המוח שלנו יכול לאגור אינספור פרטים לא חשובים, לפעמים עד כאב. אנחנו לא נזכור איפה החנינו את הרכב אתמול, אבל כן נתייק במדויק מי כבש את השער המכריע במשחק כדורגל שולי מלפני 34 שנה או אירוע קטן מהשירות הצבאי.
לי, למשל, צרוב בתודעה יום אחד שבו, שלא במתכוון, לא השארתי טיפ למלצר. זה קרה אי שם באזור 2009 או 2010, את זה אני לא זוכר במדויק. אני כן זוכר את החשבון, 65 שקלים, שבמקרה היו ברשותי. הוצאתי, שמתי על השולחן ונסעתי. רק מספר שעות לאחר מכן פתאום קפץ לי לראש: "אידיוט, ומה עם טיפ?".
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
באותו ערב חשבתי לחזור לשם, אבל העצלות הכריעה אותי. בסדר, הוא יחיה בלי עשרת השקלים שלי. זה היה בחצר געש, למקום קראו יונס אלדיוואן. ביקרתי שם 3-4 פעמים לפחות בשנה. יותר לא חזרתי. לא בגלל הטיפ, אלא בשל סיבה טריוויאלית אחרת - זמן קצר לאחר התקלה ההיא הוא נסגר.
חשבתי ששכחתי מהסיפור, עד שלפני מספר חודשים נתקלתי במקרה בשם הזה תוך שיטוטים בוולט. התברר לי, באיחור ניכר במיוחד יש לומר, שכבר מספר שנים קיים סניף בנתניה ואשתקד נפתח אחד גם בדרך נמיר בתל אביב. ההזדמנות לתיקון הגיעה.
אלא אם תכננתם מראש או שעצרתם לתדלק במקרה, כנראה תפספסו את יונס אלדיוואן. המזללה/מסעדה נמצאת בתוך תחנת דלק לא בולטת במיוחד ומאוד מאותגרת מבחינת חנייה. הגעתי בשעת ערב וחיכיתי מספר דקות עד שרכב ייצא.
לא פעם האשמתי מסעדות "על האש" בקמצנות. אם גם כך אנו משלמים היום 65-70 שקל לכל הפחות לצלחת עם שיפוד אחד ותוספת של 25 שקלים לשיפוד נוסף, במקומות רבים תוספות הצד מוגשות בתשלום, ו/או שלא ברוחב לב. זכרתי את אלדיוואן כמקום מאוד נדיב, זה היה המבחן הראשון שלו והוא לא הכזיב. צלוחיות סלטים יחד עם פיתות חמות ושלושה כדורי פלאפל מצוינים הגיעו לשולחן. כן, זהו אותו אלדיוואן שזכרתי, עכשיו אפשר גם לבחור את הבשר.
יש שיגידו שהם יכולים לשבוע רק ממנות הפתיחה. לא אני, כמובן. הבחור החייכן והיעיל ששירת אותי רשם את המנה - מיקס בשרים שכלל צלע טלה, פרגית, קבב ולבבות ב-120 שקל. לו בחרתי בסתם מנה שגרתית של שני שיפודים, אגב, זה היה מגיע ל-90. בהחלט לא זול, אבל בהתחשב בכל ה"מסביב", אפשר לטעון שזה הוגן. באחריות, מה שאלדיוואן נותנים בנוסף לבשר כמעט לא תמצאו באף מקום אחר באזור המרכז.
הבשר הגיע. הפיתות החמות והטריות לא הספיקו להתקרר. טעמתי תחילה את הצלע, שכצפוי הייתה שומנית מדי לטעמי. אשר לקבב, הפרגית והלבבות, הם היו עשויים בדיוק רב. טעימים, עסיסיים והרמוניים. זה היה מיקס משובח של בשר. האם זה שווה 120 שקל? כן.
הזמנתי טייק-אוויי לאשתי - שיפוד קבב ופרגית ב-90 שקל. ביקשתי חשבון. "רגע, לאן אתה ממהר?" שאל המלצר הנפלא, "מה עם קפה? בקלאווה?". קיבלתי קפה שחור רותח כמו הגיהנום ושתי פיסות בקלאווה מתוקות כמו גן עדן. זה היה קינוח נאה לארוחה דשנה ואיכותית.
כמעט הכול היה מושלם, אבל האכזבה היכתה במלוא עוזה כשחזרתי הביתה. אז התברר שהתוספות שאשתי ביקשה לא הגיעו במלואן, המנה באה ללא פיתות (ב-90 שקל אני לא צריך לבקש פיתות) והסלט היה מלוח מדי. הבשר, היא הסכימה, היה טעים מאוד. ההבדל בין שתי החוויות היה שמיים וארץ, וחבל שרושם כל כך טוב התקלקל בגלל משלוח.
אז כמ"א יצא?
באיזשהו מקום, יונס אלדיוואן סבל מחוסר מזל בביקור הזה. במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) הוא מקבל ציון מושלם בגזרת כמות והאיכות ומקבל בונוס נאה גם בזכות השירות והאירוח הלבבי. ניקוד קל יורד בשל המחיר, כך שהציון לישיבה במקום עומד על 9.5. עם זאת, האכזבה הקשה מהמשלוח גרמה לי להיות חשדן יותר כלפיו אם ארצה להזמין ממנו בעתיד. ובכל זאת, מאחר שהערב הזה הוקדש ברובו לביקור הפיזי, הוא מקבל 8.5 מכובד.
אה, כן, יש את העניין ההוא. השארתי טיפ נדיב, גם משום שהמלצר היה מקסים וגם כי היה לי חוב מהעבר. המעגל נסגר.
יונס אלדיוואן, דרך נמיר 170, תל אביב