זה לקח קצת זמן, אבל סוף קיבלנו קצת אקשן ממאסטר שף - רק שהוא לא מגיע מהמתחרים, אלא משולחן השופטים.
לכל הטורים של "נועצת שיניים": בלוג מאסטר שף בוואלה! אוכל
גם השבוע הבטיחו לנו בפרומואים את "המנה הכי יפה בתולדות התוכנית" (שקר), ואת "המנה שהצילה משפחה שלמה" (ממש-מש לא אמת), ואיך נאמר בשפה שתואמת את נושא התכנית - שוב בלבלו לנו את הבמיה.
ישראל אהרוני, האיש והאגדה שהשיק לפני שבוע פופ-אפ בוכרי שבינתיים זוכה לביקורות מעורבות, הצטרף למאסטר שף רק לפני שתי עונות, אבל התייצב כבר ללא ספק על משבצת השופט הכי מקצועי בתכנית.
אולי זה השנים ששחקו את מיכל, אייל וחיים, אולי הם כבר התמכרו לדימוי הטלוויזיוני של עצמם, אבל ביקורות ענייניות וחדות (ולא כואבות, באופן מפתיע), כמו של אהרוני אמורות להיות המהות כאן. בלעדיהן זה כלום ושום דבר - מנות שכבר ראינו מוגשות על ידי אנשים שטרם ראינו, אבל ראינו דומים.
השבוע אהרוני עלה שלב, ולא רק שהחזיק בדעת יחיד בלי להתקפל בלא מעט אודישנים, אלא גם נזף במיכל על ביקורת שהחשיב כלא עניינית והודיע לה שכשופטת היא לא יכולה להכריז על בשר יבש כמשהו טוב. היא, מצידה, עשתה מה שכל אחד היה עושה במקומה והזכירה לו שהיא פה לפניו. זה לא הזיז לו את הגבה השמאלית.
אהרוני הוא כמו הילד מבגדי המלך החדשים, הוא לא רק מבין באוכל ואופנה, אלא גם מזהה את הבלופים של המתחרים והשופטים, ולא מפחד להצביע עליהם. והוא עושה את זה כמו ה"גראנד מאסטר" שהוא - האיש שראה ואכל הכול.
ומגבה אחת לגבה אחרת. אחד האודישנים הכי כיפים ומעניינים מתחילת העונה שייך לאסף דיי, בן 40, גבות ורודות, ספטום באף, מאה אחוז טוניסאי ו"אוכל טעים, תחת גדול ולב רחב". מילים שלו.
דיי, שגדל עם מאמא טוניסאית בשלנית בשכונה ד' באר שבע, סיפר איך הלך לגן עם פריקסה טוניסאי עם ריח חזק של טונה, וגם נגע קלות בסוגיית הקוסקוס הנפיצה, זו שהולידה לאחרונה ויכוח גלובלי מעט רציני מדי.
לא ניכנס כרגע לשאלה לאיזו עדה יש בעלות על הקוסקוס, כי אחנו לא רוצים להצית בלהבות את צפון אפריקה, אבל הגירסה הטוניסאית שונה מהאלג'יראית והטריפוליטאית, דקה יותר ומוגשת בדרך כלל עם תבשיל אדום שמכיל בשר או דגים. הטוניסאים, בניגוד לעדות האחרות, גם נוהגים לאכול קוסקוס פעמיים בשבוע - בשלישי ובשישי - כשהאגדה גורסת כי בימי שלישי המאפיות בטוניס היו סגורות, ובגלל זה האימהות חיפשו אוכל שממלא את הבטן.
למנת הפתיחה דיי הכין סלט במיה שהרשים את השופטים, ופתח על הדרך דיון על הירק שמפלג בשלנים, אכלנים וצופים כאחד - ממש כמו כוסברה וגויאבה, למשל - וכבר הוציא באחת העונות הראשונות מאייל את קריאת התגר האלמותית - "מי אתה שתלך נגד במיה?".
הפעם, חיים ואייל הודו שהם אוהבים את הריריות, אהרוני עשה פרצוף נגעל שזיכה אותו בנאום תוכחה קצר ורק לי היה קצת מוזר לראות כל כך הרבה במיה באמצע החורף.
ומבמיה לטארט בצל. אחת ממנות הכניסה הקשות ביותר לביצוע הופיעה בכמה ורסיות - מרביתן זכו לשבחים, וזה לא דבר של מה בכך. היא כוללת מיומנויות בישול ואפייה, דיוק ואסתטיקה, וגם בצק בעבודת יד. זה לא תבשיל במיה בעגבניות או ממולאים.
את הטארט הראשון, שהיה מזוגג בקרמל מעושן, הכין גלעד מנשה, עורך דין פלילי שאוהב את עבודתו כמו כל קצב איכותי. השופטים, שנדהמו מהדיוק והטעם של הטארט, לא ציפו לדמות שנחשפה מולם, ובטח לא לקבב שהוכן להם כמנה שנייה. שתי המנות שהגיש מנשה היו, לבסוף, מטאפורה מושלמת למיומנויות הנדרשות מכל פליליסט ראוי - מבוצל ומפולפל מבחוץ, קבב של בנאדם מבפנים.
ומטארט בצל לה-טראט של ה-בצל. חופית סרמילי, מנהלת סניף ארומה בבעלות בן זוגה, הכינה מנה מקסימה וטעימה, שזכתה לתואר הבלתי פרופורציונלי בעליל מתחילת הטור.
סרמילי, דמות שקטה ומעט אנמית - לא מה שהייתם מצפים ממתמודדת ריאליטי - הגישה למנה שנייה מעין מרק עגבניות עם ריקוטה וקובנה. המנה היפה להכאיב הזכירה מאוד את האוכל הטעים של אייל שני, מה שכנראה גרם לו לומר ש"כשאלוהים המציא את מאסטר שף, אחד מהיסודות שהוא חשב זה עלייך". אייל, אלוהים לא המציא את מאסטר שף, ואתה לא המצאת מחדש את ההמבורגר. אפשר להירגע קצת (וגם לקרוא לאהרוני שיעשה סדר בבקשה).
ומ"המנה הכי יפה" ל"מנה שהצילה משפחה". יוקרה סבג, ילדת פנימייה עם דקת אודישן על כל אח (מדדנו וספרנו, 17) הכינה לפתיחה מנה די כעורה של גלילות חציל בבריכה של רוטב שמנת ופסטו, שנראתה כהומאז' ל"אימהות מבשלות יחד", כולל הגבינה המוקרמת.
למנה שנייה היא הכינה סיר ענק של מוח בתבשיל חומוס ופרנה. אהרוני, נאמן לדרכו, לא העביר אותה. כל השאר כן, ואייל התעקש שהיא תמצא את הדרך שלה בבישול בהמשך. בקצב הנוכחי של העונה הזאת, אפשר להאמין שאפילו לזה עוד נגיע.