בשלב הזה של חייה, ארבע שנים ויותר מאז הפתיחה ועם מספיק קהל ומספיק ביטחון עצמי כדי לא לעשות יותר מדי חשבון לשאלות מציקות, סביר שסה טו אינה עוצרת יותר מדי פעמים כדי להתעסק עם השם שלה. להיפך.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
המשמעות ההתחלתית היא ה-Se Tu הספרדי, "להיות עצמך" שהוא גם חלק מהקז'ואליות החיננית שבלעדיה אין מה לחפש כנראה בשדרות רוטשילד בראשון לציון. עליה אפשר להלביש גם פרשנויות של אמת פנימית והיעדר יומרה מכבידה. רחוב, טאבון, אנשים. הלוואי ורוב המקומות היו מתחילים שם הרי.
אבל הפיצריה המצוינת של רון אלימלך יכולה באותה מידה להחליף פרופיל, ללכת על הצרפתית של ה-C'est Tout, ולהתעסק עם מה שהיא אומרת - זה הכול, זה מה שיש, זה הדבר.
כך או כך, ספרדית, צרפתית או עברית, הדבר הזה הוא הרבה, יותר ממספיק.
אלימלך הרים את הפינה הפחמימתית שלו בעיתוי שזמן קצר אחר כך היה כמעט הרסני בהקשרי קורונה וביזנס. מסביבו אנשים חישבו חשבונות והתכנסו בתוך תוכם, אבל הוא הפשיל שרוולים, חרק שיניים ויצא למסע. עכשיו, כשגלי המלחמה הארורה הזאת מפזרים עדיין רעל לכל עבר, הוא פה, רק מגביר. אנשי האוכל של ישראל, אם רק היה אפשר להרכיב מהחומרים שלהם גדר גבול.
המקום קטן יחסית אך מנצל בחכמה את מה שיש לו - חלל נפרד לטאבון הענקי צופה לרחוב, שולחנות בודדים בפנים, לרבות טריבונת עץ גבוהה שנבנתה בשביל חבר'ה, וזליגה טבעית למדי לרוטשילד - אחד מצירי התנועה הרגלית החזקים בעיר. למעשה בארץ כולה. זה הדבר, זה מה שצריך.
לא פחות מ-15 פיצות מחכות להיכנס לתוך להבות ה-450 מעלות של הטאבון, אבל לפניהן, דווקא תפריט הראשונות החדש יחסית עורר סקרנות. אם ישראל הפכה בחצי העשור האחרון לגירסת הכחול-לבן הנאפוליטנית שתמיד ידענו שהיא, הגיע הזמן להפריד בין פיצריה לפיצריה לא רק על סמך בצקים (רובם מצוינים) או התפחות (כן, הבנו, 48 ו-72 שעות), מוצרלה (מקומית וטריה) או עגבניות (ייבוא), אלא דווקא בגלל מה שמעבר להן, פתיחת השולחן שכולנו רוצים הרי.
פה זה מתחיל עם ברוסקטה חביבה שיצאה מאותו טאבון ואז מרחה על עצמה פסטו וערמה מעליו סלט עגבניות, בצל סגול ומוצרלה (28 שקלים לשלישייה), סלקים עם קרם שמנת וקומבינציית טימין-שקדים-קרוטונים-פרמזן-גרידת לימון (44 שקלים) או קרפצ'יו פילה בקר עם קצת דברים מלמעלה ומקלוני לחם חמים (51 שקלים).
כאן, בשלב הזה בדיוק, מתחילים להגביר.
פלפל שושקה גדול ורחב נכנס לאש כשהוא ממולא גבינות, ויוצא ממנה היישר ליוגורט, בצל ירוק, צ'ילי אדום וקרוטונים (34 שקלים, זמן טוב להבליט את המחיר המאוד מצחיק, יחסית לגודל ויחסית לרמה). התוצאה מצוינת, מתקתקה ומרירה, לא טרחנית בעיצוב ומתפרקת בקלות בשולחן לכל המזלגות שרוצים ממנה משהו, ומהר.
מנת חציל (38 שקלים) שעוררה ספקות מפהקים בתחילה התבררה כשיחוק נוסף, עם בשר פנימי קצוץ היטב, שמנת חמוצה ועגבניות מרוסקות ועוד מקלונים (יותר נבוטים עבים בגודלם). איתה, הגיעה קערת סלט קיסר (49 שקלים, 58 עם בייקון) ענקית, נדיבה ברצועות הבשר הוורדרד-מעושן, ומזמינה התעסקות מבורכת בבניית הטיסה הבאה לפה. במקרה האמור, הרבה חסה, צ'אנקים שמנוניים של בייקון, גריפה של רוטב, והיידה.
לחמג'ון טלה (46 שקלים) סגר את המקצה - למעשה, ארוחה שלמה עוד לפני הכוכבות העיקריות של סה טו - עם ביצוע נהדר שמתפקשש בהרבה מאוד פעמים ומקומות אחרים. כאן לא. בצק טוב זה בסיס הרי, בשר טחון ובלי יותר מדי בלגן מעבר לזה. קצת עלים וצנונית, פלח לימון שיטפטף מלמעלה, וחגיגה.
החלק העיקרי בתפריט של סה טו ממספר את הפיצות שלו מ-1 עד 15 (60-75 שקלים) באופן הכי נקי והכי פשוט שאפשר, וגם בפורמט שמאפשר לך לחתוך זמנים ולהגיע למגש הלוהט כמה שיותר מהר.
הבחירה קשה, אבל בהינתן שהבנו שהבצק פה מצוין, אפשר להגיד בקלות שתצליחו לפגוע בול בכל מקרה. מה שכנראה עושה את הבחירה עוד יותר קשה, אבל מילא, אלה החיים הרי, זה הכול.
יש כאן קלאסיקות על בסיס רוטב עגבניות (עם שום קונפי, למשל, זיתים שחורים ואנשובי או חציל), יש גירסאות לבנות ושמנתיות (עם פטה וגורגונזולה או גבינת עזים ועגבניות מיובשות) ויש יציאות מיטיבות לכת (קרם סלק ופולנטה-פטריות כבר הכרנו, נכון, אבל מה עם רוטב קארי, מוצרלה ובטטה?). 15 אפשרויות, לך תתחיל אלימיניציה עכשיו.
השתיים שכן נדגמו הוכיחו את עצמן וסיפקו FOMO מינימלי בלבד, שוודאי ייענה בביקור עתידי נוסף - "פיצה 3" (רוטב עגבניות, מוצרלה, פפרוני, פלפל חריף) ו"פיצה 11" (מוצרלה טרייה, מוצרלה מעושנת, בייקון, בצל ירוק, פלפל שחור גרוס).
הראשונה נורמטיבית למדי, אך עשויה מצוין, עם רוטב אדום עמוק וכמעט מתוק במאפייניו, גבינה מצוינת ופיסות נהדרות, חתוכות לעובי הנכון, של נקניק. השנייה, ביאנקה עשירה וחורפית, שיחקה יפה בין שני סוגי המוצרלה והוסיפה להן גם קיק פלפלי קטן, גם בייקון נוכח וגם בצל ירוק משלים. פיצה לבנה, לחתונה.
אלימלך לא עצר שם, ובחר להשתולל גם עם הקינוחים, מעוגת גזר ומסקרפונה מפורסמת בדרכה ועד מלבי ופצצת שכבות פיסטוק.
הקינוחים הללו מקבלים כמובן גם את וריאציות הבצק שלהם. זה מתחיל סולידי, עם משהו שנקרא פה "מתוק בקטנה" אבל בעצם הוא כל מה שדרוש לכם (מקלוני בצק חם עם שוקולד לבן, נוטלה ורוטב פיסטוק, 25 שקלים), ממשיך עם פיצה פאדג' ו"פיצה 2020" (בצק עם נוטלה וריבת חלב) ונחתם עם "פיצה 2024" - מגש זיקוקים פחמימתיים עם תועפות קרם שוקולדי וערימות מרשמלו ששבה ילדים והכניס את המבוגרים למנהרת זמן מתוקה. 2024, מסתבר, יכולה להיות גם טובה, והרבה יותר טובה ככה.
סה טו, רוטישלד 63, ראשון לציון, 03-9799986