ב-2015 ראיינתי את אסף גרניט, היה זה בשיא הצלחתה של "מהפכה במטבח" התכנית בה הוא מגיע למסעדות כושלות, ומנסה לשקם אותן. כששאלתי אותו מה הוא חושב על מצבו של ענף הקולינריה בארץ הוא ענה: "זאת תעשייה מאוד בעייתית, בעלת סיכון גבוה, גם בחו"ל, אבל בארץ הרבה יותר, בגלל המצב הבטחוני והכלכלי. יש בתחום פריצות מטורפת, אין יותר מדי אכיפה, כמעט אין בתי ספר לבישול, כל מי שיש לו 400,000 שקל מיותרים לוקח הלוואה של עוד 400 ופותח מסעדה ואז אחרי שנתיים מפסיד את החיים שלו בלי שיש לו מושג במסעדנות". אנחנו מדברים על 2015, כן? הרבה הרבה לפני עידן הקורונה, כל זה נכון עכשיו פי אלף, אבל אני דווקא נזכרתי אמש, כשצפיתי ב"המסעדה הבאה" ברשת, בהמשך של הדברים "וכל אחד כזה שפותח, אנשים באים אליו במקום למסעדות טובות שכן עובדות נכון, וזה פוגע גם בטובות. המצב של הענף הזה בארץ הוא לא קל".
אפילו לא הייתי צריכה לפתוח את הכתבה ההיא בשביל להיזכר, המשפט הזה נחקק אצלי חזק בראש, על אחת כמה וכמה הוא רלוונטי עכשיו. למי שבמקרה פספס (או שהעדיף לצפות בנינג'ה ישראל במקום) נסביר - הקונספט של המסעדה הבאה, הוא ארבעה מתמודדים בערב, כל מתמודד מבשל שתי מנות, וצוות השופטים מחליט, מי מבין הארבעה, פותח כבר ביום שלמחרת מסעדה למשך שבוע. היה שם גם איזה מלמול לא לגמרי ברור, על כך שהמנצח של התכנית יקבל מסעדה שגם עתידה להישאר לתמיד, נראה שהם בעצמם לא סגורים כל כך על הקונספט עדיין.
אבל נחזור רגע לאותו ציטוט של גרניט. אל תסתנוורו ממסעדות שמלאות חודשיים קדימה, מכאלה שלוקחות 450 שקלים לסועד, לא על חשבונן המיזם המוזר הזה של המסעדה הבאה מגיע. אלא על חשבון המסעדנים שנאבקים יום יום, שעוד מלקקים את פצעי הסגרים והקורונה, אלה שמשוועים ללקוחות. ומילא לקוחות, מי המלצרים שעובדים שם? מאיפה הצליחו לגייס טבחים פתאום? כשזה הפך להיות מצרך כל כך נדיר ומבוקש בת"א?
רבות מדברים בשנים האחרונות על כל עניין האינסטנט, פליטי הריאלטי, בכלל, ובאוכל בפרט, שעושים עונה שלמה מוצלחת ומרגישים בשלים לפתוח מסעדה. עכשיו נחשו מה? כבר לא צריך עונה שלמה, שתי מנות מוצלחות, (אפשר גם להסתפק באחת במקרה של התכנית ששודרה אתמול) - והופ, יש לכם מסעדה. עבדתם כל חייכם בשביל לפתוח מסעדה? עברתם את כל המסלול הסיזיפי? לימודים, סטאז', עבודה במסעדות? מה נגיד לכם, באסה לכם.
ואם נתמקד רגע באוכל שהיה אתמול, גם ממנו לא זכינו לראות יותר מדי. ערב השקת המסעדה הבאה ברשת, סיפק לנו שני מתמודדים רציניים ושני גימיקים. גימיק אחד כבר קיבלנו לעוס, הראפר לוקץ' שכבר הגיע להופעת אורח במשחקי השף. מישהו ברשת משום מה הרגיש שהבדיחה לא מוצתה, והחליט להקפיץ אותו שנית, ועוד בערב הפתיחה. לוקץ', יחד עם מתן שרון, ואורן ברזילאי פתחו דיינר אמריקני בעל השם פראייר, עם קונספט מאוד ברור - דברים מטוגנים. הם הגישו מנה שנקראת "נס פח השמן" המורכבת מסליידרס של סופגניות, עוף מטוגן, קולסלאו ורוטב מייפל-ברביקיו. מה נגיד, נס לא היה שם, פח דווקא כן. חוסר המאמץ ניכר, וקצת גרם לנו לרחם על ברזילאי, שאמור להיות טבח רציני, ונראה היה שקצת נקלע לסיטואציה בעל כורחו.
הגימיק השני היה מסעדת אביבה, מעין טברנה של הזמרת האגדית אביבה אבידן, שבקורונה, כמו כולנו, גילתה כנראה את כישרון הבישול החבוי שלה. לה דווקא השופטים נתנו הרבה כבוד, אבל המנות שהגישה - קציצות פראסה ולחמעג'ון, הן לא ממש מנות שקשה למצוא כאן בארץ, והביצוע וההגשה לא נראו כאילו לקחו את המנות לגבהים שלא הכרנו.
וכעת, אפשר לעבור באמת לדבר על אוכל. דוד שושן, ישראלי שחי באיטליה בתשע השנים האחרונות, וחזר לארץ בנסיבות מצערות. שושן, הציג שתי מנות איטלקיות שנראו משגע, כל כך לא בנאליות, כל כך יצירתיות ושונות - אנטי פסטי מיסטי שהורכבה מפרחי קישואים ממולאים ריקוטה ואנשובי, טוגנים סיציליאניים מקמח חומוס ותאנים צלויות, גבינת סטרקינו, דבש וניוקי פריטי. זאת הייתה רק מנה אחת, שהספיקה לאסף גרניט, בשביל להעביר אותו לשלב הבא ולהכריז שמבחינתו הוא צריך לפתוח מסעדה בזה הרגע. המנה השנייה הייתה של סוכריות פסטה במילוי דלעת ועוגיות אמרטי, שהצליחה לעורר גם את בלוטות הטעם שלנו מבעד למסך. השופטים עפו עליו והזכייה נראתה בטוחה.
לבסוף, הם הלכו דווקא על לי מלילי כזוכה של הערב. ניתן למלילי את הכבוד, ולא נגיד שהזכייה הייתה מכורה, אבל את ההפתעה שהייתה על פניהם של השופטים כשהיא חשפה 20 שניות לתוך האודישן, שהיא הבת של האיש והאגדה יריב מלילי, (וכנראה המסעדן האהוב ביותר על השפים בישראל), היה אפשר לשחק קצת יותר טוב. קצת קשה להאמין שהם לא ידעו.
ולגבי האוכל? המנה הראשונה אכן נראתה מעולה, רק שהפעם אנחנו לא צריכים לדמיין את הטעם שלה, פשוט כי אכלנו אותה, אין ספור פעמים, במסעדת קאב קם, השייכת גם היא למלילי האב. היא אמנם מוגשת קצת אחרת, מלילי הבת הגישה את המנה מפורקת, ובקאב קם היא מגיעה מורכבת בתוך סירות של חסה, אבל בואו, זאת אותה מנה. אפילו יש לה את אותו שם. מנה מושלמת כן? אבל לא קנינו את ההצגה של השופטים שאין דבר כזה בארץ, או שמלילי באמת מצליחה להתנתק מהצל של אביה.
המנה השנייה בכלל לא הייתה ברורה. מלילי גנזה את הקציצות שלא הצליחו לה והגישה מנת קארי עם אטריות שנראתה פשוט לא טוב. להגיד שקארי ירוק עם חצילים תאילנדים ואטריות, זאת מנה שבורחת מהבנאליות של המנות התאילנדיות? לא, לא ממש. אז אוקיי, אין פאד תאי במסעדה הזאת, כמו שחשוב היה לה לציין, אבל גם לא ראינו כאן בינתיים שום דבר יוצא דופן. והבחירה במלילי שפישלה באחת המנות, על פני שושן, שהציג ביצוע מושלם הייתה קצת תמוהה.
בכל אופן, הסקרנות גברה עלינו, וניגשנו בתום התכנית לאתר להזמין מקום במסעדת "תאי טה" של מלילי הבת. אלא שאז גילינו שיש בו תקלה, שלא סודרה במשך זמן רב, כשהיא כבר סודרה, ניתן היה להזמין מקום רק ליומיים (שהיו כבר מלאים), ולא לשבוע כפי שהבטיחו בתכנית, הבוקר כבר מוצגת הודעה באתר שהמקום מלא. מה שכן, הצלחנו להציץ בתפריט, נחשו מה? גם כאן יש לא מעט דמיון למסעדת האם, או במקרה הזה האב - בית תאילנדי.
למרות שהתפריט מפורסם באתר, מחיר הארוחה דווקא אינו מפורסם. מה שכן, הדמיון לתפריט במסעדות של אביה של לי, הוא גדול מדי. באגף הראשונות מגישה מלילי הבת: את מנת האודישן הראשונה - מיאנג קאם פלה פאו - ביסים בהרכבה עצמית, סלסלה מלאה בירק, רוטב מיאנג מתקתק חמצמץ חריף עם בוטנים, אטריות קנום ולברק צלוי עטוף בעלי בננות. כאמור, מנה מאוד מאוד דומה לזאת שמוגשת במסעדה של אביה.
עוד מנה ראשונה היא מגש סום טאם פלה לצד כל מיני תוספות, אנחנו לא יודעים מה זה אומר "כל מיני תוספות" תיאור מעט כללי מדי, אבל גם כאן מדובר בסופו של דבר בסלט פפאיה בוורסיות שונות, שוב מנה שמוגשת בבית תאילנדי ובקאב קם.
ונחשו מה? גם המנה השלישית בתפריט -נאם טוק נאה - שפיץ שייטל צלוי פרוס עם נענע, כוסברה, בצל סגול, צ'ילי יבש מוגש בתוספת סטיקי רייס, מוגשת אחד לאחד במסעדות של אביה של מלילי.
לעיקריות מגישה מלילי - טום סף נאה - מרק בשר כפרי מבושל עם שורשים ועשבי תיבול תאיים עם אורז לבן, ואת מנת האודישן השנייה - אטריות קנום ומעליהן תבשיל קארי ירוק בחלב קוקוס עם כנפי עוף, קציצות דג, חצילים תאילנדים ובזיליקום, שנקווה שבזמן אמת היא תעבוד יותר טוב, ומנה שלישית של פאד פירק גנג פה גונג - שרימפס קריסטל מוקפץ עם לוביה, פלפל לבן צעיר ותערובת שורשים חריפים כתושים במכתש ועלי, מוגש בתוספת אורז לבן.
לקינוח מוגשים שני קינוחים - קאו נייאו ממואנג - אורז דביק מבושל בחלב קוקוס מתוק מעליו מנגו וקרם חלב קוקוס מלוח, שוב מנה שמוגשת אחד לאחד במסעדת בית תאילנדי, וכן גלידה תאילנדית כפרית - עשויה מחלב קוקוס בלבד סוכר מוגשת על מצע של סטיקי רייס ומעל בוטנים מסוכרים, ושעועית שחורה מלוחה.
נכון, מלילי לא מהיום בתחום, היא מבשלת ארוחות תאילנדיות פרטיות כבר זמן רב, והשתתפה בפרויקטים קולינרים שונים, היא נראית מוכשרת מאוד וחמודה מאוד, ויכול להיות שבהחלט מגיע לה להצליח. אבל בשביל מה היא צריכה את התכנית הזאת? בשביל להקים עוד סניף של בית תאילנדי? את זה גם אבא שלה יכול היה לפתוח לה.