מקום שכולו חן

אין ספק, הקורונה משנה ועוד תשנה את פני המסעדנות. רבות מהמסעדות הוותיקות מבינות שהן צריכות להתאים את עצמן לתכתיביה - לפשט את האוכל ולהוזיל את עלותו כדי לייצר מנות זולות ונגישות יותר, כאלו שתואמות את רוח הזמן. המסעדות החדשות המעטות שנפתחו בתקופת הקורונה משתיתות מראש את הדי-אן-איי שלהן על הפורמט הפשוט יותר והיקר פחות. ויש גם מקומות שפועלים שנים אבל כאילו נולדו לפאזת הקורונה. אוזריה הוא אחד מהם.

שמונה שנים חלפו מאז פתחה השפית אביבית פריאל אביחי את אוזריה, ברחוב מטלון בתל אביב, מול "מתי המקלל". עד אז היא ניהלה במשך שנים ארוכות מטבחי מסעדות וטפאס ברים כשפית שכירה, עם קדנציה ארוכה בטפאו. אוזריה הוא המקום הראשון שלה כבעלים ושמו ניתן לו כהטיה של המשקה המוביל בו - אוזו.

אוזריה יושבת בלב שוק לוינסקי, ומתנהלת כבר אוכל שמח, טוב אווירה ולא פורמאלי, ששותים ומנשנשים בו. כל המנות בגדלי ביניים לכל היותר ובנויות באוריינטציה סובבת ים תיכון, עם הטיה יוונית ניכרת. הגענו לפנות ערב, ביקשנו לשבת בחוץ וישבנו ליד שולחן אחד מתוך טור שולחנות הניצבים על המדרכה, במקום בו פעם, לפני המגיפה, חנו מכוניות. חם ולח באוגוסט לפנות ערב. רחוב מטלון שבשוק לוינסקי, על אף תהליכי הג'נטריפיקציה הברורים שעבר האזור, עדיין מרגיש קצת דאון טאון. יש מי שיחוו את הוייב הזה כקשוח מעט אבל המוסיקה הים תיכונית, הממוננת בקפידה ובטעם טוב ואיננה מכבירה ווליום, עושה את שלה ובוודאי גם האלכוהול, מרכך ותיק ויעיל במיוחד.

התפריט, אותו סורקים מברקוד, מחולק למנות קטנות, צמחוניות, מנות מן הים ובשרים. אף מנה איננה מושתתת על מורכבות. הכול פשוט, עשוי א-לה מינוט ונועד לספוג שתייה. התחלנו בשתי קטנות - טוסט קטן עם טונה מעושנת (22 שקלים) וטוסט קטן עם פלפל קלוי וקרם שקדים (18 שקלים) - לצד במיה מוקפצת בשמן זית (48 שקלים). שני הטוסטים הגיעו על פרוסת בגט רחבה. הראשון עם טונה מעושנת בעוצמה מעט עזה מדי עם צ'ימיצ'ורי בצל ירוק. בשני היה קרם שקדים טעים מאוד ופלפל קלוי בדייקנות. מנת הבמיה הייתה כל מה שמבקשים ממנה צמחונית במקום כזה. בשר הבמיות, שניתן בנדיבות, היה מוצק כמתבקש. הצריבה לא הותירה אותו שמנוני. יוגורט עזים עם פלפל אדום חרפרף השלימו את הפשטות הטובה.

המשכנו עם שלוש מנות גדולות יותר לחלוקה, שהן בעצם מנות ביניים: נתחי שייטל עם פלפל פדרון (64 שקלים), סינייה קבב טלה (64 שקלים) וקרעי פסטה שחורה עם סרדינים (64). ראשונה הגיעה מנת השייטל והייתה מצוינת. נתחים דקים של בשר טוב צרובים נכון עם נגיעת פפריקה מעושנת (פימיינטון) לצד בצלים שרופים, פלפלי פדרון ו-אחו בלנקו (על בסיס שום ושקדים). זו מנה שכולה ספרד - פימיינטון, פדרונס ואחו בלנקו - והיא מייצגת מופת של מטבח טפאס פשוט, מדויק וראוי. כל רכיב בה היה עשוי כמו שצריך והביחד הצטיין.

המנה הבאה אחריה, סינייה קבב טלה, הייתה טובה קצת פחות. היו בה ארבע קציצות, לא רעות אבל גם לא מצוינות, עם הרבה טחינה גולמית שיכולה הייתה להיות מתובלת טוב יותר ועגבניות קונפי, שיכולות היו להיות רבות יותר. הסה"כ לא היה רע אבל גם לא טוב כמו מנת השייטל שתוארה ממעל.

מנת קרעי הפסטה השחורה בסרדינים החזירה אל האיכויות של קודמותיה. קונפי עגבניות צהובות, סרדינים, ריקוטה תוצרת בית ואריסה חברו יחדיו למנת עזת טעמים אך מאוזנת היטב, שמפגישה בין צפון אפריקה ודרום איטליה ומיטיבה לחבר חמוץ, מלוח וחריף לטעמי ים, עם קרעי פסטה מצוינים ממש. זו מנה שכמו נולדה לערק, אוזו או פסטיס ולהבדיל, גם לג'ין, רצוי נקי, ללא טוניק.

התחשק לנו עוד נשנוש קטן, לסגור את הפינה, והלכנו על המנה הכי גנרית שאפשר במקום כזה - סופלקי פרגית, ככה סתם, כי זה מה שהתחשק. הגיעו שני שיפודונים עם מעט מאוד פרגית עשויה כמו שצריך וטעימה, ולצידה התוספים המתבקשים - ירקות צלויים, בצל שרוף, בצל אדום טרי ופטרוזיליה, והכול על פיתה פתוחה. זה היה, כאמור, צפוי ובלתי מפתיע בעליל אבל סיפק את הסחורה. שבענו בלא שזה ייעשה כבד מדי.

חלקנו קינוח מחווה ליוון, המבוסס על גלידת יוגורט עם דבש פרחי בר, לדר ופיסטוקים (40 שקלים). זה היה קינוח גדול מאוד, שלגמרי הספיק לשלושה והצליח להעביר את בסיס טעמי היוגורט ולא להיות מתוק מדי, למרות נוכחותם של הדבש והלדר המתקתקים.

לפני שנתיים וחצי בדיוק פרסמתי במדור זה ביקורת מעט חמצמצה על אוזריה. בארוחה ההיא היו יותר מדי מנות "ככה וככה" ופחות מדי ביטויי דיוק ואיזון. הביקור הנוכחי שם - שרק בסיומו, כשהצצתי בביקורת ההיא, גיליתי שחלק מהמנות חזרו על עצמן - חשף מטבח שמתפקד הרבה יותר טוב. המנות שפקששו אז היו ללא רבב עכשיו וסך כל רמת האוכל הייתה ברף ראוי ביותר.

אוזריה, כאמור, כאילו נולדה לעידן הקורונה. הפורמט המודולרי, שאיננו מחייב ארוחה מלאה ומאפשר לכל אחד לאכול כאוות נפשו, גם אם מדובר במעט, מתאים היטב לימים האלה. כך גם האווירה המשוחררת וחומרי הגלם הלא יוקרתיים, שמאפשרים תמחור נגיש. אי אפשר לדבר על ממוצע לסועד באוזריה כי ההחלטה אם ללכת על ארוחה ממש או על נשנושים לצד השתייה משמעותית כאן. אבל הן האוכל והן השתייה מתומחרים בהגינות רבה, באופן שאינו שולח ידיים למעמקי כיסו של הסועד/בליין.

נעים לחזור למקום ולגלות שטוב בו יותר מהפעם האחרונה בה ישבת בו ולאכול כיפי בלא המון כסף. כאמור, עיקר ה-די.אן.איי של אוזריה נשמר די בבירור גם בפאזה הנוכחית, שום דבר בה לא השתופף ויהיה לה, ככל הנראה, קל ופשוט יותר לשרוד את פגעי הקורונה. מקום שכולו חן.

אוזריה, מטלון 44 ת"א, 03-533-0899

טוסט קטן טונה מעושנת -22
טוסט קטן פלפל קלוי וקרם שקדים - 18
במיה מופקצת עם יוגורט כבשים - 48
סופלקי פרגיות - 52
שייטל עם פימיינטון - 64
סינייה קבב טלה - 64
קרעי פסטה שחורה עם סרדינים - 64
גלידת יוגורט - 40
חצי ליטר בירה - 34
ערק ג'בלנא - 28
ג'ין גורדונ'ס - 30
אספרסו - 9

סך הכול: 473 שקלים