בפרק התשיעי של האודישנים, הפרק היחיד ששודר השבוע משום מה (ומשום זיעה קרה מהפסד רייטינגי לצוצים של "חזרות", כנראה), הוא סוף סוף הגיע. לקח לו זמן, הוא עמד וחיכה שם, קשה עורף ואנמי, עד שמישהו שם לב ונתן לו להתפוצץ.
ולא, אנחנו לא מדברים על אייל מכה בידיו מרוב עצבים (עוד נשוב לשם), אלא על המלפפון, הירק הבנאלי שבחר אהרוני ושנגאל על ידי אילונה פלקסמן.
לכל הטורים של "נועצת שיניים": בלוג מאסטר שף בוואלה! אוכל
פלקסמן, חולת קורונה לשעבר (כשעוד היו ממספרים אותם) ניסתה לעשות מהדבר הירוק הזה מנת כניסה ראויה, ונותרה למרבה הצער ללא הצלחה ולא סינר. אבל איזה סיכוי היה לה בדיוק, עם בחירה בין מלפפון מבושל לסלט מלפפונים ועוף אסייאתי? היא ניסתה את האופציה השנייה בתצורת נאגטס, הוסיפה נגיעת מיונז ושמיר מהמטבח הרוסי (הפחות אטרקטיבי תודעתית, וחבל, כי מדובר במטבח ששווה להתעכב עליו), ונכשלה. ככה זה עם מלפפונים.
אחרי הרוסי, הגיעה שעתו של המטבח הערבי. הפעם, ובניגוד לעונות קודמות, מי שבישל אותו היה יהודי, מהנדס אלקטרוניקה העונה באופן הולם לשילוב המטבחים שבחר לשם שמי. הוא הכין למנת הפתיחה רטטוי חריף עם צלעות על לחם רמאדאן שטוח ויפהפה, שנהוג לאכול בשבירת הצום המוסלמי. כמה טעים הוא היה? נצטרך לסמוך על חיים כהן ולקוות שהוא ישחרר מתישהו את הצלחת.
שמי נכנס לאודישן לקריאות "אהלן וסהלן" של השופטים, שבאמת חשבו כנראה שהם עומדים לפגוש גבר או אישה ממוצא ערבי, ובמקום זה קיבלו, כך נראה, את אחד המתחרים המעניינים שראינו עד כה, וכזה שאני מהמרת שיגיע רחוק. השאלות והתגובות של השופטים שהתעניינו בחברות של שמי עם עלי, ערבי שהכיר בעבודה וחשף בפניו את המטבח, היו מביכות, והן בעיקר הראו כמה מרחק יש לנו עוד לעשות.
למנה השנייה הכין שמי קינוח סורי שנקרא חלוואת אל ג'בן - גלילות של בצק סולת וגבינה שבתוכן גבינת ריקוטה. "קנודל סורי", כפי שכינה אותו איל. שמי, שהתיוג שלו כ"יהודי שמכין מטבח ערבי" כבר ננעל, הימם את השופטים וקיבל ממיכל ה"רוטטת מעונג" סינר זהב. כעת נותר לקוות שנראה עוד מהמטבח המופלא, הצבעוני והעשיר הזה, שגיוון את כל העונות הקודמות של מאסטר שף עם כמה מהמתחרות הטובות ביותר, ובראשן נוף עתמאנה, מוזנא בשארה ופרח רסלאן.
ההרמוניה וההסכמה בשולחן השופטים החזיקה מעמד עד מלי, ומנת הכניסה שלה - קנלוני חציל ממולא ריקוטה שלא בושל יחד עם רוטב העגבניות שאיתו הוגש, והיה כנראה פחות מוצלח.
אייל, מחיה העגבנייה, ביקש להתעלם מהרוטב ולהתייחס לחציל "הממולא בעצמו", אך השופטים - במיוחד אהרוני ומיכל - התעקשו שזה לא באמת מקצועי. הוא התעקש חזרה בדחיפות ידיים והכה בשולחן בניסיון להעביר אותה. זה כנראה עבד לו כי מלי נכנסה למנה שנייה, שבעיקר כיפכפה את אייל ואת הכבוד הממולא בעצמו שלו.
מה שהוא קיבל היה שניצל ביצה על פולנטה, מנה שהועתקה מהמטבח המעט דאוויני של מסעדת "דוד ויוסף". אייל, זה שהתעקש להכניס את המתמודדת לפני דקה, תהה "למה ביצה רוצה להיות שניצל?", ושאל אם היא "לא מרגישה איזו אי-נוחות", ואם "את לא מפריעה לה", אבל לא ברור על איזה רצונות הוא מדבר. מהבית זה נראה כאילו הביצה האומללה נחנקה מפירורי פנקו החזירה את נשמתה לבורא מזמן.
האודישן האחרון של השבוע הפגיש את השופטים עם עליזה, ירושלמית בת 73 שלמדה לבשל מאמה חמין סופריטו, מחשי, קובה, וגם בורקס ועיג'ה בשר. למנת הכניסה היא הכינה בורקס ממולא תרד וגבינות שהיה נראה חלום.
עליזה, אישה מרגשת שלא נכנעה מעולם למוסכמות ומדברת עברית יפה שכבר בקושי שומעים בתוכניות ריאליטי, הכינה למנה השנייה עיג'ה של בשר בלאפה מהמטבח האורפאלי עליו גדלה. זהו מטבח של יהודים שעלו לארץ מהעיר אורפה שבמזרח טורקיה, והוא מושפע גם מהמטבח הסורי והכורדי. זהו גם מטבחה של אמו של חיים כהן, מה שהוביל להתרגשות גדולה שאפילו נראתה אותנטית דרך המסך, בניגוד ללא מעט "התרגשויות" ריאליטי אחרות שמשוחררות לצרכי רייטינג.
אייל הגדיר את זה כ"דבר הנפלא במצב צנע" וחיים נזכר בקציצה בחלה של יום שישי, מסורת שלא מעט אנשים גדלו לאורה, והפכה לטרנד אינסטגרמי לוהט בישראל בשנים האחרונות.
המסורת כוללת לחם, מטבוחה, חצילים, סלטים וקציצות מכל מיני סוגים - תלוי מאיפה באת ולאן אתה הולך. זה משהו שאמור למלא אותך עד ארוחת הערב, מעין פילר, בדיוק כמו שהאודישנים מרגישים בחודש האחרון. עכשיו אפשר להתחיל את העונה?