לאורן אבני יש אובססיה לפיצה. כבר לפני כמה שנים הוא הבין שמה שמעניין אותו יותר מהכל זה פיצה, אבל לא סתם פיצה, אלא הפיצה המושלמת. אחרי שעבד כמה שנים בחקלאות, ומשם עבר לכמה מטבחים ברחבי הארץ, הוא השלים עם התשוקה האמיתית שלו והלך איתה עד הסוף. הוא למד, חקר והתעמק בכל רזי הפיצה הנאפוליטנית והפך את הידע שלו, בתור אוטודידקט ופרפקציוניסט, לנאופוליטן, הפיצרייה הנאפוליטנית האמיתית היחידה בחיפה, וגם כנראה ברדיוס מאוד גדול מסביב.
כבר כמה חודשים, עוד מאז פברואר, שאבני עובד 17 שעות ביום. היו ימים שהוא היה העובד היחיד בעסק שלו. שנייה אחרי שפתח כבר היה סגר ואת הפיצה שלו הוא נאלץ לארוז בקופסה למרות שלדבריו היא ממש לא מיועדת לכך. הפיצות הנאפוליטניות שלו דורשות הרבה תשומת לב, זו לא פיצה אקראית. הבצק נעשה מקמחים איטלקיים ועובר התפחה של 72 שעות, אבל ה"נאפוליטניות" של הפיצה באה לידי ביטוי יותר בתוצאה מאשר בתהליך.
מעבר לבחירה הקפדנית של חומרי הגלם, אבני מקפיד על פיצה דקה שהשוליים שלה תפוחים ומנומרים והמרכז שלה גמיש ולח, הרוטב עשוי מעגבניות איטלקיות שמגיעות לכאן ביבוא אישי בקופסאות שימורים, אבל מהסוג האיכותי, והן כל כך מתוקות ועזות טעם שאין צורך לבשל אותן וכמעט שאין צורך לתבל אותן והן נטחנות ומונחות על הבצק כמעט כמו שהן. הפרמזן בו משתמשים במסעדה הוא פרמז'אנו רג'יאנו איטלקי שעבר 24 חודשים יישון ומגיע בגלגל שלם למסעדה, אירוע שהוא חגיגה קטנה בפני עצמה. הפיצה עצמה מוגשת בנאופוליטן עם סכין ומזלג ולא חתוכה למשולשים, כמו שהאיטלקים רגילים לאכול אותה, וכמו שהישראלים מסתבר, עוד צריכים להתרגל.
בתור חקלאי לשעבר, קשור אבני בנימי נפשו לתוצרת חקלאית עונתית ואיכותית אותה הוא מקדש בתפריט הפיצות המינימליסטי שלו. יש בתפריט בדרך כלל ארבע פיצות קלאסיות קבועות, ביניהן למשל פיצה מרינרה, זו פיצה קלאסית עם רוטב עגבניות ושום, אבל ללא גבינה, מין מנה טבעונית כזו שיצאה לאיטלקים בטעות (49 שקלים), יש גם מרגריטה עם מוצרלה טרייה ופרמזן ה-24 חודשים המדובר (54 שקלים), או פיצה קצ'יו אה פפה עם מוצרלה טרייה, קרם גרנה פדנה 12 חודשים, פרמזן 24 חודשים, טוויל פרמזן משגע והרבה פלפל שחור (67 שקלים).
החלק המעניין הוא הפיצות העונתיות המתחלפות לפי עונות השנה, בשבוע שעבר היתה פיצה עם במיה חרוכה בטאבון עם שרי צלוי וגבינת קדוש, או פיצה קרצ'ופי לימונה עם ארטישוק וגרידת לימון, בצל ירוק ומלח ים או פיצה מרגריטה צהובה מעגבניות צהובות בלבד, אחת הפיצות היפות שתראו. החיבור לחקלאות בנאופוליטן מגיע לידי ביטוי גם בשידוכים שעושה אבני לכל פיצה עם סוג שמן זית מקומי מזן אחר, קורטינה, קורנייקי או ארבקינה, כל שמן והפיצה שלו, אבל לאבני הכי חשוב להיות מכוון למקוריות ועונתיות אבל לשמור אמונים למסורת הפיצה הנאפולטנית הוותיקה.
אחרי שהסתיים הסגר הפסיקו בנאופוליטן עם המשלוחים שפעלו רק כדי להזרים קצת חמצן למסעדה החדשה, "זה לא מוצר שמתאים להיות סגור בקופסה ולהישלח ללקוח" אומר אבני, "זו פיצה שנאפית 60 שניות ב-450 מעלות, צריך לאכול אותה לוהטת מהתנור". בשביל להשלים את החוויה מגישים בנאופוליטן יינות מיקבים איטלקיים קטנים או מיקבים ישראלים מצוינים, כולל רוזה קייצי משגע של יקב וורטמן החיפאי האורגני. למקום אין טלפון, כי אין משלוחים והישיבה היא רק על בסיס מקום פנוי, אבל כל מי שמעריך פיצה אמיתית שהושקעה בה מחשבה ותכנון, זה המקום בשבילכם.
נאופוליטן, הנמל 37 חיפה, שעות הפעילות בימים ב'-ה' וגם שבת 18:00-23:00, ובימי ו' 12:00-15:00, ימי ראשון סגור