"מי שלא משלם, לא יצטלם" - הציטוט שסיבך את דניאל עמית

יריבות קולינרית פנים-ברנז'אית היא לא משהו שאנחנו נתקלים בה הרבה. בדרך כלל, לפחות על פני השטח יש פרגון הדדי ולא מעט שיתופי פעולה, אבל אחרי שגם השפים הגדולים החליטו לשבור את הכלים (או את השירותים), כעת תור הבלוגרים להשמיע את קולם ולצאת למלחמת רשת, כאשר שני פוסטים שעלו אתמול ברשתות החברתיות הוציאו חלק מהכביסה המלוכלכת של הענף הזה החוצה.

עיתונאי האוכל, עמית אהרנסון, ומראשוני בלוגרי האוכל בארץ, יצא אמש בפוסט חריף נגד אושיית הרשת הקולינרית דניאל עמית. אהרנסון מתח ביקורת על ציטוט מתוך כתבה ששודרה עם דניאל עמית ב"חדשות13" בו אמרה "מי שלא משלם, אז לא יצטלם". בין הדברים שכתב "המשפט העצוב הזה יצא מפיה של דניאל עמית (שמוצגת עדיין משום מה כ"בלוגרית אוכל") והוא מדכא פעמיים. פעם אחת כי הוא מעיד על מותו של הטעם האישי ופעם שנייה כי הוא מעיד על מותן של הכוונות הטהורות. בעולם של דניאל עמית - אישה חזקה, מרשימה, בטוחה עצמה, מצחיקה ואולטרה כריזמטית שהפכה למותג מהלך - אין פירגון. אין טעם. אין בחירות. אין מוצרים שאיתם אוהבים לבשל, אין עסקים קטנים שרוצים לעזור להם, אין חדוות גילוי ושיתוף, אין יצרנים או חקלאים שמגיע להם. אין בעולם של דניאל עמית שום דבר שבא מאהבת הקולינריה. יש בעולם הזה מי שמשלמים לה, ויש את כל השאר. ככה אולי מרוויחים יופי של כסף, אבל ככה לא מדברים, באמת, על אוכל".

אהרנסון קיבל גיבוי ותמיכה משפים, עיתונאים ואנשי אוכל רבים מהתחום. עמית מצידה לא נשארה חייבת כמובן והגיבה "מי שמכיר ועוקב יודע שאני מפרגנת בלי סוף לעסקים. קטנים וגדולים. הרבה פעמים בלי שום תמורה, רק כדי להרים ולהצמיח. אז המשפט הזה לא מייצג כלום והוא נאמר לגמרי סתם ובצחוק. אז לקחת ולעשות על זה פוסט... בסדר, העיקר שזו לא באמת המציאות. שלמה מאוד עם כל מה שאני עושה".

בהמשך הוסיפה "ועוד דבר, אפשר לחשוב מה הסתרתי שם. פתיתים של אסם. לא הסתרתי איזה שהוא חקלאי חמוד תוצרת כחול לבן. איזה עולב של פוסט תסלח לי".

את חלקו השני של הפוסט, הקדיש אהרנסון לשף יונתן רושפלד. אחרי שנעלם לתקופה ארוכה (וחזר בתור יועץ הקולינרי של מעדניית אוכל חדשה בר"ג), חזר רושפלד בימים האחרונים גם למסך הטלוויזיה שלנו, בתור מבקר המסעדות הקשוח של המסעדה הבאה. הפעם המשפט שהדליק את אהרנסון היה "אני חם, ואני רשע היום". בין היתר כתב "אז רושפלד הוא שף גדול וטבח גדול עוד יותר, אבל הוא לא (באמת) מבקר מסעדות. מבקר מסעדות לא בא "רשע היום". לפחות לא מבקרי המסעדות שאני מכיר או מבקרי המסעדות שהייתי רוצה שיפעלו בעולם שבו אני פועל. רשעות, בניגוד למה שמקובל לחשוב, היא לא תכונה הכרחית למבקר מסעדות. לבוא לעבודה שלך נטול פניות, לעומת זאת, היא כן. לא משנה על איזה צד קמת, לא משנה מה אתה חושב על הקונספט שעליו קראת לפני הארוחה, לא משנה מה דעתך על מי שבמטבח או על הלוקיישן, לא משנה מה אתה חושב, אולי אפילו יודע, שאתה הולך לחוות. אז תגידו "יאללה, מה אתה כבד? זה כולה ריאליטי ורייטינג". וזה כאילו נכון, רק שככה יוצרים בעיני הצופים והאכלנים שיושבים בבית מציאות מעוותת ותפיסת עולם שגויה. כי אם רושפלד בא "רשע" היום, למה שאני כלקוח לא אבוא רשע למסעדה? למה שאני לא מהרגע הראשון אחפש את הרע ולא את הטוב, את הטעויות, את הפגמים, את המקום שיוציא אותי גדול ואת האחרים קטנים? וגם ככה (אפרופו הסעיף הראשון), לא מקדמים תרבות אוכל. כמו שאמר לי פעם מבקר מסעדות (אמיתי) אחר שפועל כאן בארץ כבר הרבה מאוד שנים ונחשב אולי לגדול ה"מרושעים": "אני לעולם, אבל לעולם, לא הולך למסעדות בגלל ששמעתי עליהן משהו רע. אני הולך תמיד, תמיד, תמיד בתקווה לערב פנטסטי". וזה המשפט שאיתו כל אדם צריך לצאת בכל מקום בעולם לכל מסעדה - לא רק למסעדה הבאה של ישראל".

עוד פוסט שהפך אתמול ויראלי במיוחד ברשתות החברתיות הוא של אשת האוכל (עד אתמול לפחות) אורי שביט, מי שהייתה בעברה עיתונאית אוכל, ייסדה את "טבעוניות נהנות יותר" ואחת ממובילות של מהפכת הטבעונות בארץ, וכן עבדה בתפקידים שונים בתחום, יצאה גם היא אתמול בפוסט חריף, נגד לא מעט קולגות, הפעם בלי להזכיר שמות.

בין הדברים כתבה "שפים, שפיות, עיתונאים ועיתונאיות, אנשי ונשות אוכל, מסעדנים ומסעדניות... בעשור האחרון אני ועוד רבים אחרים הדלקנו עבורכם חתיכת פנס לתוך העין, כדי שתתחילו לראות את מה שאנחנו ראינו והתעוררנו. את המוות והסבל והכאב של בעלי החיים, את המחיר הנוראי שמשלמת האנושות על מזון מזיק לבריאות ואת הזוועה שמזון מהחי מעולל לסביבה. חלקכם הקטן עשה עם הזמן צעדים משמעותיים. תודה ענקית על זה".

אך אז ממשיכה שביט ותוקפת לא מעו חברים וקולגות לשעבר "רובכם ממשיכים לפרסם ולהכין המון המון מתכונים עם גופות והפרשות של בעלי חיים אומללים, שרק רצו לחיות ולהיות חופשיים. זה פשוט כבר בלתי אפשרי לראות את הזוועות האלה, את החברים שלי עושים את זה לחברים שלי, המסכנים וחסרי הישע, שאין לי איך להציל. ולמה אני כותבת את זה? כי נמאס לי. נמאס מהניצול והשיעבוד הציניים האלה. נמאס מעצימת העיניים ומהתירוצים. נמאס משיחות "בינינו" שאתם מתוודים שאתם חצימחונים אבל תכלס מתפרנסים מדמי דמים. נמאס משפים שמבקרים בחוות חופש ובינתיים מוכרים את אותם בעלי חיים בפיתה או בלחמנייה. נמאס משפים שבבית לא אוכלים בשר ובטלוויזיה כן כי הם "חייבים". נמאס לי לשמוע שאתם מפחיתנים אבל בחיים לא תכתבו את זה ולא תעודדו את זה. נמאס שכל (אוקיי רוב) מה שאתם מפרסמים זה פוסטים רדודים ומעפניםם ולא מקוריים ושאתם חושבים רק (או בעיקר) על הלייקים והעוקבים ועל עצמכם".

עוד היא ממשיכה וכותבת "יש לי חדשות בשבילכם - הכסף והלייקים האלה לא יחזירו לחיים את האומללים שטבחתם וגם לא יעזרו לכם להסביר לילד או לנכד שלכם למה כבר אין דגים בים או למה אין מי תהום נקיים לשתייה".

את הפוסט היא מסיימת בכך שאלו מילות הפרידה שלה מעולם הקולינאריה וכי היא ממשיכה הלאה.

ורק כדי לסגור מעגל, בהמשך לאותו פוסט, שביט גם יצאה נגד דניאל עמית בתגובות לפוסט של אהרנסון וכתבה גם היא נגדה "אני מכירה את דניאל וגם עבדתי מולה כמנהלת התוכן של סוגת, היא בחורה נחמדה אבל מאד גרידית, סכומים מופרכים שהיא לא מוכנה לשאת ולתת וגם אז רואים את המוצר למאית שנייה והיא שוכחת לצלם סטילס ואין לה בעיה לשלוח תמונה מתוך הוידאו של מאפה שרוף ו"זה מה שיצא". הכל אמת דיברתי, לא שיימינג. זו שיטת עבודה שאני מאד מאד לא מעריכה והביקורת ראויה ובמקומה. הסיבה שעזבתי את עולם הקולינאריה ממש היום היא בדיוק הזיוף והמסחרה והחקיינות והרדידות וחוסר היצירתיות שהשתלטו על הרשתות, קצתי בזה והרגשתי בשנה שנתיים האחרונות שגם אני נשאבת לאזורים שלא נוחים לי בשביל פרנסה - מודה שגם אני חטאתי, לא התביישתי לשים ברקס לעצמי ולשנות כיוון. כל אחת והמצפן הפנימי שלה. הפסקתי לעקוב אחרי המון אנשי אוכל, אפילו כאלה שאני מכירה ומעריכה, כי זה לא ערוץ אוכל זה ערוץ פרסומות והכל לא אמין ומלאכותי עד זרא. אז נכון שדניאל עמית פרסמה פעם פוסט נגד אלימות במשפחה לבקשתי, כי הכרנו מסוגת והיא בחורה נחמדה ומשעשעת, אבל אני לא מעריכה את זה לא כתוכן ולא כקולינאריה ומסכימה עם עמית".