לקח לי לא מעט זמן, לא פחות מ-712 מילים, והרבה מאוד דרך מפותלת כדי להגיע לפני שלושה חודשים לנקודה אחת פשוטה למדי - הסנדביצ'ים החדשים של דומינוס פיצה ממש טובים.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
כתבתי אז המון על הפרסומת הממוקדת של מאור כהן, על קונספט "החבר המעפן" ועל תפיסות קולינריות-חברתיות שצריכות לעבור מן העולם. בסוף, מרוצה כנראה מהתוצאה, הרשיתי לעצמי להמליץ לכל מי שבחר לקרוא "להפסיק לפחד מהפוליטיקה הפנים-ארגונית, לנצל את ההסתערות על המשולשים ולהתנפל בהקדם" על אותם כריכים.
ובגלל שדרושות עכשיו פחות מילים, ודרושים הרבה פחות פיתולים, אפשר להגיד כבר עכשיו - דומינוס יודעת שיש לה ביד מוצר מנצח, והיא מתכוונת לרוץ איתו יד ביד עוד הרבה זמן. אפשר גם להגיד אחרת, בשפה מעט יותר ישירה - אם דומינוס לא תפתח בעתיד הקרוב סניפים שיתמקדו רק בסנדביצ'ים שלה, מישהו שם מפספס בענק.
המצטרף האחרון לתפריט הכריכים (שכולל, אם כולם עדיין עושים את עבודתם נאמנה, כריך עוף מצוין וכריך סלופי ג'ו לא פחות מצוין, וגם גירסאות צמחוניות עשירות ומוצלחות) נקרא "קרניבור", והוא משתדל מאוד לעמוד בהצהרות של עצמו.
מדובר בסנדביץ' (45 שקלים, 4.90 שקלים לתוספת מוצרלה) שבסיסו ותקרתו היא אותה ג'בטה מ-ע-ו-ל-ה של הרשת - קראנצ'ית מבחוץ אך לא פוצעת חניכיים, רכה מבפנים אך לא מתבכיינת - שבתוכה נמרחו איולי שום ורוטב צ'ילי אריזונה, ופרוסות דקות ונדיבות יחסית של סרוולד, חזה בקר, פפרוני, יחד עם בצל סגול, עגבניות ופטריות טריות.
אם תרצו, זאת גירסה מעט פחות מפונפנת והרבה יותר נגישה לכריכי הבשר המעושן הקרים של המעדניות הניו יורקיות המפורסמות, שלא הצליחו אף פעם לעשות עלייה של ממש. אם לא תרצו, זאת גירסה מקומית טובה מספיק, טובה ממש כאמור, שמשלבת די הרבה נתחי בשר עם די הרבה טעמים מובחנים, ירקות טריים בשביל הביס ואת אותה אכסניה פחמימתית שהתחילה כשיחוק ולא ירדה מהריחוף הזה.
הערה קטנה: הרטבים, הטעימים לסוגם, צריכים להימרח פה בנדיבות גדולה יותר, ולהפוך את כל העסק לסליזי ולמלכלך. אנחנו לא בדאונטון אבי, ומגי סמית' אינה עומדת אחרינו בתור.
מכת-נגד מוצלחת. הרולס של דומינוס:
חוץ מהכריך, הוסיפה דומינוס גם מנת "Meat Rolls" (27.90 שקלים), שהיא בעצם שמונה יחידות בצקיות מגולגלות, ממולאות מעט חמאת שום, רצועת חזה בקר, שום קונפי, פרמזן ומוצרלה. אלו מין בורקסים איטלקיים, פתיח קלאסי לחלוקה, ומשהו שנחטף מהר מאוד מהקרטון המלבני שבו הוא מגיע.
הרולס - מכת-נגד למנות המוצלחות בפני עצמן של המתחרה הגדולה של הרשת - דורשות גם הן מעט יותר התפרעות, אם בחמאת השום שהורגשה אחלה אבל צריכה להיות מורגשת ברמת "איפה המפיות?", אם בשום הקונפי שלא באמת נכח, ואם בדיפ ההכרחי שחייב לבוא עם כל משלוח.
ההערות הקטנוניות האלה, עם זאת, נכתבו ביד אחת, כשהשנייה עסוקה ללא הרף בחיסול שיטתי של השמינייה.
אחרי שנים של פיהוק-מה בגזרת הפיצות הרשתיות, אפשר לבשר בשמחה על קרב טעים במיוחד, ומתפתח במיוחד, בחוץ.
לא מדובר במלחמה אכזרית חלילה, אלא במאבק שבסיסו קלישאה שלא תמיד מתכוונים אליה - התחרות אמורה לשפר את המתחרים, ולא למרמר אותם לדעת.
דומינוס, מצדה, צריכה בסך הכול להמשיך במסלול שהבצק לש עבורה, לבנות ולפתח את תפריט הכריכים ולהודיע לי איפה ומתי להתייצב כשדוכן הסנדביצ'ים שלה מוקם סוף סוף.