דולצ'ה, רעננה: אחת האיטלקיות הטובות בישראל, בלי רעש ובלי צלצולים

דולב אללי ומורן שקוף לא מדברים כמעט בכלל. כלומר, הם מדברים עם האוכל שלהם, ובוודאי מתקשרים ביניהם היטב בלב המטבח הפתוח והלוהט של "דולצ'ה", רוקדים בלי לגעת במה שהיא לבטח תוצאת אינספור שעות עבודה גב אל גב, כתף אל כתף.

כל מטבח אחר, דומה במאפייניו, היה שולח לאוויר דציבלים מחרישים, רעש בלתי פוסק שהוא גם "תראו, אני עובד", ואז "תראו, אני שוב עובד". אבל כאן זה קצת אחרת. מלמעלה זה ודאי היה מצטלם צפוף, כמעט עמוס, אבל מהצד - ואני בוהה בהתרחשות הזאת כבר יותר מעשר דקות - זה מרגיש כמו תרגיל דינמיקה קבוצתית שהתחיל טוב והמשיך טוב, עד כדי שהמדריך ויתר על הערות.

יד. לב. ביקוש. היצע. שוק וכוחותיו. לפעמים הדברים עד כדי כך פשוטים, עד שהמילים היחידות שמקשטות אותם הם מילותיו של כתב אוכל שבע, ומחויך.

הסיפור הזה נפתח, כמו שצריכים להיפתח בעצם כל הסיפורים, בנסיעה משותפת לקזרטה שבמחוז קמפניה, 40 ק"מ צפונית לנאפולי. קזרטה, קמפניה, נאפולי. אתה מגלגל את המקומות האלה על הלשון וכבר מתחיל לעשות עם הידיים תנועות של פיצה.

הם למדו שם מה שהפך לקורס חובה בישראל בשנים האחרונות - מטבח איטלקי על כלליו וחוקיו, עם תיבול ישראלי על כל שבירת כלליו והתעלמות מחוקיו - וחזרו כדי ליישם הכול מתוך טאבון נייד שהלך איתם לאירועים ושמחות, והיה אירוע בפני עצמו (ושמחה גדולה כמו שהוא).

דולצ'ה נולדה מעט לאחר מכן כעוגן פיצה ולא הרבה יותר מזה (כי למה בעצם צריך יותר מזה?) באזור התעשייה המחכה להתפרץ ברעננה. יום אחר יום, משמרת אחר משמרת, התפתחו המחשבות ודרשו הלקוחות, עד לגלגול הנוכחי - מסעדה איטלקית של ממש. וכמה שהיא טובה.

התפריט עדיין מסתמך על הכמיהה הבלתי פוסקת שלנו לפיצה נאפוליטנית טובה באמת. בצק מחמצת, התפחה ממושכת, טאבון איטלקי עם קצת עצים בתוכו, ומספריים חדות. כזה.

השישייה הנוכחית עושה את כל זה, ויודעת שזאת רק נקודת הבסיס שממנה היא מתרוממת גבוה מאוד. יש כאן מרגריטה קלאסית (רוטב עגבניות ,מוצרלה פרסקה, פרמזן, בזיליקום, שמן זית, 61 שקלים), מרינרה (רוטב עגבניות, אורגנו ,שום טרי, שמן זית, 55 שקלים), מלנזנה (רוטב עגבניות פיקנטי, חצילים, גבינת סטראצ'אטלה הום מייד, 69 שקלים) נפלאה, פטריות (קרם פטריות כמהין, מוצרלה, ארטישוק ופורטבלו צלויים בטאבון, 69 שקלים), רומסקו (קרם פלפלים, מוצרלה, רוקט, גבינת עיזים, 65 שקלים) וגם פולנטה (קרם פולנטה, פטריות צלויות, בצל ירוק, פרמזן ושמן כמהין, 69 שקלים) שמצליחה לעשות מה שרבות מנסות ולא מצליחות - פיצת תירס של ממש, שמביאה את הקיץ, אבל רק את התכונות המתוקות שלו.

אלו, כפי שכבר הובהר כאן, הפכו להיות עם הזמן רק חלק מהשואו. וזה שואו. לא פחות מעשר מנות פתיחה מוצעות כאן בתפריט, והזמנה של כולן, למשל, תרכיב לכם ארוחה מפוארת ללא צורך בדבר נוסף. בזוג, או כחלק משולחן נורמטיבי יותר, אתם תצטרכו לחרוק שיניים ולהתאפק. או פשוט לחזור, עדיף.

יש פה פוקאצ'ה כמובן (32 שקלים), עם חמאה צהובה וסלסלת עגבניות טובה, צלחת חריפים עבודת יד, קרפצ'יו שושקה עם ארוגולה ופרמזן והרבה דברים טובים, בוראטה מן הסתם, וגם סלט ירוק מושקע, אבל גם כוכבות שאין לקום בלעדיהן - "פאן דה מי?" (בריוש קלוי, ריבת עגבניות שרי, גבינת ברי, קראמבל פקאן, 38 שקלים) מתקתק ועשיר בטעם, ברוסקטת מאשוויה עם גבינה מלוחה וזעתר טרי (31 שקלים) חכמה, טרטר חציל מעושן (49 שקלים) וגם יציאה מתוחכמת וממזרית של "גראטן מודרני" 59 שקלים), שהוא בלוק תפוח אדמה שטופל כמו גראטן ונחתך לפיסות דקיקות בפורמט "האסבלק", רך מבפנים ושזוף מבחוץ, עם קצת לאבנה ועשבים. בקצרה, ובלי להפריע לאנחות, מדובר באחת הראשונות הטובות בישראל.

העסק הזה ממשיך לרביעיית פסטות שכל אחת ואחת מהן מביטה עליך מהתפריט ולא מוסיפה. שוב, מה יש להוסיף?

פפרדלה חמאת שרי עם זעתר טרי ולאבנה (69 שקלים, מחיר מצחיק שמעיד על כך שאנחנו אמנם ברעננה המבוססת, אבל לא בתל אביב המתומחרת למקסימום), "ניוקי עננים" (בר בלאן, תרד טרי וגבינת עיזים רכה, 81 שקלים), טורטליני גבינות רכות (חמאת מרווה, יין לבן, ציר פרמזן, 77 שקלים) שאיכשהו מצליח לעשות חורף נעים בקיץ פחות נעים, וגם ספגטי לימונה (לימון, צ'ילי גרוס, פטרוזיליה, קראמבל אגוזי לוז, 67 שקלים) שהיא פסטת כל מרכיביה, וגם השלם שהוא יותר, הרבה יותר מזה. מאוזנת, עדינה, נכונה. הכי נכונה.

אפשר רק לדמיין את הנסיעה הלימודית ההיא של אללי ושקוף, לתהות אם חשבו על "דולצ'ה" כבר אז או שרכבו על החלום צעד אחר צעד. היום, בכל אופן, אפשר לצאת מכאן לטיול מקיף מאוד בארץ המגף, עם עצירות קטנות בצדי הדרך, לאוויר נקי עם פטפוטים בעברית.

הקהל, באופן טבעי, ידע לזהות. ערב יום חול מספק אמנם לא מעט מקומות חנייה חוקיים בסביבה העירונית הזאת, אבל עמדת המארחת בכניסה למסעדה עמוסה ברמת "יש לנו שעה המתנה. לפחות. מצטערת".

מסביב, מדובר ברחבה שהתפתחה לאט-לאט, חלקה אחר חלקה, בניסיון נואש לספק מענה לטירוף. זה עוד לא שם, ספק אם אפשר לעמוד מול הביקוש הזה, אבל כל השאר כן. שירות פלא, אוכל מופלא. את הרעש יעשו אחרים.

דולצ'ה, המסגר 1, רעננה, ראשון-חמישי 18:00-22:30, שני-חמישי גם 12:00-16:00