שובה של הברמנית הסודית

לפני שנתיים בדיוק, בזמן אחד מאותם ערבי "עוצר" מיותרים בתקופת ההיסטריה הגדולה של הקורונה, ברחנו כמה שכנים באישון לילה לגג של אחת הבנות שמתגוררת לא רחוק כדי לבצע את זממנו ולעשות "על האש" כהלכתו בערב שאמור היה להיות שמח. כדי לא להיתפס משקשקת בדרכים, הסלקתי כמה משקאות שהיו לי בבית בתוך עטיפות עיתון, ובבגדי "יצאתי לזרוק את הזבל", ארגנתי על הגג עמדת משקאות ועל האש מאולתרת.

בן לילה וכמעט בעל כורחי, הפכתי להיות המנגליסטית והברמנית הסודית של השכונה. מאז אותו ערב לא פגשתי את השכנים הללו שוב, אבל זה היה מפגש נחמד בו זכינו לשבת עשרה אנשים בני גילאים שונים לחלוטין, ולחגוג יום הולדת למדינה. שנתיים אחרי, במפגש אקראי בקפה השכונתי, החלטנו ברגע של חולשה, לשחזר את המאורע שוב רק לא מתוך אקט של בריחה אלא באור יום, תחת כיפת השמיים ועל הגג הלוהט ביותר בשכונה, הפעם עם בני זוגנו החדשים וגם כמה ילדים שהצטרפו לעולם בשנתיים החולפות. אמאל'ה.

מכיוון שאנחנו עושים אירוע צוהריים מוקדם יחסית, וויתרנו על הנפנוף המסיבי אבל על הבר הם לא ויתרו לי. בשל השעה והרכב המשתתפים החלטתי להקליל את בר המשקאות שאני אמונה עליו ולבסס אותו בעיקר על בירות ומשקאות מבעבעים קפואים ולא מעיקים, כי כמו שאמרה לי אחת המשתתפות: "יש לי עוד שלושה אירועים באותו היום אז צריכה לשמור מקום בבטן ובראש ולא להתעלף לגמרי".

לפני שגיליתי שאני מסוגלת לשתות בירה ולהנות ממנה מבלי לחטוף כאב בטן (סיפור לכתבה אחרת), אחד המשקאות החביבים עליי היו הסיידרים האלכוהוליים, שגיליתי לפני 13 שנה בנסיעה לאמסטרדם. חברי בנג'מין שאירח אותי בעיר הולדתו, גילה לי שזה קטע של הולנדים. "תקראי לזה אפריטיף, או משהו שפותח את החיך" הוא אמר. ניסיתי וכמובן כמו שקורה לי תמיד - התמכרתי. המבחר שהיה בארץ בזמנו לא היה גדול כל כך, ואפילו הברים השכונתיים הסתפקו במאגנרס בלבד. ואני שבזמנו עוד ממש הקפדתי לא לשתות גלוטן בכלל, נותרתי עם מעט תחליפים בבקבוקים. סומרסבי למשל, תחליף הולם לחלוטין, שיצא לי מהאף באיזה שהוא שלב.

מאז עברו הרבה מים בנהר והתחלתי להתנחם בבירות, אלא שבתקופה האחרונה גיליתי שבתעשייה החליטו לקחת ברצינות את הקהל שלא שותה בירות מסיבות גלוטניות או אחרות, ולייבא תחליפים הולמים.

מבשלת הסיידרים הסקוטית THISTLY CROSS היא אחת כזו שמייצרת סיידרים מובילים בכל מיני טעמים, את הפגישה הראשונה שלי איתם עשיתי מעבר לים ושכחתי מהם לחלוטין. כעת הם עשו עלייה ארצה וזו סיבה למסיבה שגם הזכירה לי שאני חייבת כבר לצאת מהארץ. מה שמיוחד אצלם זה שבניגוד ל"סיידר תפוחים" הקלאסי הידוע, יש גם מהדורה של סיידר שהתיישנה בחביות של וויסקי, שהוא החביב עליי במיוחד, ובעיני הוא המשקה שלוקח בהליכה את יום העצמאות הזה.

מה עוד נשתה? קרומבאכר וג'מס ואפילו הבאדוויזר החדשה, עם המחווה המדליקה למסי, אחלה אטרקציה לאוהד בן 8.5 שמתפלל שיתנו לו לפחות לשמור כמזכרת את הבקבוק.

ועוד משהו קטן לפני סיום: אם אני לא טועה, היה זה עצמאות הקודם בו חשפתי לפניכם את ה"קרופט טוויסט", האפריטיף הבריטי שהוא סוג של קוקטייל שרי פינו וסודה לימון בבקבוק אחד. הקרופט פתח אצלי את עונת "משקאות הרדי מייד" שאני מוכנה לשתות גם כשהם מגיעים מוכנים. על הדרך, אולי זה הזמן לספר שהם יצאו בגרסת פחית שמתאימה לקיץ (לים בעיקר).

אתם כבר יודעים מה דעתי על משקאות הרדי מייד הללו, ונכון שתמיד עדיף לשתות משקה שמכינים לבד. אבל בואו, בפיקניק, בעל האש, בגג ביום העצמאות - הכי קל וכייפי לזרוק כמה פחיות ובקבוקים בתוך דלי ענק מלא קרח של מיסטר אייס ב 13 ₪, ובמקום לעמוד ולמזוג לכולם ולשים להם מטריות בכוסות - פשוט לשתות ולחגוג!