לפני 26 שנה עבד שרגא רוזנברג מהיישוב אפרת שבגוש עציון כמנהל בית אבות. אשתו המנוחה תמר עבדה כמהנדסת. באיזור, שרבות העדויות לכך שבתקופת המקרא גודלו בו ענבי יין, לא היו כרמי יין כלל. פלסטינאים מקומיים עיבדו כרמים לענבי אכילה.
רוזנברג, שכמה שנים קודם החל להתסיס פטל מגינת ביתו למשקה אלכוהולי, החל בנטיעת כרמים בבקעת ערד. בדיעבד ברור כי הטרואר באיזור קלאסי ומצוין: גבוה (מעל 900 מ', שיא הגובה של הרי יהודה), טרשי, סלעי ומסודר בטראסות. זו קרקע שקשה לעבד אבל פוטנציאל התוצאות שלה נהדר.
לכל ביקורות היין של אבי אפרתי בוואלה
ליקב, שהחל לצבור נפח והושק רשמית בשנת 2000, קראו הרוזנברגים גוש עציון. הצלחתו המתהווה שימשה השראה לקיבוצים הסמוכים, שהחלו לטעת גם הם כרמים לענבי יין. בדיעבד, תמונת החקלאות באזור כולו, שסוחב עימו היסטוריה, השתנתה. גוש עציון מייצר 100 אלף בקבוקים בשנה, 40% מהם מיועדים לייצוא. זו אמנם איננה כמות של יקב מתועד גדול אבל זה גם כבר מזמן לא יקב בוטיק.
טרואר פורה וייחודי. יקב גוש עציון
מ-2008 מלווה איתי להט, מהמחוננים ביינני ישראל, את גוש עציון כיינן יועץ. היקב מייצר 17 תוויות יין שונות, מ-20 זנים, חלקם מכרמי היקב, אחרים מכרמי הקיבוצים הסמוכים, כולם מרוחקים עד 2 ק"מ מהיקב. במילים אחרות, הדגש הברור הוא על הטרואר המקומי.
היינות מחולקים לשלוש סדרות: "האלון הבודד" ליינות בסיס, "נחל הפירים" שבו יש בעיקר בלנדים עם דגש על תמורה לכסף, ו"עמק ברכה" הגבוה.
מבחינה סגנונית, גוש עציון אינם מקפידים, במודע ובמכוון, על כיוון נתון. לצד יינות שופעים ומוחצנים, מייצרים שם יינות מאופקים. לצד בלנדים בורדולזיים, יינות ים תיכון חד-משמעיים. יין השרדונה מסדרת "עמק ברכה" מכוון לבורגון, וכך הלאה.
כל היינות ראויים מאוד, כל אחד לשיטתו וסגנונו. גם מי שיחלוק על הנטייה לסופרמרקט הסגנוני מרובה התוויות הזה, ההיפראקטיבי משהו, יסכים כי הכמות כאן לא מגיעה בשום פנים על חשבון האיכות. נהניתי מאוד מהטעימה, שחשפה כמה וכמה יינות עם מקדם תמורה לכסף גבוה מאוד ומעבר לכך - הצליחה מאוד לשקף טרואר פורה וייחודי. יקב מאוד לא סטנדרטי, במובן המאוד חיובי, ששווה ביותר לשים אליו לב. לחיים!
גוש עציון, האלון הבודד, ויונייה - רוסאן 2019
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% ויונייה, 40% רוסאן ו-10% פינו גרי מכרמים באבו נופל, סמוך לראש צורים, בגובה ממוצע של 920 מ'. בציר ידני. תסיסה ארוכה וקרה לכל אחד מהזנים בנפרד. חודשיים וחצי שהות כבלנד. צבע זהוב. אף ארומטי מאוד והדרי. גוף קל. 12% כוהל בנפח.
כמה? 69 שקלים.
הכי מתאים ל: סלטים, כריכים, פיצה, ראשונות מן הים.
דבר המבקר: אמנם ארומטי מאוד אבל קצת פחות ויונייה-רוסאן טיפוסי של דרום הרון. אם כבר, יש כאן איזשהו ביטוי לאקלים הקר יותר ממנו מגיע היין הזה, שיש בו רוחב יחסי, מידה לא מבוטלת של פרי ותבלינים, מקדם חמיצות די גבוה וארומטיות קצת אחרת. יופי של יין בסיס לבן יבש.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בארבע מילים: קל, נטול יומרות וחביב.
גוש עציון, האלון הבודד, רוזה 2019
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 49% מורבדרה, 30% גרנאש ו-21% פינו גרי מואדי נחל הפירים (גובה 950 מ') ומאבו נופל, סמוך לראש צורים (גובה 920 מ'). בציר ידני, כל זן תסס בנפרד, חודשיים שהות כבלנד. צבע ורוד. באף פרי אדום ותבלינים. גוף בינוני. 12.2% כוהל בנפח.
כמה? 69 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות קלות, ראשונות, פיקניק.
דבר המבקר: רוזה יבש דרום צרפתי בסגנונו, עם פרי נעים, יובש טוב, מינרליות ברורה ואפילו סימני איבוק קל. עשוי היטב ושייך לקטגוריית האיכותיים, להבדיל מהמתקתקים והחנפנים, שביינות הרוזה היבש המקומיים.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בארבע מילים: רוזה יבש אמיתי וטוב.
גוש עציון, נחל הפירים, גרנאש-סירה-מורבדרה GSM 2017
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 35% סירה מנחל הפירים, 38% גרנאש ו-27% מורבדרה מאבו נופל, סמוך לראש צורים. בציר ידני, שלושה שבועות שהות על הקליפות בנפרד, שישה חודשי התיישנות בנפרד בחביות עץ אלון ושישה חודשי התיישנות כבלנד. צבע אדום-סגלגל. באף פרי שחור ושפע תבלינים. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 85 שקלים.
הכי מתאים ל: קרפצ'יו, רוסטביף, קבב וצלעות טלה.
דבר המבקר: בלנד דרום צרפתי טיפוסי, עם מאפייני תבלינים דומיננטיים במיוחד, דקות ואיפוק מה בהשוואה ליינות אחרים של היקב, חמיצות מצוינת ומקדם גסטרונומיות נאה ביותר. יחסית לתמחורו מספק היין הזה תמורה מצוינת ממש לכסף. פוטנציאל התיישנות בן שנתיים נוספות לכל הפחות והתאמה מיטבית לכל מזג אויר.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
ב-12 מילים: קנו כמה בקבוקים. זה כדאי. כמה מהם ייטיבו לשרת אתכם גם בקיץ.
גוש עציון, עמק ברכה, שרדונה 2019
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה מכרם באבו נופל, סמוך לראש צורים. בציר ידני, תסיסה והתיישנות בת 8 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב. באף הדרים ותבלינים. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 129 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, צדפות ובשרים לבנים.
דבר המבקר: פרי מצוין, חמיצות מאזנת ראויה, יובש טוב, מידה של חמאתיות ומינרליות חד-משמעית. זה יין שנוכחות החבית בו ברורה אך ניכר בעליל שהיא מאופקת ומוקפדת. יש בו חדות ודיוק רבים והוא ללא ספק מטובי וגבוהי יינות השרדונה המופקים בארץ.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאוד בהתחשב באיכויות).
בחמש מילים: מטובי וגבוהי יינות השרדונה המקומיים.
גוש עציון, האלון הבודד, קברנה פרנק 2017
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% קברנה פרנק מכרם יחידני בנחל הפירים מגפנים בנות כ-25 שנים שיבוליהן מדוללים. בציר ידני. שהות בת שלושה שבועות על הקליפות והתיישנות בת 20 חודש בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום, תבלינים, טבק, ונימת ירקרקות. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 135 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים.
דבר המבקר: יין שכולו קרו שפע: פרי, תבלינים, טבק וירקרקות ניכרת - כל אלו ניכרים גם בחיך, המלא והעגלגל, שלא לומר שמנמן. על הרצף שבצידו האחד נטייה למופנמות ובאחר למוחצנות, ברור שהיין הנוכחי קרוב בהרבה לאפשרות השנייה. זה שם אותו בגבולות הגזרה של עולם היין החדש. עם זאת, זו איננה מוחצנות מוגזמת ובלתי נעימה כמו שחלק מיינות הז'אנר יכולים להיות. במונחי תמורה לכסף יש כאן עסקה מצוינת לחובבי אסכולת הייננות הנתונה. רוב מקביליו בגזרת 130-135 שקלים נותנים תמורה צנועה יותר.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאוד).
בתשע מילים: עגלגל, שלא לומר שמנמן; ומוחצן, אבל כלל לא חנפן.
גוש עציון, עמק ברכה, אדום 2017
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 37% מרלו מעמק ברכה, 29% קברנה סוביניון, 29% פטי ורדו מו-5% קברנה פרנק מוואדי נחל הפירים. בציר ידני. תסיסה במיכלי ניורטסה והתיישנות נפרדת כחצי שנה. התיישנות נוספת, כבלנד, למשך 12 חודשים, על בסיס הנוזל החופשי (FREE RUN) של היין. צבע אדום כהה מאוד. באף פרי שחור, תבלינים וטבק. גוף מלא. 14.4% כוהל בנפח.
כמה? 199 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות בשרים מושקעות.
דבר המבקר: בלנד בורדולזי מושקע ואיכותי, עם פרי מוצלח במיוחד, שופע אך לא מתפקע, שימוש מושכל ומאופק למדי בחביות העץ, חמיצות טובה, קטיפתיות אלגנטית ומקדם גסטרונומי גבוה מאוד. לא נכון לשפוט יינות דגל במונחי תמורה לכסף. הם תמיד יקרים, מחמת המיתוג כגבוהים. בכל זאת, בהשוואה למקביליו המקומיים בליגת מאתיים השקלים, מספק הבלנד הזה יופי של תמורה. פוטנציאל התיישנות בן חמש שנים לכל הפחות (בתנאי אחסון טובים).
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בחמש מילים: בלנד בורדולזי מאופק וראוי במיוחד.