אירועי יין שאינם טעימות מודרכות, בהן נאמרות מילים גבוהות וכולם מרגישים חשובים, הפכו בשנים האחרונות לנפוצים יותר ויותר. זה התחיל מהשקות של יינות חדשים שבהן התקבלה החלטה מהפכנית: לתת ליין לדבר במקום ליינן, ונמשך בסדרה של אירועים, רובם משולבי קולינאריה, שביקשו להפוך את חוויית היין לפחות כבדה ומחייבת.
אלא שגם רוב האירועים האלה נשארו לרוב בגבולות הז'אנר. כלומר, מעין אירועים שגם אם הוגדרו "מסיבות" דמו יותר לקוקטיילים סביב מרכזי המבקרים של היקבים השונים: לתפריט היינות נוסף תפריט אוכל, לשף האורח נוסף די-ג'יי שגרם לאנשים לזוז מעט בזמן שהם מנשנשים משהו ולוגמים יין, אבל האווירה נשארה יותר סמול-טוק ופחות קרחנה.
בדיוק בגלל זה האירוע הגדול שקיים בשבוע שעבר יקב רמת הגולן, במועדון נור ביפו, תחת הכותרת "חוגגים את הקיץ" היה שונה ומיוחד כל כך. בעצם לא רק בגלל זה.
מהמסעדה אל מרכז הרחבה
יקב רמת הגולן היה בין חלוצי הפיכת היין ממשקה שנרכש בחנות מתמחה או מוזמן ברוב טקס ממלצר היין במסעדה, למשקה לגיטימי גם על חוף הים או במסיבות. בהמשך הם ניצלו את היתרון היחסי שלהם במיקום כדי לערוך "מסיבת סקי" באתר החרמון.
היקב, שהיה מהחלוצים בפריצת הז'אנר המעונב, עם האירוע הקולינארי המשובח והזכור לטוב שנקרא "ירדן וינטג'" החליט להפוך את היין לדרינק - בוודאי את היינות המבעבעים והלבנים של היקב. אלא שבדרך למסיבה, עצר אותו הנגיף שהכניס את כולנו ל"הולד" בשנה וחצי האחרונות - וספק אם אמר את המילה האחרונה.
מסיבת סיום לשנה מוזרה
זו הייתה שנה מוזרה מאוד ליקבים בישראל. מצד אחד ייצוא היין ירד בחדות - בהתחלה נחתך כמעט לאפס וגם משהשתקם, היה זה ועודנו שיקום ארוך ואיטי. מכירות יין במה שמכונה "שוק התדמית" - במקרה של היין ברים ומסעדות, נפסקו כמעט באחת.
אלא שההצלה הגיעה ממקום לא צפוי: הקהל הישראלי, זה שבמשך שנים ספג (מודים, גם מאתנו) עלבונות על תרבות השתייה העלובה שלו ועל צריכת יין נמוכה במיוחד, שמצטמצמת בעיקר לפסח וראש השנה, עם קצת לבנים ורוזה בשבועות ואולי גם איזה עד-לא-ידע קטן בפורים, חיבק באהבה את היין המקומי. נתונים כמותיים מדויקים עדיין אין, אבל כבר עתה ברור שהצרכן הישראלי של ימי הפוסט-קורונה אינו הצרכן הישראלי שלפניה.
כדי לחגוג את הרומן המחודש בין הישראלים ליין, כדי לענג את לקוחותיהם מתחום המסעדות והברים - בתום אחת השנים המורכבות בתולדותיהם, ובעיקר - כדי להמשיך ולהצעיר את היין ולמתג אותו כדרינק לגיטימי גם למסיבות, החליטו ביקב לחגוג, ולזכותם ייאמר שהם עשו את זה בסטייל. עוד בטרם הספיקו האורחים לעבור את הסף, הוגשה להם כוס יין מבעבע, עניין כמעט מציל-חיים בלחות היפואית של ראשית אוגוסט.
על מנת שלא ללגום על בטן ריקה, נפתחו עמדות "פינגר-פוד" בניצוחו של השף אסף גרניט, שלא היה השף היחיד באירוע: על המוזיקה ניצח שף מוכר לא פחות: ישראל אהרוני, מאסטרשף ודי-ג'יי, שלא הפסיק להקפיץ את הקהל.
לנצח את הווריאנט
באווירה הזאת נדמה שאי אפשר היה שלא לשמוח: היין מבעבע בעורקים, האוכל המינימליסטי טעים בטירוף, המוזיקה גורמת לכולם לזוז - ואני לא בטוח, אבל נדמה לי שלראשונה מזה כשנה וחצי, ראיתי על הרחבה מסעדנים מאושרים.
אמנם כשהגעתי הביתה, דיברו בחדשות על אפשרות של סגרים נוספים שמטרה למגר את הווריאנטים החדשים, אבל בתקווה שהפיח בי האירוע, הצלחתי לשמור על אופטימיות ולקוות שהחיסון ינצח את הנגיף, שהיין הישראלי ינצח את המשבר ושיקב רמת הגולן ימשיך ויעמיק את המגמה הזאת של יין כדרינק. על סיבה למסיבה כבר נחשוב בעצמנו.