ביקור בניטאן תאי, התאילנדית היוקרתית החדשה ברחוב הארבעה בתל אביב, אינו חוויה קלה. אם היינו שופטים את המקום על בסיס האוכל בלבד, קל היה לפטור את העניין בלא כלום ולדבר על סתמיות בוטה, על אוכל שהוא הערת אגב כמעט, ולא מהמוצלחות. אם בכך היתה מתחילה ונגמרת החוויה שם, הייתם קוראים ברשימה הבאה עוד טקסט על מסעדה חדשה בנאלית לגמרי בתל אביב.
אלא שביקור בניטאן תאי הוא הרבה מעבר לאוכל. זהו מפגש עם פערים מהסוג שעושה לאדם הסביר לא נעים בבטן. לא נעים, כי זו מסעדה שמגלמת את הפער והנתק החריף, הפטרנליסטי, בין אלו שחיים בפלנטה אחרת, לכל השאר.
נכנסים לניטאן תאי ואי אפשר שלא להסתנוור, תרתי משמע, מריבואות הזהב המשתפך שם. קשה לדמיין כמה כסף נשפך על המאסה הזו, אבל קשה גם, באותה נשימה, להתפעל מהתוצאה. הכל שם כל כך מצועצע וכל כך לא אנין, שהתחושה הנוצרת היא של מסחור זול; גם אם ברור ששום דבר שם אינו זול; שהכול זהב, במובן הקונקרטי.
במקום מפגש עם ממדי העומק התרבותיים והקולינריים של ארץ סיאם, מרגישים בניטאן תאי כמו במלון קונספט לתיירים בעלי ממון שאינם בהכרח טובי טעם. זה יכול להיות בדיסנילנד, בלס ווגאס ובשאר מקומות מהז'אנר. המון כסף עבור חווית פלסטיק לתיירים מתוקצבים, עם חוש טעם לא מפותח. מטקס נטילת הידיים המיותר והמביך, שמבטא אי הבנה חריפה של גנום הקהל הישראלי; ונמשך במיצג המביך של ריקודים תאיים, שמוריד את כל העסק לרמה של צוות בידור במלון לא-משהו באילת.
החוויה בניטאן תאי נעה לה, אם כן, בין הנוגדנים שכל זה מעורר בסועד מן השורה, לבין הניסיון לחפש מעט אמפטיה כלפי אלו שאחראים למיצג הכה פתטי. לא, לא מדובר ביזמים ערלי לב שבאו לעשות מכה על חשבון הסועד הישראלי התמים. זה ממש לא הסיפור כאן. אם כבר, זהו פועל יוצא של פנטזיה שיש יש בה משהו מכמיר לב. רק שהתוצאה...נו, התוצאה.
פתחנו עם צ'יפ נוק (66 שקלים) ופאד תאי צמחוני (58 שקלים). במנת הצ'יפ נוק היו כיסנים מבצק אורז במילוי זנבות לובסטר, לצד צנון פיני ובוטנים ברוטב באטרפליי. תמונה של המנה הזו זהרה בכתבות הפרומו על המקום. הכיסנים, חמישה במספר, אכן מפוסלים כברבורים וזה מבדיל אותם מכיסנים רגילים. חוץ מזה הם די כלום. בצק לא מוצלח, מלית סתמית, רוטב לא משכנע. שום דבר שהיית מצפה ממסעדה שיש בה כל כך הרבה פאסון. הפער בין החוויה בחיך לעיצוב הנוצץ, מייצר תחושת רוב מהומה על מאומה. אם מוסיפים לכך את העובדה שמדובר בנשנוש קטן ולא באמת במנה ראשונה, הרי שזהו כישלון גורף.
בכוונה הלכנו על פאד תאי צמחוני המנה הכי בסיסית במטבח התאילנדי המסורתי. מבחן מנות הבסיס הוא מהמשמעותיים בעיני בכל מסעדת ז'אנר. כמו להזמין ספגטי ברוטב עגבניות במסעדה איטלקית או טארט טאטין בביסטרו. הפאד תאי של ניטאן תאי, עם טופו, נבטים, בוטנים ולימון, היה מהסתמיים שניתן למצוא בתל אביב. בכל מסעדה נטולת יומרות, אך סבירה תמצאו טובים ממנו. בכל מסעדה למטה מבינונית תמצאו כמותו. בשביל זה באנו לכאן?
המשכנו: שרימפס פלנצ'ה (118 שקלים) וסקאלפוס צרובים עם פטריות מלך היער (92 שקלים). במנת השרימפס היו שמונה קריסטלים, עם מה שהוגדר כרוטב איולי אסיאתי פיקנטי והתגלה כרוטב חד ממדי ובלתי מגניב בעליל בטעמיו. איכות השרימפס הייתה בסדר בהחלט, אבל בלא תוספת משמעותית הם היו לא יותר מנשנוש סי פוד, ללא ערך מוסף קולינרי.
זו הייתה גם התחושה עם מנת הסקאלופס, רק שכאן איכות חומרי הגלם הייתה טובה פחות מבמנה הקודמת. חמישה סקאלופס, שתיים או שלוש פטריות, מעט קרם בזיליקום תאילנדי לא משכנע ורוטב שיטאקי שלא עשה הרבה מדי אף הוא. כמה ביסים, ללא ערכים קולינריים מוספים כלשהם, והיידה, לקינוח.
פלאן מקופלת תה ירוק (54 שקלים) התגלה כקינוח שמתיימר לספק לא מעט רבדי טעם, אבל מתרסק בגלל יותר מידי רבדים מתוקים נטולי איזון. הפלאן לא היה מוצלח, "מקופלת" התה הירוק לא עשתה את זה, הקראמבלס הוסיפו מתיקות מיותרת והיה גם רוטב, מתוק אף הוא. הרבה כוונות טובות, מעט הבנה באיך זה צריך להיות באמת.
הלכנו כמה דקות אחרי שמצגת הריקודים החלה. זה כבר היה קצת יותר מדי בשבילנו. האוכל כאן, כאמור, הוא לא יותר מהערת אגב, שמשקלה הקולינרי הסגולי משול לנוצה, בקושי. היינו שמחים, באמת, לו נחסך מאתנו כל המסביב. אם יש בדעתם של קברניטי ניטאן תאי לדבר אל הקהל המקומי, להבדיל מלתיירים, שבמילא הפסיקו להגיע לכאן, כדאי שייחשבו מסלול מחדש. גם שיפור דרמטי באוכל לא יעזור אם כך ימשיך להיראות הבילוי שם.
ניטאן תאי, הארבעה 21, תל אביב. 03-5600555. לא כשר
