יקב פסקל ג'וליבה (Pascal Jolivet) נחשב לינוקא במונחי עמק הלואר. הוא הוקם ב-1987 ע"י בן למשפחת סוחרי יין ותיקה מאוד באזור. לרשות היקב 650 דונמי כרמים. רובם ממוקמים באזור סאנסר (Sancerre) ולצידם יש גם כרמים בפווי פומה (Pouilly Fume) וטוריין (Torraine).
לכל ביקורות היין של אבי אפרתי בוואלה
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
מלך הלואר הוא הסוביניון בלאן, אותו אפשר למצוא הן בסאנסר והן בפווי פומה, והוא נותן הטון המרכזי בטעימה הנוכחית. לצידו מגדל היקב בסאנסר גם ענבי פינו נואר מהם מופק סאנסר אדום ורוזה.
בפסקל ג'וליבה הדגש הוא על יינות טבעיים, ללא תוספת שמרים מתורבתים, כשהענבים מכל אחד מהכרמים תוססים תמיד בנפרד, טרם יצירת הערבוב הסופי.
רוב יינות פסקל ג'וליבה משקפים כבוד אמיתי לטרואר ולמאפייני הזן, ברוח עולם היין המסורתי. יש בטעימה הנוכחית כמה יינות מצוינים ממש, כמו גם יציאות טובות במונחי תמורה לכסף.
כזה הוא למשל, יין "אטיטיוד 2019", הפשוט ונטול היומרות, שיקה לכם אחלה סוביניון בלאן צרפתי עם עודף משישים שקלים. יין הפווי פומה מבציר 2016 מייצג את הז'אנר במיטבו ובשקלול איכותו הבסיסית ומשך ההתיישנות שלו מספק גם הוא יופי של תמורה בהשוואה למקביליו על המדף. שווה לשים לב גם ליין ה"סבאז' 2018", סאנסר גבוה שעבר עץ ולסאנסר האדום מבציר 2017, יין ביסטרו טוב וראוי. ויש עוד ראויים.
אי אפשר לטוס לחבל הלואר הנחשק בצרפת, אבל אפשר וכדאי ללגום כמה יינות טובים מאוד שמגיעים משם. את יינות פסקל ג'וליבה אפשר למצוא בחנויות רשת "יין בעיר" ובחנויות יין רבות נוספות ברחבי הארץ. לחיים!
Pascal Jolivet, Attitude 2019
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% סוביניון בלאן מכרמים באזור Torraine בלואר. צבע זהוב. באף הדרים, פרי טרופי ופרי לבן. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 59 שקלים.
הכי מתאים ל: ראשונות על בסיס ירקות ודג. קישים. כריכי גבינה.
דבר המבקר: זהו יין שכל הבחירות המקצועיות בו נעשו לכאורה מחוץ לכללי המסורת מחד. מאידך, הוא אוסף הרבה מהטוב שזן הסוביניון בלאן באזור טוריין שבלואר מספק, וכל זאת ללא כל יומרה ובמחיר שיגרום ללוגם לשפשף את העיניים כדי לבדוק אם אין מדובר בטעות. פירות ופרחים מוחצנים במידה ולא מוגזמים, חמיצות מאזנת ניכרת, פריכות ואפילו חדות; וכל זה עם עודף מ-60 שקלים. התמורה לכסף מטורפת למדי, אם כן.
תמורה לכסף: 5/5 (נדירה).
ב-12 מילים: סוביניון בלאן טוב ממש מהלואר, במחיר של לבן יבש סתמי ממש מישראל.
Pascal Jolivet, Sancerre 2019
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% סוביניון בלאן מאזור סאנסר בלואר. תסיסה בנפרד של הענבים מהכרמים השונים במיכלי נירוסטה, טמפרטורה נמוכה, על שמרים מקומיים. לאחר מכן ערבוב לבלנד. צבע זהוב קש. אף לימוני ופרחוני. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 109 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, בשרים לבנים.
דבר המבקר: סאנסר שנוטה לכיוון הקלאסי והמאופק יחסית לסגנון המוחצן, המושפע מיינות העולם החדש, שפוגשים לא מעט בלואר. פרי טוב, לא מרוכז מדי; חמיצות מאזנת חדה וברורה וארומטיות מדודה מאוד. יין אוכל מובהק שנותן תמורה טובה לכסף.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בחמש מילים: סאנסר מאופק במידה ועשוי היטב.
Pascal Jolivet, Sancerre, Pinot Noir 2017
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% פינו נואר מסאנסר בלואר. התיישנות בת מספר חודשים במיכלי נירוסטה (ללא עץ). צבע אדום מעט בהיר. באף פרי אדום. גוף קל-בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 109 שקלים.
הכי מתאים ל: קרפצ'יו בקר, קוק או ואן (עוף ביין), מינוט סטייק, בף בורגיניון.
דבר המבקר: פינו נואר פירותי, מתובל וקל, עם מקדם גסטרונומי גבוה מאוד. טיפוסי מאוד לז'אנר יינות הביסטרו נטולי היומרה והטובים. כיפי עד מאוד אם כי לא באמת זול בהינתן צניעות היומרות. תמחורו משקף תמורה ריאלית לכסף.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בארבע מילים: אדום ביסטרו חמוד מאוד.
Pascal Jolivet, Sancerre, Rose 2018
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה יבש על בסיס 100% פינו נואר מאזור סאנסר בלואר. צבע ורוד כהה. באף פרי אדום. גוף בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 109 שקלים.
הכי מתאים ל: כריכים, סלטים, פסטה, פיצות.
דבר המבקר: פרי טוב, יובש טוב, חמיצות נעימה ונימה מינרלית דקה. רוזה יבש טוב בכל קנה מידה. תמחורו ריאלי אמנם ומובן בהחלט בהתייחס למחוז מוצאו, אבל בהחלט גבוה אם מביאים בחשבון כמה וכמה מקבילי איכות שמגיעים מדרום צרפת. אז נכון, לא באמת אפשר להשוות רוזה על בסיס פינו נואר מהלואר לאלו שמגיעים מפרובנס, ועדיין, במונחים מוחלטים שמתבקשים לעיתים כשכותבים ביקורת, ההשוואה מתבקשת.
תמורה לכסף: 2/5.
בתשע מילים: רוזה טוב, גם אם לא ממש זול, מהלואר.
Pascal Jolivet, Pouilly Fume 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% סוביניון בלאן מאזור פווי בלואר. תסיסה בנפרד של הענבים מכל אחד מהכרמים במיכלי נירוסטה. שימוש ב-100% שמרים מקומיים (ולא מתורבתים). צבע זהוב. אף הדרי (אשכולית!). גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.
כמה? 109 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים וצדפות.
דבר המבקר: ענבי הסוביניון בלאן מאזור פווי, השוכן מזרחית ללואר, שונים מאלו המגיעים מסאנסר הסמוך. יש בהם מבנה מעט מוצק יותר, ניכרת בהם מינרליות משמעותית יותר, והם ניחנים במגע מעט מעושן. זו הסיבה שהמילה "פומה" נוספה ליינות המגיעים מפווי. היין הנוכחי הוא לא פחות מפווי פומה במלוא תפארתו. יש מבנה מצוין, מינרליות נהדרת, אווריריות נעימה וטאץ' מעושן קל מאוד, לא שתלטני כלל. ההתיישנות הממושכת בבקבוק מעניקה עוד עומק ומידה נוספת של מורכבות. פווי פומה מצוין ממש שנפלא ללגום לצד תקרובת מתאימה.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת בהשוואה למקביליו המיובאים).
בתשע מילים: מטובי הבקבוקים מסוגו ובקטגוריית המחיר הנתונה על מדפי החנויות
Pascal Jolivet, Sancerre, Sauvage 2018
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% סוביניון בלאן מסאנסר. 12 חודשי התיישנות על השמרים בחביות עץ אלון. ביקבוק ללא סינון וללא קירור. צבע זהוב. באף פרי טרופי, הדרים ותבלינים. גוף מלא. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 189 שקלים.
הכי מתאים ל: צדפות, פירות ים, מנות דגים מורכבות ומושקעות.
דבר המבקר: סאנסר גבוה יותר, שהשפעות ההתיישנות בעץ ניכרות בו היטב. יש בו עומק, כובד ומורכבות רבים יותר, גם משהו כמעט לעיס. ובאותה נשימה: אין בו כובד וגם לא ריכוז פרי עז מדי. סאנסר "רציני", שרק מתחיל להיפתח, ופוטנציאל ההתיישנות שלו, בתנאי אחסון ראויים, ממושך למדי.
תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה. לא יין זול אבל מורכב ואיכותי).
בארבע מילים: סאנסר גבוה ומורכב יותר.