יש מלחמה על רחוב הרצל ברחובות, לא כולם רואים אותה, אף אחד לא מדבר עליה בקול רם, זו לא מלחמה אמיתית עם חיילים, אבל הדוכנים השונים ברחוב מנהלים מלחמה על תשומת הלב של הלקוח המקומי המורעב. הרבה זמן לא ראיתי כל כך הרבה דוכנים על 100 מטר, כולם מציעים פחות או יותר את אותו הדבר בפיתה. אני מודה מראש, מחיר זול תמיד יפתה אותי, אבל עם השנים לימדתי את עצמי לבדוק עוד סימנים חשובים לפני שנופלים בפח של הזול.
פיתה. ככה קוראים למקום המדובר, השם לבדו הספיק כדי לגרום לי לעצור. אז ראיתי את התפריט על הקיר ונכנסתי, הייתה מנה של בוריקה עם צ'וריסוס בפיתה שקרצה לי, את השילוב הזה עוד לא שמעתי או טעמתי, זה נשמע מעניין וטעים יותר מכל השאר, למה להזמין רק מנה של בשר בפיתה אם אפשר לפנק את הפיתה במנה של טיגון משמעותי, אבל צ'וריסוס? למה דווקא צ'וריסוס?
אז הסבירו לי שהקבב נגמר להיום, כבר סימן מעולה מבחינתי, אם הקבב נגמר ובדיוק התחילו להכין מול העיניים שלי עוד קבב להמשך, זה הסימן הכי טוב שיכול להיות, קבב טרי מדי אחרי הערבוב צריך קצת לנוח לפני ששמים אותו על הפלנצ'ה, אחרת יש סיכוי שהוא יתפרק על ההתחלה. אז הלכתי על הצ'וריסוס עם הבוריקה (32 שקלים), שילוב בלתי אפשרי בעיקרון.
הבחור הצעיר מאחורי הדלפק היה עסוק, הצטרפתי לבלאגן וחיכיתי בתור. הוא התחיל להכין את הבוריקה בזריזות ידיים, הוא הניח עלה בצק דקיק מאוד על הפלנצ'ה, תחם עיגול של איולי פטרוזיליה במרכז העלה הדק, שבר את הביצה ונתן לה כבר להתחיל את הטיגון. אחרי דקה זריזה קיפל את הבוריקה בדיוק מרשים ביותר, וזרק ישר אל תוך השמן.
אחר כך מנה גדושה של צ'וריסוס הונחה על הפלנצ'ה אל מול עיני, הצ'וריסוס קיפצו והתפצפצו להן, וזה לא נגמר שם. אחריהן הונחו על הפלנצ'ה פרוסות ארוכות של תפוחי אדמה עם הקליפה, שנחתכו לריבועים קטנים והוסיף את אותו רוטב איולי פטרוזיליה, סטייל הום פרייז אבל בגרסה בריאה הרבה יותר, הייתה שם גם פרוסה עבה של חציל בלי קליפה שעבר טיגון עמוק ונאטם. שניהם הגיעו לצד הפיתה.
ואז לקח האיש מהדלפק את הפיתה הכי טובה שטעמתי בשנה האחרונה, לא עבה מדי, אבל עם שכבה פנימית מאווררת שמוכנה להפעלה, פיתה שעמדה במשימה כנגד כל הסיכויים, התפר של הפיתה לא נפתח ולא נכנע, לא לשמן של הבוריקה ולא למיצים הלוהטים שיצאו מהצ'וריסוס. קודם כל שכבה של חריף ואז הבוריקה הונחה אחר כבוד בתוך הפיתה, החזיקה לה את הפינה בעודה בולטת בלי בושה, שיכבה של בצל מטוגן, החיוך רק התרחב לו ברגעים אלו, הצ'וריסוס הדשנות התחילו למלא את הפיתה עד הקצה והלאה, מנסות להתחרות על הבכורה עם הבוריקה, עוד קצת בצל מטוגן למעלה כי אפשר.
זהירות עם ההתלהבות הראשונית, סכנת כוויה. התחלתי עם התוספות, לא יכולתי להפסיק להתענג על החציל הרך כגן עדן, המליחות הקלילה הרימה את הטעם של החציל המטוגן, קראנצ'י בחלקו החיצוני ורך ומלא טעם בתוכו.
עברתי לפיתה - כל נגיסה שילבה את העולמות הכל כך שונים, הקריספיות של הבוריקה ישר מהשמן, הצ'וריסוס מהבשר הטרי, טעם עדין של בשר שלא תובל יתר על המידה. זאת ללא ספק הפיתה הכי אמיצה במזרח התיכון שהחזיקה מעמד עד הסוף, כולל השמן של הבוריקה, והביצה שנזלה לה בפיתה, יחד עם כל נגיסה מהצ'וריסוס. ואם לא די בכך - לפני הכל תחתכו את החציל לחלקים קטנים ולא שווים, ככה תוסיפו כל פעם חלק קטן של הנאה על ההנאה. אכלתי יחסית לאט את המנה המדוברת, מדי פעם קצת מההום פרייז של פיתה. הם לא מלוחים כלל אבל אי אפשר להפסיק לאכול אותם לאורך כל המנה, בקצרה, לא השארתי זכר לכלום.
לפעמים הגאונים האמיתיים נמצאים מאחורי דלפק של דוכן במרכז רחובות, עובדים קשה באמת, לא חוסכים לא בכמות ולא באיכות ונותנים תמורה מלאה לכל שקל. נא להגיע עם סבלנות, לא מזדרזים כאן מאחורי הדלפק, כל פרט חשוב מבחינתם חשוב באותה מידה של רצינות, אבל שווה כל דקה של המתנה. תגיעו רעבים, זה משביע ליומיים, יוצא חסכוני.
פיתה. הרצל 186 רחובות, 08-9141727, שעות פעילות: ראשון - רביעי: 09:00-03:00, חמישי: 09:00-04:00, שישי סגור, שבת 19:30-04:00. כשר