הרעיון של אוכל רחוב כל כך קוסם לשפים בארצנו, שמדי כמה זמן הם מנסים להמציא את עצמם בדוכן דרכים מדוגם מדי עם אוכל יקר מידי שמגישים אותו לתושבי האזור לקול מצהלת המצלמה ומחיאות כפיים מתוזמנות. עוד לא ראיתי שף תל אביבי שנשאר בדלפק כזה לאורך זמן, אבל בשנים האחרונות גיחות זמניות נצפו לרוב, הכי רחוק מהאוכל האמיתי בדרכים. מי היה מאמין שיגיע היום שאוכל רחוב יהפוך להיות כל כך מגניב.
גבעת אולגה היא לא בדיוק חדרה. זהו החלק היותר מעניין של העיר, עולם שלם בצידי כביש מספר 2 לכיוון תל אביב. אחרי סיבוב בעיר לקראת שעות הצהריים, כשהבוקר מתחיל להפוך לצהריים, הבחנתי בהמולה סביב לכיכר המרכזית של גבעת אולגה. הבוטקה הנייד נפתח בדיוק אחרי שחלפתי על הכיכר, מאיפה צץ הקסם הזה? עצרה המונית ליד הבוטקה וחיש קל התייצבתי לידו, למרות שהייתי שבע לגמרי. לקחתי נשימה ארוכה, נא להדק חגורות ויאללה לטעימה, הצטרפתי לתור הכל כך מוכר לתושבי המקום והרגשתי נטע זר.
שני הבחורים היו בהכנות נמרצות, כל כך מרוכזים שכמעט לא מישירים מבט ללקוחות. כשכבר הרימו את הראש לשבריר שניה, זה היה כדי לפנות ללקוחות לפי השם הפרטי, בין תלמידי בית ספר מורעבים לקראת הצהריים, למורה שנשלחה מחדר המורים להביא לכל המחנכים מהר-מהר. כל עובר אורח זר כמוני מקבל מבט מוזר.
לכל הטורים של המונה טועם
עוד בוריקה באיזור חדרה
אין שלט, המקומיים לא דברנים גדולים, במיוחד לאחד שמעכב את התור בלי לדעת מה הוא הולך לאכול. אחד הבחורים במקום היה עוד חייכן לפחות, הבחור הפחות גדול הסתכל עליי בחצי מבט עקום. עשרים דקות לקח לי להוציא את שעות הפתיחה של המקום, יותר מזה לא הוצאתי מהחבר'ה במקום כלום, מאחד הלקוחות המקומיים הבנתי שיש למקום לפחות עשור על הכיכר.
אז כבר מבינים שיש קונצנזוס לגבי הפלאפל בוריקה של גבעת אולגה, קונצנזוס הכי מקומי שאפשר, הבחורים עושים פלאפל רותח ישר מהשמן, כדורים חמים וטריים, כדורים צהובים לגמרי, ללא שמץ ירק, קטנים ועבים. הגרסה שמרעישה בנגיסה, הבוריקה של הבוטקה היא מהסוג המנצח, תפוח אדמה וביצה גם יחד. הלכתי על מנת הקומפלט שעולה 18 שקלים, שילמתי את המינימום האפשרי וקיבלתי את המקסימום האפשרי.
עצרתי את היד הסוררת מלבלוס והתחלתי לצלם בחשאי, מגניב עם היד צילום זריז, פעמיים בדקתי איפה המפתחות של המונית, סתם ככה ליתר ביטחון. בדקתי את הצילומים עם פרצוף של מנכ''ל שקורא מייל באמצע הרחוב בגבעת אולגה, עם פרצוף כזה רציני כדי שלא יחשדו. מהנגיסה הראשונה חיפשתי את העמבה, ראיתי את העמבה על הדלפק, ראיתי לקוחות מוסיפים עמבה, עכשיו ירד לי האסימון, הפלאפל דורש את העמבה, הבוריקה הלוהטת על הקריספיות שלה חבקה את העמבה לסנכרון מושלם. העמבה עברה בין הלקוחות, הצטרפתי אליהם והוספתי לפרקים, בין הפלאפל לבוריקה הייתה התאמה מושלמת, כל נגיסה הפתיעה ברכות וחום. 18 שקלים למנה של שחיתות אמיתית. עכשיו בוא נראה איזה שף תל אביבי יכול להביא מנה כל כך עשירה בטעם בכזה מחיר בלי מצלמת טלוויזיה דולקת?
פלאפל בוריקה. בוארון פינת הרב בן איש חי, גבעת אולגה. שעות פתיחה: א'-ה' 10:30-19:00
