לפעמים כיף זה כל מה שצריך

    פעמים רבות המנות כאן הן רק "בסדר" או "בסדר פלוס" אבל האסקפיזם שקאב קם מספקת הוא אופטימלי. פשוט כיף שם, השירות מצוין ממש, וגם ההקפדה על כללי הקורונה. נחזור גם נחזור לשם, זה פשוט מקום מהנה

    מיאנג פלה (צילום: מתן כץ)

    בית תאילנדי, מסעדה נטולת גינונים והדר הפועלת למעלה מ-25 שנים, נתפסת כתאילנדית הטובה בישראל ללא כל עוררין. יריב מלילי ואשתו לק, ילידת תאילנד, מעמידים שם כל השנים הללו מטבח טעים מאד המהווה את הגרסה הנאמנה ביותר למקור הפועלת כאן במתכונת מסעדה (להבדיל ממזללה/אוכל רחוב). קאב קם, שלוחת הבר של בית תאילנדי, נפתחה לפני כשלוש וחצי שנים ברחוב לינקולן, בואך צומת מעריב; מטר מהקפה האהוד 'התחתית' ומול מה שנהיה בהמשך מסעדת אייבי.

    יצאנו לקאב קם, שלוש שנים וחצי מפתיחתה ובלב עידן הקורונה, גם כי התחשק לנו קצת תאילנדי טוב, גם כי נדמה שהגיע הזמן לברר כיצד שומרים המלילי'ז על רמת הבסיס שם, וגם כי נדמה שאופציית הבילוי המשוחרר והפחות מחייב הפכה בחודשים האחרונים אהודה יותר על קהל הסועדים והבליינים. ככל שמקום רציני וכבד ראש יותר במונחי קולינריה ואווירה, הוא נתפס, כך נדמה, כמועדף פחות בימי המגיפה. ככל שיש בו קלילות בליינית, בר-מסעדתית שכזו, נראה שלאנשים קל יותר להגיע אליו.

    הגענו לקאב קם בשעת ערב מוקדמת, הרבה לפני שעות העומס, כדי לגלות שזה זמן ההפי-האוור של המקום - 20% הנחה על כל התפריט לכל האוכל והשתייה המוזמנים עד 19:30. בעבר הייתה ישיבה בקאב קם בחלל הפנימי בלבד, בהמשך נוסף אגף חוץ גדול, על המדרכה. קשה להתחרות באווירת החלל הפנימי של קאב קם, והעדפנו לשבת שם. המרחב מחולק למספר מפלסים וכולל גם בר ארוך. יש משהו כל כך נכון באופן שקאב קם בנויה ומעוצבת, כמעט מהפנט, שבאבחת מעבר קצר דרך הדלת ובדיקת חום של המארחת, תיכף מרגישים שמחה. זהו דילוג מהיר במיוחד מהמדרכות המפויחות של לינקולן, לא בדיוק הרחוב המטופח בתל אביב, לבר לילי בארץ סיאם. מה שלא לגמרי מצליחים לעשות בבית תאילנדי מבחינת אווירה, בלי קשר לאוכל המצוין, כאן עושים מבחינת אווירה ובגדול.

    בשבוע שעבר

    רע לתפארת

    לכתבה המלאה
    קאב קם, מהפנטת (צילום: רעות סהר)

    הזמנו קוקטיילים: באן תאי (48 שקלים) ולאסט וורד (52 שקלים) ועד שהאוכל מגיע התחלנו ללגום. הבאן תאי, מרשימת הקוקטיילים המקוריים של קאב קם, עם ג'ין, קמפרי ושרטרז ירוק בצירוף מיץ גויאבה וליים, סימן את הקוטב הפירותי בתפריט. בלאסט וורד, מאגף הקלאסיקות, היו שרטרז ירוק, ג'ין טנקרי עם מרסקינו וליים. הוא היה הארומאטי והיבש יותר. ציפינו לקוקטיילים מעולים, קיבלנו קוקטיילים "בסדר". שום טענה אבל גם לא תחושת התעלות. כשנתקלים במשקאות מעורבבים של אנשי מקצוע מעולים, שכל קוקטייל שלהם - מתקתק, פירותי, ארומאטי או יבש - הוא מופת מסוגו, מייד מרגישים בכך. כאן זה לא היה פגום אך גם לא נעצר במצוינות. אבל האלכוהול החל לזרום בדם ועמו הרעב והיה לנו כיף.

    לא חשבנו על ארוחה של ממש אלא יותר על רצף נשנושים, עד שהבטן תסמן שובע והתחלנו עם מיאנג פלה (48 שקלים) ופלהמוק קטיאם (72 שקלים). ביקשנו שהמנות תגענה אחת אחת, בבחינת ערב נשנושים ליד השתייה, כשכל מנה מגיעה לבדה, לחלוקה.

    מיאנג פלה היא מנת ברים קלאסית ובה נתחי לברק עם למון גראס, ריחן תאילנדי, קשיו ותמרינדי, נתונים בעלי חסה אייסברג. עלה לכל סועד, סכין ומזלג לא רלוונטיים כאן אלא איסוף לכמעין לאפה קטנה ומרעננת ואכילה עם היד. זה פתיח/נשנוש קל ומרענן שהיה עשוי ללא דופי וסיפק את הסחורה.

    פלהמוק קטיאם היא מנת קלמרי מוקפצים ברוטב לאו דנג והמון שום. זו מנה פשוטה שבפשוטות שגם בטעמי הרוטב שלה אין מורכבות רבה אלא בעיקר עוצמה וכוח. הקלמרי עצמו היו עשויים היטב, כלומר נותרו עסיסיים. השום הקצוץ הכניס מימד של טעם והרוטב היה מעט גס מידי. נדמה שנכון היה לאזן אותו עם תוספת של חומרי גלם כלשהם למנה - עלים או ירק. הסטיקי רייס, שהגיע עטוף בנייר בקופסה קטנה, ספג מזה משהו אבל לא הוסיף מימד מאזן. זו לא הייתה מנה בעייתית או רעה, רק קצת לא מאוזנת בטעמיה.

    המשכנו עם נא יאנג (64 שקלים) - נתח בן 120 גרם של סינטה מידיום רייר עם רוטב פריק נאם פלה. הבשר הגיע הרבה יותר קרוב לרייר מלמידיום רייר, וזה דווקא לא היה רע כי הוא היה איכותי. הרוטב היה חרפרף מתון, עם עומק, ונתן שם עוד מימד. זה היה הרגע בו קוקטייל הלאסט וורד, עם השרטרז והטנקרי, מצא חבר אמת. גם המנה הזו הגיעה עם קופסת סטיקי רייס שלא הרגישה הכרחית.

    חלקנו עיקרית גדולה אחת: פלה יאנג באי טונג (138 שקלים) - לברק שלם עטוף עלי בננה, צלוי על הגריל עם למון גראס וכפיר ליים. לצד הדג הגיעו עלי מורנינג גלורי (תרד המים) ברוטב טאו טיאו, שני מטבלים וקופסת סטיקי רייס נוספת. להבדיל מהמנות הקודמות שהלכו לפשוט-פשוט ובסיסי-בסיסי, זו כבר הייתה מנה של מסעדה ממש. זו גם הייתה, חד משמעית, המנה הטובה בארוחה ומוצלחת במיוחד כלשעצמה. את עלי הבנננה צריך היה לקלף. בשר הדג הגדול נותר עסיסי. הוא היה ניחוחי במיוחד - עלי הבננה והעשבים התאיים המסורתיים הפכו אותו למבושם ממש וטעים מאד. אי של עידון בתוך ים הטעמים החזקים והחריפים. תוספת הירק כבר החזירה לחוזק הטעמים ההוא, אבל לא היה בה צורך כתוספת ממש, כמו גם לא ברטבים, הטובים מאד כשלעצמם. הדג היה כה טעים שהסתדרנו איתו כפי שהוא.

    קאב קם, אסקפיזם אופטימלי (צילום: יהונתן בן חיים)

    חלקנו לוט צ'ונג (42 שקלים) - מרק קר על בסיס קרם קוקוס עם טפיוקה, פירות וקרח גרוס מעל, שהיה קל, נעים ורלוונטי קצת יותר מקינוחים מערביים לארוחה מהסוג הזה.

    כרגיל, המורכבות ומנות הדורשת עבודת מטבח עם הכנות משמעותיות פחות נוכחות בקאב קם. את זה תקבלו במסעדה האם בבוגרשוב. כאן אוכלים פשוט ובסיסי ובאים לבלות. אם מקבצים את רף האיכויות של כל המנות כולן לממוצע אחד מגיעים לאזור ה"בסדר", אפילו בסדר פלוס. גם הקוקטיילים, ליבו הפועם של המקום שהוא קודם כל בר, נעצרים באזור ה"בסדר".

    אחרי שאמרנו את כל זה, נאמר שנהנינו מאוד בקאב קם. האסקפיזם שהמקום הזה מספק הוא אופטימלי. פשוט כיף שם. השירות מצוין ממש וגם מקדם ההקפדה על כללי קורונה נמצא ברף הגבוה. השולחנות היו רחוקים זה מזה. אגפי המסעדה השונים נפרדים בבירור. כל המלצרים היו כל הזמן עם מסיכות שכיסו גם את האף. זה ראוי לציון כי לא בכל המקומות בהם אנחנו יושבים בחודשים האחרונים ניכרת ההקפדה הזו וגם הפקטור הזה היה רלוונטי לתחושת ההנאה. אז למרות שאנחנו סבורים שיש למטבח ולבר בקאב קם לאן להשתפר, נחזור גם נחזור לשם. זה פשוט מקום מהנה.

    קאב קם, לינקולן 11, תל אביב, 03-688-9960

    חשבון:

    מיאנג פלה - 48
    פלהמוק קטיאם - 72
    נאה יאנג - 64
    פלאה יאנג באי טונג - 138
    לוט צ'ונג - 42
    קוקטייל באן תאי- 48
    קוקטייל לאסט וורד - 42
    בירה סינגה- 32
    סך הכול: 496 שקלים
    סך הכך לאחר הנחת הפי האוור: 405

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully