יש מקומות שפועלים מתחת לרדאר. אל וסינו ("השכן", בספרדית), השוכן בקצה הצפוני ביותר של אבן גבירול, ממש על קו מי הירקון, הוא אחד מהם. ביסטרו-בר יין לא גדול, המתנהל לו בשקט, ללא צלצולים ורעש ומדגים להלכה ואף למעשה את קונספט השכונתיות.
זה לא מקום שנראה ומתנהג כמו ברים באזורים הומים יותר של העיר. הוא חף משמץ ניסיון לעכשוויות או מגניבות, אין עליו באזז וההיפסטרים של תל אביב לדורותיהם כנראה לא ידרכו בו. ייתכן שהמתעקשים על קיטלוגים היו מכנים את המקום הזה סחי. ייתכן שזה חלק מסוד חינו. הוא פשוט ויומיומי. יושביו, רובם צפוניים במלעיל מהסוג הלא מתאמץ. הוא בעיקר מרגיש קצת כמו מקום מפעם במובן הטוב, ללא תחושה של אנכרוניזם מעיק.
אז לא מצאנו אווירה עדכנית, מהפנטת או מעוצבת, אבל היה משהו אינטימי באל וסינו; כזה שיכול להרגיש נוח גם כשמגיעים בנעלי בית. התפריט צנוע ונטול יומרות, בנוי כולו כדי ללוות יין.
יש לא מעט יתרונות למקום הצנוע והחביב הזה, והם יפורטו כולם בהמשך. אפתח בחסרונו הברור בעיני: היין. ממקום שמגדיר את עצמו כ- "בית יין עם אוכל טוב" אפשר לצפות לתפריט יין מעניין קצת יותר. הוא לא אמור להיות יקר וגרנדיוזי כל עיקר; זה לא מה שאתה מצפה מבר יין ראוי. אבל קצת יותר מקוריות לא הייתה מזיקה ובוודאי קצת יותר אופציות מגניבות ללגימה בכוס מאלו שעמדו לרשותנו. לא שמציעים שם יינות רעים, אבל הבחירות ללא ספק מעט בנאליות. מאידך, האהבה ליין וללוגמיו ניכרת באל וסינו מאד. על דמי חליצה גובים שם 35 שקלים לבקבוק הראשון ו-25 שקלים לשני. לא מכיר עוד מקום כזה בתל אביב ובישראל בכלל.
הלכנו על ברוסקטה שייטל (38 שקלים), קרואסון סלמון (48 שקלים) וסלט רחוב סיציליאני (48 שקלים) לראשונות. כל המנות היו בסדר גמור. מינוני הבשר בברוסקטה היו נדיבים, הבשר היה בסדר ואיולי החרדל מאוזן וטוב. בסלט היו מיני ירקות, הרבה מאד רוקט, ארטישוקים מעושנים, גבינת עזים טובה ותיבול רענן ורגוע. הסלמון במנת הקרואסון נכבש במתינות ולא סבל מעודפי מליחות. שמנת, אריסה שחורה וביצה מתובלת הוסיפו לו עושר. אילו הקרואסון עצמו היה כזה שיצא בזה הרגע מהתנור זו יכולה הייתה להיות מנה מעולה. מכיוון שהוא לא, היא הייתה סתם נחמדה.
המשכנו עם מנה קטנה של ניוקי פטריות (44 שקלים) ו-250 גרם סינטה (89 שקלים). הניוקי היה המנה המוקפדת פחות בארוחה. היו בו ניוקי ביתיים טובים ממש וכל הרכיבים קרם פורצ'יני, אפונת גינה ופטריות שימאג'י חברו אלו לאלו בהצלחה ואיזון. ההתעקשות לשלב שם גם שמן כמהין לא עשתה הרבה טוב למנה. חיך לא מעודן ולא מנוסה יפרש אמנם את נוכחות שמן הכמהין כמעשירה ומעמיקה. חיך מנוסה קצת יותר יסלוד מהניסיון המלאכותי הזה להעשרת הטעמים. השימוש בשמן כמהין, אגב, מקובל אמנם מאד במסעדות בתל אביב, רק שהוא מייצג מקומות שאנינות ועידון אינן שמם האמצעי. במטבח של אל וסינו, זה ברור, ניצב קברניט עם חוש טעם ומידה. היציאה הזו היא, לפיכך, היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. סטייק הסינטה הגיע מידיום כמתבקש, חתוך לנתחים, עם תפוחי אדמה לא רעים ליד. הוא היה לא רע בכלל בטעמו ויוצא דופן במקדם ה-Value for money שלו. לא, זה לא הסטייק הטוב בעיר אבל לא, לא תמצאו ב-89 שקלים ל-250 גרם סינטה סטייק חביב כזה בשום מקום בעיר.
חלקנו קינוח המכונה בקיצור שוקולד (38 שקלים) עוגת שוקולד ולרונה קרה עם קרמל מלוח ובוטנים, שהייתה נחמדה בהחלט.
383 השקלים שהשארנו מייצגים ארוחה מעט מוגזמת. המנות באל וסינו אינן קטנות ואפשר בהחלט לאכול פחות, גם אם רעבים. השף עידן אבני, שעבד בעבר בין היתר בהרברט סמואל ורפאל, מעמיד שם מטבח מאוזן ושפוי, המאופיין בצניעות שטעם טוב ומידתיות בצידה. בערים קולינריות אמיתיות, להבדיל מתל אביב הוונאבית, אפשר למצוא מטבחים צנועים, אמינים ושפויי תמחור כאלו לרוב. אצלנו, למרות האשליה שאנחנו העולם, מקום מהסוג הזה עדיין איננו שכיח. לכן, למרות שלא תמצאו בו בהכרח אוכל מהסוג המסעיר, אל וסינו הוא מקום סימפטי ומומלץ; כזה המייצג שגרה בהקשריה הנעימים והטובים.
אל וסינו, אבן גבירול 192. 03-5460679. לא כשר
