כל הפתיחות (והסגירות גם, הלוואי ולא היינו צריכים), תפריטים חדשים ומנות במהדורה מוגבלת, פסטיבלים וחגים, ארוחות מיוחדות ואירועים של פעם בשנה (רצינו לכתוב סילבסטר, אבל הבנו כבר מזמן שכמעט כל שבועיים יש כאן איזה "יום ה... הבינלאומי", ובמקומותינו זאת סיבה מספיק טובה לאיוונט).
שף שמתארח ושפית שמארחת גם כן, מסעדה שמתחפשת וצוות שמחליף מקום, למה לא, בעצם. מנה שמקבלת קורת גג (וקירות) משלה, אבל גם "חור בקיר" שווה מספיק כדי שנדווח. אילת וחיפה, השרון והשפלה, ותל אביב (אבל בשום פנים ואופן לא רק היא).
בקיצור, קבלו את חדשות האוכל של ישראל. והפעם - חגיגת קיץ ישראלית מושלמת, והיא אפילו לא מפריעה למזגן. וזאת רק המנה הראשונה.
בתיאבון!
ווין-ווין. פסטיבל העגבניות של ריחות וטעמים
לימור אורן ועודד שהרבני נסעו לא מזמן לבנגקוק, אבל בניגוד לכל ישראלי שטס לנפוש קצת בתאילנד, הם באו לעבוד. 5 ימים, 300 מנות. הם קראו לזה אתגר, והלקוחות הקבועים שלהם ב"ריחות וטעמים" שיתפו פעולה, עקבו (עם הלשון בחוץ), ועודדו מרחוק. עם אינטרס, כמובן. "מה ייצא לנו מכל זה?", הם תהו עם הנחיתה ארצה.
"איך שחזרנו כבר חיכו להם בתפריט חמש מנות אסייתיות", תיארה אורן עסקת ווין-ווין מוצלחת, "יש לנו לקוחות נאמנים, והם גאים להיות חלק מהמשפחה שיצרנו. ככה זה תמיד כאן. כל פסטיבל, כל אירוע, משאירים אחריהם כמה מנות שנכנסות קבוע. כשאתה לוקח לקצה את הדברים, לא הכול יושב. אני מרגישה לפני ורואה תוך כדי מה הולך יותר ומה לא, אבל תמיד יש להיטים".
פסטיבל העגבניה הגדול שנפתח כאן בסוף השבוע שעבר עשוי לשבש מעט את התיאוריה הזאת, בהיותו אלבום אוכל שכולו Greatest Hits, עם הסמל הישראלי האולטימטיבי, לקיץ ולצבע ולטעם.
התכנון החל, כרגיל, עם סיום הטירוף הקודם - פסטיבל חמין חורפי מעלף ומאלף. בני הזוג והשותפים יצאו לשטח, נפגשו עם חקלאים ומגדלים, חשבו והגו, ובעיקר בישלו אינספור וריאציות על הפרי האדום-כתום-צהוב-ירוק. התוצאה היא יריד אוכל שבחו"ל היה הופך כבר מזמן למסורת רב-שנתית, ופה הוא פותח שולחן (יותר בופה, למעשה) לשלושה סופי שבוע בלבד, ומשאיר אחריו טעם של עוד, ועוד, ועוד.
אז מה בעצם אוכלים כאן? מספר תלת-ספרתי של זני עגבניות (כן, תלת ספרתי, אפילו בשלנית ותיקה וסוחר ירקות ותיק לא פחות כמו לימור ועודד הופתעו) הוליד מרק קר של עגבניות, פלפלים קלויים וצנוברים, "מחשי בנדורה", לביבות עגבניה וזוקיני, וגם קציצות טלה ברוטב עגבניות ליקופן ונענע.
יש גם "סלונה" (דג עיראקי אפוי) שיושב טוב עם אורז ובו עגבניות צלויות ושקדים פריכים, שעועית אסייתית עם עגבניות מיובשות, במיה כמו שצריך ו"טומאטו קאדי", שהוא תבשיל קארי הודי עם עגבניות שלמות.
מה עוד? חצאי עגבנייה אפויה עם קראמבל פירורי לחם מתובלים, סינייה בקר עם עגבניות צלויות וטחינה שמקבלת גם סלט עגבניות מלמעלה, שקשוקה מרגז בועטת, סלסת עגבניות שמצתוותת מצוין לכולם, סלט חצילים ועגבניות שרופות, טחינה-עגבנייה וכן ריבת עגבניות שרי מתקתקה ועמוקה, ששודכה לעוגה ולקראמבל.
"הפסטיבל הזה, וכל פסטיבל בעצם, נולדו כדי לייצר עניין ללקוחות, לחדש להם וגם להוציא אותם מהשגרה, אבל גם לייצר עניין בשבילנו", הסבירה אורן, "הפעם הלכנו על חומר גלם שנחשב יותר קליל וירדנו ממש לעומק. זה הכיף הכי גדול".
היא מתארת עבודה עם המון זנים, "כדי שיהיה בליל של טקסטורות", מבחינה בין עסיסיות-על של חלקם ובין עגבניית לב הפר, למשל, שמתנהגת "כמו סטייק", וממשיכה לפרוס בהתרגשות את התפריט - מתוק וחמוץ, מלוח וחריף, ובעיקר עתיר פרשנויות אישיות, ומעניין.
כל ההכנה הזאת מתכנסת בסוף לפסטיבל עשיר, אך מהודק. "כשאנחנו פורצים עם האירוע, אז הכוונה היא כמובן למתוח אותו לרוחב ולעומק עם 20-30 תבשילים", סיפרה, "ברור שיש כאן דברים שהם לא מיינסטרים וקצת על הקצה, אבל איפה העניין בללכת על בטוח?".
פסטיבל העגבניות של ריחות וטעמים, חמישי (10:00-16:00) ושישי (8:00-15:00), 13-28 ביולי, החרש 8, א.ת.נווה מגן, רמת השרון, 03-5164465, וגם גיבורי ישראל 7, נתניה, 09-7447464