לא צריך להיות גאון גדול או מומחה ליין כדי להבין מה קרה כאן בשוק בשנה ושמונה חודשים האחרונות. כמעט בכל רשת יין שהיא נוצר גידול של 40% ברכישת היינות בפרט והאלכוהול בכלל - נו טוב, לא הייתה ברירה אחרת. לא מזמן מישהי אמרה לי שאיזה מזל שאלכוהול ידוע כמשמין, אחרת לא היו לה בכלל גבולות. אם לומר את האמת, אני לא ממש יודעת אם "משהו משמין" זה מה שמונע ממני לשתות (ממש לא!) בדיוק כמו שזה לא מנע ממני לאכול אתמול את המאפה (שאסור לי) שאפתה רינת, הקונדיטורית המופלאה של קפה אלקלעי. אבל חיים רק פעם אחת לא?
מנו גבע? מקסימום מנו וינו
אני אמנם לא מנו גבע, מקסימום מנו וינו, אבל מסתובבים בסביבתי הרבה חובבי וחובבות יין מכל מיני סוגים. לכן הרשתי לעצמי לעשות סקר קטן, בשכונה תל אביבית שהיא מיקרוקוסמוס ישראלי הכולל פנסיונרים, זוגות צעירים, רווקים וסטודנטים, שגילה כי שבתקופה אחרונה אנשים מוציאים ביודעין יותר כסף על יין.
את המומחים לשתייה אני שמה רגע בצד, ומתמקדת ברשותכם בעיקר בחברות, שכנות, שכנים וכאלה שיושבים איתי בשכונתי ולא מתיימרים להבין בעפיצות, אבל כן במה שזה עושה להם בגוף. ביום שישי האחרון עברתי בין השולחנות (כן כזו אני, מביכה) ושאלתי אנשים ששותים על הרגלי השתייה שלהם. מישהי אמרה לי שככל שעולה הפחד שיהיה פה שוב סגר היא מזמינה בכוונה יינות יקרים יותר. "החלטתי שאני רוצה לשתות סנסר היקר ולא את הוורדחו הזול יותר שאני יכולה לשתות גם בבית" אמרה א' ששמה המלא נשמר במערכת, והזמינה לשולחן הבנות בשישי האחרון שני בקבוקים במחיר 200 ₪ כל אחד. אנחנו אגב, הזמנו שבלי ואז חזרנו לרוזה של פלטר.
חיים רק פעמיים
פריומיזציה היא עוד מגמת שתייה שכדאי לשים עליה את האצבע. אם בעבר חיפשנו את השלוש במאה והתלהבנו ממבצעים ומיינות מיובאים כי הם "זולים יותר", היום, ואני לחלוטין מדברת גם על עצמי, אין לי שום בעיה להתפנק עם מלבק ארגנטינאי, בקבוק ירדן, או יינות פרימיום שחוצים את טווח המאה שקלים לבקבוק. אני פחות מחפשת את המבצעים כמו את הבקבוק הבודד הזה שימלא לי את הלב.
אפרופו חיים פעם אחת - מישהו אמר פעם שאנחנו בעצם חיים פעמיים - פעם אחת כשאנחנו נולדים, ובפעם השנייה אנחנו מתחילים לחיות שוב ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו חיים רק פעם אחת. אז כל אחת והחישובים שהיא עושה - מבחינתי, עדיף פחות חולצה בקסטרו ועוד בקבוק יין יוקרתי לאוסף.
המלצות השבוע
סוביניון בלאן, יקב סיטאדל דה דיאמנט: מודה שלא הכרתי את היקב הזה עד שלא נתקלתי בסרייה ספיישל, סוביניון בלאן. גם כאן, מדובר ביין שחוצה את ה-100 שקלים אבל לא הרבה (110 ₪). יין לבן יבש, סוג של אפריטיף שמתאים ללחות של חודש אלול ועוזר לכולנו לסלוח. רק לאחרונה למדתי לזהות ולהגדיר "אף" של יין, תמיד חיכיתי שמישהו יגיד מה זה מזכיר לו ואז הייתי עונה "נכון נכון", הפעם אני יודעת לזהות לבד את האשכוליות, הפסיפלורה והפירותיות הרעננה שמשמחת את הכבדות של חודש אלול. להשיג ברשת בנא משקאות.
קריניאן, סדרת אשכולות שלמים, יקב סגל: הרי יהודה, כרם יחידני בגובה 700 מטר בעין חמד. תודו שזה נשמע כמו התחלה של סיפור רומנטי. האמת, שרק מלקרוא את דף היינן אני מתאהבת בבקבוק עוד לפני שאני פותחת את היין. אני מאד אוהבת את הקריניאן, זן ספרדי במקור ומאד נפוץ ביינות ריוחה למשל, אבל יש בו עומק ואיכות, וקצת חספוס ים תיכוני נקרא לזה כך. האמת, שכבר כמה שבועות מתחשק לי ספגטי מספר 9 עם החור (זה שאכלנו בילדות), ברוטב עגבניות. ספגטי של אמא. מזגן על 15 מעלות, ספגטי לוהט, קריניאן של סגל וזה ערב מושלם.
הר עמשא של יקב יתיר: לפני שבוע בליל הכוכבים הגדול נסענו לוויקאנד מדברי, בליל ה 12.8 כל עם ישראל ואחותו היו בדרכים, אז החלטנו להתחבא בצימר לפני שאנחנו יוצאים למדבר. בדרך לתל ערד ולמסעדת מוזה החביבה עליי ביותר, עצרנו במרכז המבקרים החדש של יתיר וחידשנו את מלאי היינות.
הר עמשא היא סדרה נפלאה של יתיר שאני מעריצה כמעט כמו את היינן של היקב יערן גולדווסר. הרוזה החדש נפלא, כמו היינות הוותיקים יותר של היקב. - יינות קולינריים, עמוקים, עם אופי, כמעט כמו המדבר בו הם מיוצרים. הוא עולה 100 שקלים, לפעמים קצת פחות במבצעים, ושווה כל שקל. אם אתם יורדים ליקב, אני ממש ממליצה להמשיך לכיוון הר קנאים, לעצור את הרכב צמוד לכביש, להדליק גזיה, לפרוש מחצלת ולצפות בכוכבים (שעדיין נופלים בלילות של ירח בננה). אבל היי, זו כבר המלצה למדור אחר.