בבית תאילנדי. בתבשיל חלב הקוקוס המתקתק, שהיה לא רע כשלעצמו ומתיקותו התאימה להפליא לז'אנר מנות הילדים, היו נתחי בקר סמרטוטיים לגמרי מאיכות לא מופלאה כלל, במינון דל. זה היה מבאס למדי. מנת העוף בג'ינג'ר הרגישה כמו תמצית הבנאליה של הז'אנר.

היחידה ששמרה על סטייל והזכירה את בית תאילנדי שאנחנו אוהבים הייתה מנת הטום יאם. ציר מרק מעודן להפליא, עם שפע שורשים, עשבים ופטריות וגם פירות ים, שכמעט משחקים שם תפקיד משני. ביחד עם בצל, כוסברה ועגבניות מתקבל מרקם טעמים ענוג עם טוויסט. חבל שהיא הייתה היוצא מהכלל שהעיד על הכלל הפעם.

אז לא היה רע, ולא שמנוני להבהיל; ואפשר בהחלט היה לאכול את האוכל כולו ללא עודפי סבל. אבל היי, לבית תאילנדי באים כדי ליהנות; לא לסתם ארוחה שגרתית. הארוחה שלנו, למרבה הצער, הייתה כזו. לא זו רמת הבסיס שיצרה לבית תאילנדי את המוניטין רב השנים. צריך לקוות שהארוחה הזו מייצגת מעידה נקודתית ואפשרית, להבדיל ממגמה קבועה במטבח של בית תאילנדי. שאם לא כן, מדובר יהיה בשינוי מצער.

בית תאילנדי. רחוב בוגרשוב 8, תל אביב. 03-5178568