לונל, תל אביב: יקיצה טבעית לבראנץ' האפשרויות הבלתי מוגבלות

עשר וקצת בבוקר שבת, ופלורנטין מגשימה כל מה שחשבתם עליה, ולא העזתם להגיד בקול רם.

סתם, אמרתם. ברור שאמרתם, אבל משום מה השכונה התל-אביבית הכי מושמצת והכי לא אכפת לה שהיא מושמצת ממשיכה לנהל את חייה בקצב שלה, ומקפידה לסמן V על כל צ'ק בוקס אפשרי. כן, עדיין מלוכלך פה עד כדי חשד שזאת מדיניות רשמית של העירייה. כן, עדיין יש פה את הקטע של כלבים ומה שכלבים עושים, מינוס בעלי כלבים שלא מוכנים לשבור את המעגל הזה עם, נגיד, שקית, או, נגיד, חשק להיות חלק מהחברה. כן כן, סטלנים וצעירים ופליטי ריאליטי ופליטי הודו ויותר חנויות למזון בעלי חיים מאשר מכולות למזון בני אדם.

אז מה? בשלב מסוים של חייך - והוא השלב הבומרי שאליו נכנסתי מזמן בעיניים פקוחות - אתה מבין שזה לא עניינך, שזה הכול חלק מהקסם, ובעיקר-בעיקר שהקסם הזה עובד.

עובד בערב שישי ועובד בשבת בבוקר. גם בעשר וקצת. עובד כי כלבים ואנשים וסטלנים והודו. עובד בגלל לונל.

המקום המצוין של עמרי קאופטייל וינון אלעל הוא לא בדיוק מסעדה ולא לגמרי בר, והוא בסדר עם שתי השלילות האלה כי הוא הכי מסעדה שיש ובהחלט בר לתפארת. כיף פה מהשולחנות הגדולים בחלל הפנימי ועד המעגל הסקסי שעוטף את התרחשות הקוקטיילים. כיף מהמארחת ועד הברמנים, מהמטבח הפתוח ועד הרחבה החיצונית הלוהטת, מהווילונות הלבנים ועד אמבטיית היין הוויראלית שאיכשהו מצליחה להיות בול גם באור הבוהק הזה של תחילת היום.

כיף, וטעים. צמד החברים-מסעדנים ידע לארח עוד לפני שהתכונה הזאת הפכה לנדירה במקומותינו, אבל עכשיו זאת כבר כמעט חריגה סטטיסטית שדורשת טלפון ללמ"ס. כשהחריגה החיובית הזאת היא חלק ממערך אוכל מצוין, וכשהכול ביחד יודע למתוח שעות ולעמוד באתגרי מקום של ערב שמסובב מפתחות גם כשהשמש עדיין לא בשיאה, זה כבר וואוו.

הבראנץ' של לונל התחיל כייבוא של תפריט הבוקר מ-Mena שלהם אשר רקדה על הטיילת, עד שהחיים והמלחמה עצרו לה את המוזיקה. בימיו הראשונים פה, התברר בניגוד לכל מיתוס נדל"ני שזה לא בהכרח הלוקיישן, אלא הדבר עצמו. הקהל משם זז בעקבות ריח הבייקון והחמאה והתיישב בלונל, מוכן לכל שחיתות.

בפסקה שלמעלה מתחבא בוודאות שיעור יעיל על מסעדנות ומוצר, ולקח אפקטיבי על מה שחשוב באמת. מה שעל הצלחת כמובן, אבל גם האנשים ומה הם מוכנים לעשות בשבילך אחרי שהם מבינים מה אתה מוכן לעשות בשבילם. ובין כל המחבואים הללו, מסתתרת גם חביבה.

מדובר בסך הכול בדוכן ג'חנון וקובנה שנפתח לפני שבועת ספורים כפופ-אפ ממש ליד דלתות הלונל, ונועד לשרת בעיקר לקוחות טייק-אווי בדרך לים, או בחזרה ממנו.

זה היה חמוד מצדם לתת לסיפור הזה זמן ומגבלות, ולכן את השבת הראשונה הם העבירו באופן הכי טבעי שיש עם עיניים פקוחות לרווחה ופה שמוט לחלוטין. הביקוש לא עלה על ההיצע. הוא צחק עליו.

ובצדק. המחווה של אלעל לסבתו כבר מגיחה בתפריט הקבוע של המקום ומקפיצה מנות נקודתיות עם שילובי ג'חנון כברוסקטה, או עם קובנה שמחליפה מנות לחם כפתיחה לארוחה (ולמעשה מייתרת את כל הארוחה שאחריה מרוב שלמותה, אבל זה כבר סיפור אחר). כעת, הוא פשוט הרחיב אותה לכדי עגלה קבועה-ניידת, על כל פיצ'ריה - שלט-לוח מתקפל, רסק עגבניות שאכן גורדו הבוקר, סחוג הום מייד ודיבור חזק על סלטים וממרחים במשקל, ו"חלנה", הלחם חלה-קובנה שמעלה לך חצי קילו על המשקל רק מהציפיות.

הבסיס, עם זאת, אינו זקוק לשום דבר מזה. ג'חנון *אמיתי* (26 שקלים, עם רסק וסחוג וביצה חומה, אפשר גם להזמין מראש קפואים), לא סימטרי ולא מהונדס ולא ישר מדי, מרומם ענני סמנה מהסיר לאוויר, ומהצלחת לאף, מגולגל בעקמומיות מקסימה שהיא כל מה שאתה רוצה לראות אחרי שנים ארוכות מדי של סינתוז והשטחת האמנות הזאת.

לידו, הקובנה (28 שקלים) המפוארת, שכבר גררה כאן ויכוחים פומביים בשיא הסרוויס בין אלעל ובין אחת הסועדות שהתעקשה להילחם עד טיפת האנרגיה האחרונה שלה על קצח כן או לא, אותה חלנה (40 שקלים, צמד ב-70), אופציות לסירי קובנה שלמים (70 שקלים לזוגי, 150 למשפחתי, כולל הסיר עצמו), הסחוג (35 שקלים), סלט ביצים (32 שקלים) ולהיט בדמות ריבת הסלרי המפורסמת למדי של המקום.

כל זה, אם לא היה ברור עד עכשיו, עוד *לפני* שהדלת נפתחת פנימה, כן? הדוכן הזה הוקם בחוץ אבל לרוב נדחף פנימה על ידי השמש האכזרית שלנו, במהלך שמסביר היטב שאפשר לשלב כאן, ואפשר מיקס & מאץ', ואפשר כפל מבצעים. כלומר, כנסו למזגן ושבו על קפה ואז על קוקטייל ואז על ג'חנון, וגלשו לאט-לאט (מהר-מהר, בכל זאת) לתפריט הרגיל של שישי-שבת.

תפריט שהוא חגיגה. חמישה מגדלים בפורמט בריוש עבה מלמטה וטירוף מלמעלה (מקושקשת רכה עם איולי קיסר ואספרגוס, "סביח צרפתי", אבוקדו עם ביצת עין, גבינת סנט מור עם ריבת פירות יער ושמן זית, וגם אגז אנד בייקון, 58-76 שקלים), פנקייק מלוח עם חמאת וויסקי, טוסט כמהין, שני סלטים שאיכשהו השתרבבו כסוכנים סמויים לאגף המושחת הזה וגם "דברים טעימים מהערב" ש - מה אתם יודעים - טעימים גם בבוקר, וגלישה טבעית ונינוחה לצהריים, מ-12:30.

בריוש הסביח הצרפתי מתחיל עם קריצה לארץ הבצק החמאתי אבל שט משם למדינות שמקיפות אותה, ולמטבחים שכולם התכנסו אצלנו. יש כאן הרבה בצל מקורמל, שחום ומתוק, פרוסות עבות של חציל מטוגן ורך, הר גבוה של סלט ביצים וטחינה מלמעלה ומלמטה, וגם מהצדדים. בסוף, זאת גירסת בלגן של סביח, בדיוק מהסוג שאתה רוצה להתעסק איתה בבוקר שבת. לא מסודרת בפיתה כמו לגו ולא קצוצה לפיסות שבוספן לא נותר עוד טעם. אלא פצצה של טעם.

בריוש אגז אנד בייקון ממשיך את הקו עם פנורמת גובה של שמנת ותפוחי אדמה, רצועות עבות ורבות של בייקון (טלה), איולי צ'יופטלה מאוזן, ביצי עין בדרגת נוזליות צהובה חזקה ופרמזן מלמעלה בכמות שמסתירה הכול, ואז חושפת את עצמה בהדרגה, בקצב הנכון לך.

כל העת, קורצים לך המתוקים, מתחזקים פלירטוט בלתי מזיק (כל עוד שמים בצד בשעתיים האלה את העורקים ותעוקת הלב) וסופר-יעיל שעניינו "אין סיכוי שתקום מפה בלעדינו". מוס שוקולד ועוגת גבינה, אך גם פרנץ' טוסט עם קרמל מלוח וברד פודינג שלפעמים מגיח כספיישל, עם ענייני בלונדי והשחמה מקורמלת מקסימה וקצפת לא ממותקת בצד, וגם קצת פירות. אולי לשם האיזון, אולי לשם הבדיחה.

הם וחברותיהם לצלחות הקודמות, יחד עם מכונת הקפה שעובדת חזק ושקשוקי הקוקטיילים שלא נרגעים גם כן, מותחים לך מניפה של ממש על הבר, או על השולחן. משהו מלוח, פחמימה טרייה, משהו מתוק, משהו לשתות, משהו להעיר. בוקר טוב, בקיצור.

בדרכו להפסקת הסיגריה של אמצע המשמרת - ולמעשה, כפי שניתן היה לצפות, לא אמצע ולא באמת משמרת כי מתי בדיוק הוא לא עובד? - אלעל עוצר לפטפוט קליל שמהר מאוד גולש לכבדות. המילואים הגדולים מאחוריו, המילואים הבאים כבר ממש לפניו, ובתווך המקום והקהל, הצוות וגם הוא עצמו. האחרון שזוכרים בדרך כלל.

מאז אותה שיחה, הוא הספיק ללכת ולחזור, להיכנס ולצאת (וגם לכתוב על חויותיו ממש כאן). עד הפעם הבאה. הסיגריות ממשיכות להידלק פה, בין אם באמצע או בתחילת או בסוף אותה "משמרת". הוא, וקאופטייל, הם הגורמים הקבועים היחידים בכאוס שמשיתה עליך המדינה, ומגלגל עליך המצב.

אפשר להיכנע, אפשר להילחם, אפשר להמשיך בסוג של אמצע. הם בחרו באופציה שלא הייתה בספרים, והיא לעשות הכול, אבל ממש הכול, תוך כדי חיוך - מילואים ומסעדה, ערב ובוקר, פנקייק וג'חנון. שכונה, וחיים.

בראנץ' סופ"ש בלונל, כולל הג'חנון של חביבה, שישי-שבת 9:00-15:00, אברבנאל 72, תל אביב, 077-9800339