רע לתפארת

מאז פרוץ הקורונה השתדל אבי אפרתי לא לכתוב ביקורות שליליות, אבל הארוחה הנוכחית בסבסטיאן שברה גם אותו, והקנתה לה את התואר המפוקפק: אחת הארוחות הגרועות בשנים האחרונות

שניצל נואר המפורסם בסבטיאן (צילום: חיים יוסף)

מאסת מסעדות עצומה מאכלסת את אזור התעשייה של הרצליה פיתוח. נדמה כי מספר בתי האוכל לקמ"ר שם זהה ואולי אף עולה על מספר החומוסיות ודוכני השוארמה בנצרת. כולן נועדו להאכיל את המוני העובדים של תעשיית ההיי טק ב"פיתוח", ולשמש אבן שואבת לתושבי הרצליה וערי הסביבה בערב. פעם, עד לפני כחמש עשרה שנה לערך, עוד נהגו לפתוח באיזור מסעדות עם ייחוד. כך למשל פעלה שם בעבר פנגיאה, אותה הוביל השף רועי סופר, מהמסעדות הטובות ביותר שפעלו בישראל מעולם. גם שלוחת אוקיאנוס של אייל שני נפתחה שם בזמנו. העידן הזה חלף. רוב המסעדות בפיתוח שייכות לרשתות ו/או מגישות מזון מהיר. במקרה הטוב אפשר למצוא שם אוכל גנרי. מסעדנות מהסוג העכשווי והמעניין לא ממש על הפרק.

בסתמיות הגורפת הזו בלטו במשך השנים מקומות בודדים שהביאו משב רוח מעט מרענן לסביבה. אחד מהם הוא סבסטיאן, בראסרי צרפתי-ים תיכוני-ישראלי בבעלות קבוצת נואר, העומדת גם מאחורי קפה נואר הוותיק והפופולארי בתל אביב. סבסטיאן לא התיימרה מעולם לספק ייחוד קולינרי והשתייכה מאז ומעולם לז'אנר הגנריות, אבל סטנדרט האוכל המוקפד וחוויית הבילוי העדכנית שם הפכו אותה לגנרית ראויה - ובוודאי כזו השייכת לליגה אחרת לגמרי בהשוואה לסביבה. רוח העיצוב הזכירה את הבראסרי של קבוצת R2M, השירות היה לעילא והאוכל ראוי מסוגו. להבדיל מכמעט כל המסעדות השכנות, היא הייתה מקום ראוי לאכול בו בכל פרמטר.

סקרנים, הגענו לסבסטיאן לצהריים, באמצע השבוע שעבר, אחרי תקופה ממושכת בה לא אכלנו שם. הדבר הראשון שלכד את העין היה כמות הסועדים העצומה. לחלל הפנימי הגדול במיוחד נוסף עכשיו חלל חיצוני מוצל, גדול למדי אף הוא. בחוץ לא היה מקום לסיכה וגם בפנים היה עמוס מאוד. לא חושב שפגשתי מאז פרוץ הקורונה מסעדה עמוסה כל כך. אז נכון, הגענו בשעת השיא וסביר שזו לא התמונה בשאר שעות היום. בכל זאת, כל כך הרבה מסעדות מדממות בימים אלו לקוחות, תזרים ואשראי. כולן היו נותנות הרבה כדי להיראות כך או קרוב לכך בצהריים.

כל כך עמוס היה שהשירות היה איטי ממש. לקח לא מעט זמן לקבל תפריט, עוד יותר זמן להזמין ועוד יותר מזה עד קבלת הראשונות ואחריהן העיקריות. גם רמת השירות, כשכבר ניתן, לא הרשימה. לא הכירו את התפריט, שכחו דברים. ה'פלור' בעבע לחץ, להבדיל מנינוחות.

בסבסטיאן, מתברר, אין עסקית. יש רק תפריט צהריים, שלדברי המלצרים מתוערף במחיר נמוך מזה של הערב. עם ראשונות המתומחרות בחמישים שקלים ומעלה, ועיקריות בשר שמתחילות בלמעלה משבעים שקלים ומגיעות ל-131 לסטייק, וללא דיל המוסיף, למשל, שתייה בהזמנת עיקרית, ארוחת הצהריים בסבסטיאן היא עניין לא זול כלל.

בשבוע שעבר

למי קראתם צוציק?

לכתבה המלאה
צלע לבן (צילום: חיים יוסף)

טרטר הטונה האדומה בו חשקנו מתפריט הראשונות נגמר ובמקומו הזמנו סשימי סלמון עם קרם אבוקדו (53 שקלים) וספיישל יומי של טרטר בקר (69 שקלים). הגיעו המנות. די מעט סלמון, לא שונה באיכותו מזה אותו קונים בכל מרכול, עם רוטב על בסיס סויה וג'ינג'ר שצריך היה לטעום אותו שוב ושוב כדי להיות בטוחים שאין מדובר בטעות. בטעם כה פשטני, סתמי, חובבני ודלוח לא זוכר שנתקלתי באף מסעדה אי פעם. גם קרם האבוקדו היה חובבני ובלתי טעים בעליל והמנה כולה קרנה דלדול איכויות מצער.

טרטר הבקר, בתמחור של מנת ערב בעידן שלפני הקורונה, היה אולי גרוע פחות אבל רחוק מלהיות טוב או אפילו סתם בסדר. הבשר היה בינוני בקושי, רוטב איולי חרדל ברמה נמוכה ממש הציף בו כל חלקה טובה ורק תפוחי האדמה היו בסדר והזכירו רף בסיס כלשהו של מסעדה.

המשכנו לעיקריות: סטייק צלע לבן (72 שקלים) ושניצל נואר (67 שקלים) כי אי אפשר להיות בנואר או סבסבטיאן בלי להזמין שניצל. הצלע, כמה מבאס, הייתה איומה למדי. בשרה היה נוקשה וצמיגי. גם רוטב החרדל-דבש שמעליה, כמו שני הרטבים מהראשונות בפסקאות הקודמות, היה קטסטרופלי. מתוק מדי, דליל מדי, לא מאוזן ו...שוב, כן: חובבני. סבסטיאן החלה להתברר בהדרגה כמקום שמתקשה לעמוד ברף המינימום המצופה ממסעדה בעידן הנוכחי.

בתוספת סלט החסה-צנונית-בצל היו עלים עייפים ממש. הכי רחוק ממה שמדמיינים בסלט חסה במסעדה. אין מילים שיכולות לתאר כמה גרוע היה רוטב הויניגרט. זה לא היה סתם לא טוב, זה היה מגעיל. נורא חמוץ, נורא מתוק; עם דגש חזק על נורא. הסלט חבר לצלע החזיר לאחת המנות היותר איומות שאפשר לקבל במסעדה. מגיע לך, יגידו מטקבקי סיירת הכשרות מהרשת, הזמנת חזיר. לא. כבר אכלתי בסבסטיאן ובנואר צלעות חזיר מצוינות. זו לא הייתה דומה להם במאום.

עוגת גבינה, דווקא בסדר (צילום: חיים יוסף)

מלבד העובדה שאת השניצל של נואר זכרנו כגדול יותר, גם כשאכלנו ממנו בעבר בסבסטיאן, אין לנו טענות מיוחדות לאיכויות השניצל. תוספת הכרובית בטחינה שהגיעה לידו, הייתה לעומת זאת, כמו שאר האוכל עד כה - מזעזעת. מרקמה של כרובית אפויה בטחינה אמור להיות קראנצ'י. כאן היו מרקם סמרטוטי ומימיות נוטפת. הייתה גם יותר מדי טחינה, בעצם טחינה עם כרובית להבדיל מכרובית עם טחינה, כפי שאבחנה שותפתי לארוחה. גם הטחינה הייתה סתמית. נו, די כבר. כמה מעשים מגונים אפשר לעשות ביסודותיו הכי בסיסיים ובנאליים של אוכל בארוחה אחת?

מה נאמר ומה נדבר? היה רע לתפארת. עוגת הגבינה (39 שקלים) שחלקנו לקינוח דווקא הייתה בסדר גמור, רק שזה לגמרי לא מספיק. סבסטיאן של הארוחה הזו התנהגה כמסעדה בהפרעה קולינרית ותפקודית חריפה. האוכל מיושן, חומרי הגלם בעייתיים, הביצוע במטבח מוזנח במיוחד והשירות לקוי.

מאז החלה הקורונה ועמה הקשיים העצומים של המסעדות אני עושה כל שביכולתי שלא להגיע לביקורת שלילית. לא מדובר בייפוי ממצאים שליליים, אלא בבחירת מסעדות תוך ניסיון להתמקד במקומות שטובים הסיכויים שיהיו לכל הפחות בסדר. לא בהנאה אני כותב את הטקסט הנוכחי אבל תפקידי, קודם כל, לספק חוות דעת מהימנה לקוראי. אם מחלקים את הספירה במדור זה למה שקרה עד פרוץ הקורונה ולאחריה, אין ספק שהארוחה הנוכחית היא הגרועה ביותר של המדור מאז החלה ספירת הקורונה, באמצע מרץ. גם כשמרחיבים את היריעה גם למה שקרם קודם לקורונה, זו ללא ספק אחת הארוחות הגרועות הזכורות בכל השנים האחרונות.

מיעוט התחרות בהקשרי עיצוב ואווירה בגזרת הרצליה פיתוח, כמו גם המוניטין מימים טובים יותר בעבר, מביאים לסבסטיאן קהל. אם זו רמת האוכל שתופגן שם גם בהמשך, ההצלחה לא תאריך ימים. בדק בית מעמיק מתבקש כאן, ומוטב מוקדם.

סבסטיאן, משכית 33 הרצליה, 09-9513939

חשבון:

סשימי סלמון בקרם אבוקדו - 53
טרטר בקר - 69
שניצל נואר - 67
צלע לבן ברוטב חרדל ודבש - 72
עוגת גבינה - 39
סך הכול: 300 שקלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully