תקופת הקורונה קירבה בין המסעדות שעשו משלוחים לבין הסועדים בביתם, מערכות היחסים שלנו עם המסעדות האלו העמיקו וגילינו עוד דברים שאנחנו אוהבים בהן, לצד עוד דברים שאנחנו לא. סמכנו עליהן שיאכילו אותנו, ידאגו לנו וישמרו עלינו, והן מצידן הסתמכו על כך שאנחנו נהיה רעבים שוב ונעשה עוד הזמנה ועוד אחת. בשביל חלק מהמסעדות אלו היו הצעדים הראשונים בעולם המשלוחים, אבל היו כמה שמשלוחים זה המגרש הביתי שלהן, שהן עושות את זה מאז ומתמיד, שהן כבר משופשפות בתחום. אחת מאלו היא רשת דומינוס.
עם 57 סניפים ביותר מ-30 ערים ברחבי הארץ אפשר להגיד שלדומינוס יש את אחד ממערכי המשלוחים הגדולים בארץ. מערכת ההזמנות הממוחשבת שלה מצוינת, ויש גם אפליקציה נוחה ומגניבה. עד עכשיו התמקדה דומינוס בפיצות, וגם אם לא תמיד עשתה זאת בהצלחה, היא לא מפסיקה לחדש ולשפר ואת זה אי אפשר לקחת ממנה. בשבוע שעבר השיקה הרשת תפריט חדש בשם "ליד הפיצה" של כמה מנות חדשות שהן לא פיצה, שאמורות להשתלב בהרמוניה בהזמנת הפיצה שלכם או להתאים לשותפים לארוחה שלא מעוניינים בפיצה (מי אתם אנשים מוזרים?). בדקנו כמה מהמנות האלה לראות עד כמה יש להן זכות קיום לצד הפיצה.
המנות הגיעו אלינו הביתה במארזים המגניבים והנוחים של דומינוס, במיתוג החמוד שהם עשו השנה. כאמור, מקצוענים באריזות, אבל חבל ששם זה פחות או יותר נעצר. דומינוס עשתה כאן מוב אמריקאי והשיקה מנת כנפיים ברוטב ויאטנמי, ומנת צ'יקן בייטס שאפשר היה גם לקרוא לה פשוט נגאטס אבל בסדר (29.90 שקלים). לא ברור מה היה דחוף לדומינוס להכריז על הרוטב של הכנפיים כ"ויאטנמי". מעניין איזה מהמרכיבים ברוטב החום והמתוק הזה קשורים לויאטנם. דווקא הכנפיים עצמן היו עשויות בסדר, לחות מספיק, מתפרקות בקלות יחסית, אבל הרוטב הזה פשוט לא ברור, הוא לא גלייז שנותן לכנפיים ציפוי דביק מתקתק כזה שאנחנו אוהבים, זה מין כיסוי חום ונוזלי ומאוד לא מוצלח. הצ'יקן בייטס כשלו גם הם. חסרה בהן הרכות הפנימית והפריכות החיצונית, הלחות של המשלוח לא הוסיפה והתוצאה שהתקבלה היו נגיסי עוף ספוגיים חסרי עסיסיות. הקטשופ והצ'ילי החריף שהגיעו איתם לא הספיקו בכדי לשייף את הפינות החדות של המנה הזאת, איזה רוטב חרדל דבש או מיונז שום היו יכולים להיות הרבה יותר מתאימים.
עוד במשלוח - דומינוס מכריזה על מתכון חדש ללחם השום שלה (23.90 שקלים), מאפה עגול בתיבול חמאת שום וגבינת מוצרלה שחתוך לריבועים שאמור להיות קל וכיף לבצוע. מדובר בלחם שום גרוע מאוד. הבצק עצמו דחוס וקשה, ציפוי המוצרלה מתפרק ממנו כמו רעפים שנופלים מהגג, וטעם השום והתבלינים תעשייתי. אבל הדבר הכי גרוע במנה הזאת הוא רוטב העגבניות שמגיע בצד ועליו כתוב "הרגע הייתי עגבניות". ובכן הרגע הזה כנראה חלף מזמן. זה אבסורד שרשת פיצה מגישה רוטב עגבניות כל כך לא טעים, תעשייתי, מתובל בצורה גסה, וכזה שאין שום חשק לטבול בו שום דבר. ואנחנו עוד חשבנו להתנחם בו.
קרן האור של המשלוח הזה היו שבלולי פיצה קטנים שדומינוס קוראת להם צ'יזי רולס (משום מה באתר של דומינוס משמיטים את הצ'ופצ'יק הקטן (גרש) מעל כל המילים שדורשות אותו וככה תצטרכו להזמין ציקן בייטס או ציזי רולס, אין מה לעשות). הצ'יזי רולס מצליחים להבליט את התכונות החיוביות של דומינוס עם כמות נדיבה של גבינה, אפייה קצרה בחום גבוה שנותנת רכות מבפנים ופריכות מבחוץ, תיבול פיצה קלאסי, יש עם זיתים ויש עם חמאה, ושמענו שיש טבעוני אבל לא ניסינו.
לקינוח עשתה דומינוס עוד פעלול אמריקאי והיא מציעה עכשיו סינמון בייטס, מאפה עגול כמו לחם השום וגם מאותו הבצק כנראה, בציפוי סוכר וקינמון, שאפשר גם אותו לבצוע ולטבול ברוטב וניל שמגיע איתו. גם הרעפים של הגג הזה התפרקו אבל הטעמים היו יותר סבירים ויתאימו במיוחד לחובבי הקינמון, ובכל מקרה זה לא היה עובד בלי הרוטב המצורף, אז לפחות זה.
פיצה דומינוס היא לא גורמה (טוב אולי היה נסיון כזה עם אסף גרניט) ולא ציפינו לקבל פה אוכל שהוא עילוי גסטרונומי, אבל הביצוע מאוד ירוד, וכל עוד מדובר בפיצה אנחנו מוכנים לבלוע את זה, אבל זה יורד פחות טוב בגרון בצורת כנפיים. זו תמיד אלטרנטיבה כדי "לסגור פינה", אבל בשביל המטרה הזאת אולי יש עוד כיוונים מלבד דומינוס. אנחנו נמשיך לדבוק בצ'יזי קראסט שלנו כי זה דווקא מסוג הטעויות שכיף לטעות.
