זו הייתה עוד נסיעה לירושלים, הפעם דווקא לחלק המרכזי של העיר, אחרי שהורדתי את הנוסעת ביעד, חיפשתי מה לאכול בזמן שאני ממתין לה לדרך חזרה. חשבתי להכנס לשוק מחנה יהודה לעשות סיבוב טעימות, אבל החלטתי לנצל את ההזדמנות להכיר איזורים אחרים של ירושלים. לא הכרתי את שכונת ארמון הנציב, אף פעם לא הגעתי אליה, והנה נגלתה בפניי שכונה מאוד יפה.
החניתי את המונית ליד המרכז המסחרי הקטן, היה לי ברור שחייב להיות פה משהו לאכול, הרי זה מרכז של שכונה, שאלתי את אחד המקומיים אם יש מה לאכול במקום, הוא סיפר לי שבחלק התחתון של המרכז יש פלאפליה מעולה. הפלאפליה של אבישי נמצאת בדיוק במיקום הכי פחות נגלה לעין, עד עכשיו.
את הפלאפליה פתח אבא אמנון ב-1982, עד לפני 12 שנה הוא היה המנהל של המקום, ואז אבישי הבן לקח פיקוד על המקום לטובת כולם. כמו כל פלאפליה שמכבדת את עצמה, הפלאפל של אבישי הפך למקום מפגש של לקוחות קבועים שמאוד אוהבים את המקום, הצטרפתי אל התור כמו כולם, ממתין לתורי. אבישי לא עושה כדורים סתם ככה, הוא מחכה להזמנות, על הדרך הוא מזהה כל לקוח חדש ומציע לו כדור לטעימה, אחרי הטעימה חיזקתי עמדה בתור, לא רציתי שיעקפו אותי, סוג של חרדת נטישה של שמנים.
ירושלמים אוהבים לאכול את הפלאפל שלהם בתוך לאפה, אין לי מושג מתי ואיפה הצליחו לשכנע אותם לאכול ככה, אבל בפעמים המעטות שאכלתי פלאפל אש תנור (ככה קוראים ללאפה בירושלים) לא הבנתי מה ההיגיון לייצר נקודת נזילה קבועה לטחינה בקצה של הקיפול של הלאפה.
הגיע התור שלי, פיתה פלאפל בבקשה (16 שקלים), אבישי לקח פיתה טרייה והתחיל להכניס לתוכה הכל מהכל, אחרי שטעמתי כדור, רציתי רק עוד פלאפל והרבה בבקשה. אבישי לא מחסיר בתיבול שלו. הפלאפל מלא בטעם, הפיתה קצת גדולה מידי לטעמי, אבל בסך הכל מעולה. מדובר בפלאפל צהוב ונהדר, הוספתי עמבה לחיזוק והרבה מלפפון חמוץ, ואם כבר הגענו לפלאפליה של תימנים, אז חילבה זה חובה.
התחלתי לאכול ואחר כך חזרתי על ארבע לבקש עוד מריחה של חילבה מעל הנגיסה, אבישי עושה כמובן את החילבה על המקום, החילבה הכי טעים והכי עדין שאכלתי בתקופה האחרונה. הרבה לקוחות לוקחים לעצמם את הזמן לשבת לאכול במקום, הצטרפתי לשולחן החם יחד עם לקוחה קבועה, ודאגתי לא להתרחק יותר מדי מהחילבה. חרדת נטישה של שמנים כבר אמרתי?
פלאפל אבישי, דב גרונר 2 ירושלים, 054-2320714, שעות פעילות: א-ה 10:00-20:00. כשר