למרות התחושה של ריבוי מסעדות תאילנדיות, כשמנסים לספור את מספר התאילנדיות האמיתיות שפועלות כאן נותרים עם מעט מאוד אופציות. האזרוח של קולינריית סיאם בארץ הכחול-לבן חייב הרבה מאוד כיפופי עקרונות, עיגולי פינות והשטחת זוויות. אפשר לומר את זה גם בשתי מילים, שמתמצתות את הכול: פאד תאי - מנת התמיד בכל מסעדה פאן אסיאתית, שלא לומר כל קניון. (כמעט) כל ילד ישראלי יעדיף פאד תאי על חומוס ובמסעדות מהז'אנר הפן אסיאתי זו תהיה תמיד המנה המוזמנת ביותר (ואם אפשר שיהיה מפוצץ בבלנד הממכר אומאמי-גלוקוז, קרי סויה וסוכר). במילים אחרות: אוכל תאילנדי בישראל עוגל, כופף, הושטח ושונמך לכדי משהו שכולם כולל כולם, בעיקר ילדים צורכים בכמויות, רק שהוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
תאילנדיות אמיתיות יש מעט מאוד, אם כן, וכל מסעדה חדשה מסוג זה משמחת, אפריורית. כזו היא אהן תאי, שנפתחה ברחוב לילינבלום בתל אביב לאחרונה. השף מידד סטבינסקי צבר ניסיון משמעותי במסעדות שאותן הוביל בתאילנד. המקום שפתח בתל אביב נע על הגבול הדק שבין מסעדה למזללה. יש מעט מאוד מקומות בחלל הפנימי הקטנטן - בעצם מסדרון צר ומעט אפלולי - ולא המון מקומות בחוץ, ברחוב ממש. זה אומר שאהן תאי היא לא מקום לבילוי רומנטי או לשיח שקט בארבעה אלא מזללה שבשעות היום אוכלים בה מהר, בצלחות פלסטיק. אנחנו, שהגענו בשעת ערב מאוחרת יחסית באמצע השבוע, שבה התנועה בכביש שקטה קצת יותר, הצלחנו בכל זאת לקבל תחושת הסבה ואפילו נהנינו לקחת קצת את הזמן על בירה.
נקודות זכות ראשונות צבר המקום כבר בתחילה, בזכות השלט שבו כתוב משהו ברוח "כאן לא מגישים פאד תאי". קרי, אהן תאי מבדלים את עצמן מתאילנדיות לכל המשפחה, מז'אנר פאד תאי לכל ילד (וסבתא). כאן הולכים על נאמנות למקור. זו מסעדת גריל איסאנית - זרם במטבח התאילנדי, המושפע מהבישול של לאוס, מבוסס גריל ועתיר סלטי סום טאם.
כיאה למסעדה תאילנדית ששואפת לנאמנות למקור, רוב האוכל חריף. זה אומר שלאנשים מהסוג שלא מסוגל להכיל צ'ילי בכלל, רבות מהמנות כאן יכולות ליצור אירוע מאתגר. כמי שאוכלים חריף מידתי, להבדיל מחריף מכל סוג, הופתענו לגלות שלא רק שרדנו, אלא גם מצאנו את סוג החריף שהיה כאן ככזה שמעשיר את קשת הטעמים, להבדיל ממשתלט עליה ובולע אותה.
פתחנו בסום טאם תאי (44 שקלים) ויאם (62 שקלים) - שני סלטים קרים, קלילים וקיציים. בסום טאם היו פפאיה, עגבנייה, בוטנים ושעועית - כולם קרנו רעננות רבה. החריף היה מידתי לגמרי והרבה יותר מנסבל. הוא היה סבבה, אף שהופיע בתפריט עם אזכור לחריפותו. יאם הוא סלט עם עשבים, שאלוט, עגבנייה, מלפפון, למון גראס והשילוש הקדוש של סלטי תאילנד: פיש סוס, ליים וסוכר דקלים. על כל אלו הגיעו פירות ים חמים. כאן כבר היה גם המון פלפל חריף. לטעמנו יותר מדי. מאחר שלא שילבו אותו כיסוד אינטגרלי ברוטב אלא פיזרו במאסות על הסלט, אפשר היה להזיז את החלקים העודפים בעינינו ולצרוך את הרלוונטיים. היה מעט מוזר ששתי המנות תוארו כבעלות מידת חריפות זהה בתפריט. הפערים ביניהן ביסוד זה היו עצומים. כך או כך, בניכוי שני שליש מהחריף, מנת היאם הייתה ראויה מאוד: רעננה, שמחה, קורנת טריות, מחברת נכון טעמים ומתקשרת היטב עם פירות הים, שמינונם היה נדיב.
בתפריט של אהן תאי עמוד שלם של מנות טבעוניות ומתוכו דגמנו מנת נודלס אחת: פאד סי יו (58 שקלים) - אטריות רחבות עם ירוקים ובצל ירוק ברוטב על בסיס סויה שחורה. זה לא היה רע ואנחנו מבינים היטב למה ג'אנקים של פאד תאי מהסוג הישראלי לא יקבלו מענה לצרכיהם במנה מהסוג הזה - נזהרים בה היטב ממתיקות, ואנחנו מוקירים על כך את השף סטבינסקי. ובאותה נשימה, שתי המנות הלא טבעוניות שקדמו למנת הנודלס הזו, וגם שתי הלא טבעוניות שהגיעו לאחריה, היו מרשימות בהרבה.
גאי יאנג איסאן (64 שקלים) מתוארת בתפריט כמנת דגל של המטבח האיסאני וכמובן שהזמנו אותה, לצד גאנג סום (84 שקלים) - מנת קארי צהוב. במנת הגאי יאנג הייתה ירך עוף בצלייה איטית על גריל פחמים, לצד רוטב נאם ג'ים ג'או. זו הייתה מנה מצוינת ממש. העוף רוכך לרמות שאנחנו לא רגילים לפגוש והיה עדין, מבושם, לא חריף כלל ומפוצץ ניואנסים של טעם. מנה שממש אשמח לחזור לאכול שם.
במנת הקארי, צהובה בצבעה, עם נתחי דג מטוגנים, חציל תאילנדי, כורכום, שאלוט, בזיל תאילנדי ושאר עשבים, היו מורכבות נהדרת וחריפות מידתית. גם זו הייתה מנה נדיבה מאוד.
כל המנות עד עתה העבירו אמת, וניכר כי חתרו בכל כוחן למידת האותנטיות. חומרי הגלם היו ראויים, הפרופיל הארומטי נשמר וברוב המנות, החריף היה חלק אינטגרלי מהטעמים והוסיף למורכבותם, להבדיל מהאפיל עליהם.
חלקנו קינוח קאנום ביי טוי (35 שקלים) שהוגדר על ידי המלצר כמעין שילוב בין מלבי לפנה קוטה, רק בהטיה תאילנדית. קאנום (Kahnom) הוא שם כולל לקינוחים תאילנדיים והגרסה שהגיעה אלינו התבססה על קרם מחלב קוקוס עם סירופ ירקרק ושברי קוקוס. אפשר לומר זאת גם כך: די התאהבנו באהן תאי. היה לנו אחלה שם, אבל הקינוח הוא לא הסיבה שבגללה נחזור לשם. אינני מכיר את גרסת המקור שלו ואני נוטה להניח שסטבינסקי ביצע אותו קרוב ככל הניתן אליו. לנו זה הרגיש צמיגי משהו במרקם, וגם אם אנו לא פריקים של מתיקות יתר בקינוחים, זה היה מעט תפל מדי.
אבל הקינוח לא העיב כלל על ההנאה שלנו באהן תאי, שהייתה גורפת למדי. ההמלצה שלי לאוהבי אוכל כזה בגרסת האינטגריטי שלו היא לרוץ לשם. מי שמתקשה עם חריף ממילא לא יכול להיות מחובר לתאילנדי אמיתי. כיוון שכאמור זו לא מסעדה במובנה הרגיל אלא מזללה, הקונספט הוא לקפוץ לשם לנשנש סלט עם משהו מהגריל או קארי לצד בירה, ולא לבנות על אירוע ארוך. ככזו, אהן תאי היא חיזוק מוצלח במיוחד לסצנה הקטנה מדי של מקומות תאילנדיים אותנטיים בישראל.
אהן תאי, לילינבלום 21 ת"א, 058-552-1215
חשבון:
סום טאם תאי - 44
יאם - 62
פאד סי יו - 58
גאנג סום קארי צהוב - 84
גאי יאנג - 64
קאנום באיי טוי - 35
2 שליש בירה צ'אנג - 48
מים מינרלים - 12
סך הכול :407