שלושה פרקים לתוך העונה התשיעית של "מאסטר שף", רק דבר אחד ברור מעבר לכל צילחות - הקורונה שטלטלה את חיינו וריסקה את עולם המסעדנות לא הצליחה לערער את כספת הקלישאות של התכנית. הן בעינן עומדות.
ביטויים ריקים כמו "יד מכושפת", "לא לוותר על החלומות", "נולדנו מחדש", ו"מצטערים, זה לא מספיק לעונה 9 של מאסטר שף" נזרקים לאוויר. והשופטים - שניים מהם לפחות מפעילים מסעדות על הסוללות של וולט, בשלהם - חיים נשאר החציל העממי, אהרוני הבצל הדקדקן, מיכל סלק פתייני, ואיל קישוא ממולא. בעצמו כמובן. אפילו העגבנייה כבר התעייפה מהעיסוק שלו בשחלות שלה.
"משימת האדמה" למשל, מבחן הכניסה באודישנים השנה, עוסקת בירקות ומתרחשת ב"משק מלמד" האורגני שבכפר הנגיד, עד לפני כמה חודשים מקום מושבה של "איגרא במשק" המוצלחת והטרנדית, ועכשיו, אתם יודעים (אבל רק אם קראתם משהו ולא בהיתם בטלוויזיה), קורונה.
וכך, בדומה לרבים מהמשקים בארץ בתקופה הזו, הייצוא העיקרי כאן הוא של מארזי פיקניק. זאת הישרדות, והיא יכולה הייתה להיות משימת כניסה לא פחות מיותרת מזו הנוכחית, שבה התבקשו המשתתפים להכין מנות די בנאליות של במיה עגבניות, כרוב ממולא או גלילות חציל.
תארו לכם את השופטים יושבים על הדשא, ממש כמו כולנו כעת, ואוכלים מהמארז (המפנק!) שתי פחמימות, שני סלטים, שלושה ממרחים, מיץ תפוזים סחוט בבקבוק, והכול בכלים חד-פעמיים מתכלים. מספיק בשביל סינר, לא?
פרק הפתיחה התחיל אולי חלש, וכלל קרן אור אחת בלבד מרמלה, אבל תכנית מהוקצעת והפקה משומנת יודעות לבנות מתח, לטפח ציפיות ולשמור מנות עם שם מוזר לפרק הבא. אה, וגם את המשפט הכי מקרינג' עד כה.
וכן, אני מדברת על הגרמקנודל (Germknödel), ועל "זה כמו לינוק חלב מאמא" של אייל. אחלה.
אם פספסתם את מגנט הרייטינג האוסטרי, כראה שלא צפיתם השבוע בטלוויזיה שפמפמה את האודישן של עדן, נפש בת 70 שכלואה בגוף של בת 20, שהכינה קינוח מהמאה ה-17 והגישה לצדו תה בסרוויסים של סבתא מפולניה.
הקינוח, במקור כופתאות בצק שמרים מאודות עם ריבת פובידל, חמאה, סוכר ופרג, כוסה אצלה ברוטב וניל, והוציא מהשופטים גירגורים סבירים לז'אנר וקולות הנאה חמודים. חוץ ממיכל אנסקי כמובן, שהגדילה לעשות ונראתה כאילו היא מנסה לשחזר את סצינת המעדנייה המיתולוגית מכ"שהארי פגש את סאלי". באמת מיכל, עד כדי כך טעים?
עד כמה הקינוח הזה, שנחשב בעבר כמאכל לעניים, פוצץ לשופטים ולכם את המוח? מבט אחד בבוקר שלמחרת בגוגל טרנדס הראה. יש מצב שהדי הבום הגיעו עד אוסטריה.
חוץ מגרמקנודל, היו גם חצילים. הרבה-הרבה חצילים ופיוטי חיים כהן הכרחיים כסייד-דיש, וגם פסטה או שתיים שלא בושלו כהלכה, פאשלה שלא ברור איך עוברים איתה אודישן, והוכחה מי יודע כמה שלא רק היד חשובה, אלא גם האישיות הטלוויזיונית, ומוחצן זה טוב. תשאלו את טום אביב.
בפרק השלישי זכינו לראות סוף סוף מנות אמיתיות שלא מחפשות את אור הזרקורים או את האינסטה, אלא מגיעות מידיים של אנשים עם הבנה עמוקה ואמיתית באוכל, וגם צניעות השם ישמור.
הראשון היה סוחר אומנות מיפו שמיכל רצתה לשדך אותו לאמא, מסעדן לשעבר שהכין כרוב ממולא שוקרוט ומרק דגים עם סרטנים (מותר להראות חיות לא כשרות בפריים טיים?) ועבר. אתי, קוסמטיקאית מיבנה, הייתה השנייה, כשהכינה עוגת סביח ודג בלחם והוציאה קולות של עונג, סינר זהב, תחושת "קדושה" ורצון "לכרוע ברך בפני אלוהים" מאייל, לא פחות. מעניין מה האלוהים הזה שלו חושב על פסטה בולונז בפיתה.
כאמור, ערימות של מחוות, קלישאות והגזמות נשפכות בפרקי "מאסטר שף". אחת מהן, שכיכבה גם בריאיונות שנערכו עם השפים לפני עליית העונה, הייתה שכולנו הפכנו לטבחים בזמן הקורונה, ושבילינו שעות קסומות ומלאות חן במטבח.
ובכן, נסו להגיד את זה לאמא אקראית שנאלצה לבשל (ולנקות) שלוש ארוחות ביום לילדים משועממים ובררני אוכל, תוך כדי שהיא מנסה לשמור על השפיות ועל הדיי ג'וב שלה.
בכלל, הנגיף לא מורגש כמעט בתכנית, אבל המילה חל"ת צפה ועלתה לא פעם. בין המחולתים/מובטלים שהגיעו לאודישנים עד כה, והיו הרבה מהם, ראינו שחקן, מוזיקאי, קוסמטיקאית, כמה עובדי נתב"ג ויוטיובר אוכל. מרביתם לא קיבלו סינר, אבל אולי הם לפחות יוכלו להתנחם בדמי האבטלה שהמדינה מחלקת עד יוני. המסעדנים, אגב, יכולים רק לחלום על סידור כזה. אולי אלוהים יעזור, או לפחות ישפוך על הכול מלמעלה רוטב וניל.