מודה שלא כל כך הבנתי מה קורה פה בדיוק, כי השנה האזרחית התחלפה כבר לפני כמעט שלושה שבועות, מזג האוויר הסתדר מספיק בשביל להוציא את כל מעילי החורף החדשים מהארון, ופה ושם אפשר היה ממש לדבר על "חורף" בלי להיות מעוררי רחמים אירופיים.
כל זה קרה, כפפות ומגפיים ודברים משמחים כמו טפטופים קטנים של דברים רטובים מלמעלה, ועדיין לא נרשם שום אות מלימור אורן ועודד שהרבני. חשש קל התגנב לראש, וללב, ובעיקר לבטן, ובסוף נשאלה שאלה פשוטה - מה קורה ב"ריחות וטעמים" ואיך יכול להיות שאין שם עכשיו חגיגה מטורפת חדשה?
וכמו כל דבר טוב בחיים שמסתדר מעצמו, מגיעה בשורה שמאזנת את כל החששות והדאגות, מחממת כל מה שצריך עוד לחמם, ומנחיתה אותך ברכות היישר לתוך סוף השבוע. או במילים אחרות, שתיים במספר שהן כל מה שצריך בעצם בימים אלה - פסטיבל חמין.
"בכל שנה אנחנו עושים לפחות שני פסטיבלים, ובכל פעם בא לנו משהו אחר", סיפרה אורן תוך שהיא מחזיקה אצבעות לתחזית הולמת, "אבל עכשיו ידענו שחורף זה חמין וחמין זה חורף, והחלטנו לקחת את המאכל היהודי הזה, שבאמת חוצה עדות ומדבר לכל העם שלנו, לשמור עליו אבל גם לשחק איתו כמה שיותר".
כל הדיבורים המשמחים והמגרים האלה התכנסו בסופו של דבר לכדי שוק אוכל דו-ראשי, שימשיך לפעול כרגיל בנתניה וברמת השרון, אבל יעלה הילוך חמיני במשך החודש הקרוב, יחצה ז'אנרים וגירסאות, עדות ומטבחים, ויספק סירים עמוקי צבע וטעם בלי להפלות אף בית ישראלי, בקנייה לפי משקל. חמין? טשולנט? טבית? סחיינה? מה זה משנה בעצם.
תוכלו למצוא כאן, בין היתר, חמין בשרי, מסורתי-אשכנזי (עם תפוחי אדמה, שעועית, גריסים, בשר, קישקע וביצים), חמין מקרוני בשכבות של תפוחי אדמה-אטריות-עוף, עם רסק עגבניות, סילאן ופלפל שחור, טבית עירקי (על בסיס אורז ועוף, עם עגבניות מרוסקות ובאהרט), וגם חמין דג טוניסאי, עם חיטה, בורגול וחומוס שמתובלים חריימה סטייל.
מה עוד? חמין ירקות שורש וכבש (עם סלק, קולורבי, גזר ושומר, וגם קוביות בשר שעורבבו עם פריקי, לימון פרסי והמון ירוקים), חמין קוקלא וכבש עם קציצות מתגברות קערות, גירסת "עצמות ונקניק בשר" תוצרת בית כמובן, וסיר שמשלב פנימה המון פירות יבשים וקוביות דלעת.
"יש קלאסיקות מוכרות, ואחר כך התחלנו לבשל גם עם העדות, להפגיש ביניהן וליצור משהו חדש", הסבירה אורן, "גם עם סוגי הבשר, גם עם הירקות, גם עם התבלינים וגם עם כל סוגי הקטניות שיש - השתמשנו בבקר ובכבש ובעוף ובדג, בפריקי ובורגול, חיטה ועדשים, שעועית ואורז וחומוס".
התוצאה המסחררת סימנה כמה מנצחים מפתיעים (חמין הדג, למשל), משכה לעיראק עם שידוך בין משמשייה לחמין, נעה לפרס עם המון ירוקים וחמצמצות, ולא פסחה על עולם הממולאים, שניפק תחת ידיה "עוגת חמין נמסה-נמסה-נמסה".
לבד מאלה, יש גם חמין עם פטריות, ערמונים וחיטה שנהנה גם משמן כמהין, חמין שמשרת עוף שלם עם משיחות של אריסה ביתית, אותו עירבוב פרסי של בשר, גריסים וקציצות לחם בתיבול מעט חמצמץ, גירסה צמחונית עם קציצות קוקלא, שתי אפשרויות טבעוניות נהדרות (עם בטטות או עם כרוב-כרובית-כרוב ניצנים) וגם קיגל כמובן - ירושלמי עם ביצים והרבה פלפל שחור, או מתוק עם אגוזים וצימוקים.
"קניתי סירים קטנים, שיחקתי עם המתכונים והשארתי כל פעם ללילה", שיחזרה אורן, "אבל ההצלחה הכי גדולה שלי הגיעה דווקא בבוקר של הצילומים, והבנתי שעליתי על משהו כשהקלוחות מסביב ביקשו לקנות כל חמין שסיים לדגמן".
היא עצמה, באופן הכי מפתיע אבל גם הכי טבעי שיש, ממש לא משויכת עדתית. "אני פשוט לא יודעת. אבא שלי דור שביעי שנולד בסין, אמא שלי כבר נולדה בתל אביב הקטנה וההורים שלה מהולנד ופולין ובלגיה, ואני פשוט פה, לא באה לפגוע באף עדה", היא צוחקת, "כאן ברמת השרון, למשל, אשכנזים רוצים אוכל מרוקאי ועיראקים רוצים מרק עוף 'מכובס'. החמין כבר ידבר לכולם ביחד".
פסטיבל חמין, "ריחות וטעמים", מ-19 בינואר, רחוב החרש 8, רמת השרון ורחוב גיבורי ישראל 7, נתניה