סדר העדיפויות (המעוות, אני הראשון שאודה בזה) של כתבי, מבקרי ועורכי האוכל יציב תמיד בראש מקומות חדשים, פתיחות מסקרנות, להיטים שפתאום הגיעו ועירבלו קצת את האוויר החם של עולם התוכן הזה. זאת האמת, ולא צריך לקרוא את המילים האלה בשביל לספוג אותה. מספיק לצרוך אינספור מילים אחרות, שעוסקות באופן בלתי פרופורציונלי במקום שזה עתה נפתח, ולא מספרות איך שבועות ספורים לאחר מכן הוא נפרד לבלי שוב, למשל.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
ההטייה הזאת משרתת כמובן את הצורך המקצועי להיות מעודכן, אבל גם את הקרייב הבלתי מסופק לעולם של הגולשים והקוראים עצמם. זה מעגל שמזין את עצמו, ופועל לטובתם של כל הצדדים המעורבים, אך בוודאי פחות לטובתם של בתי האוכל המצוינים שחטאו חטא גדול ופשוט המשיכו לעשות את עבודתם. לא חדשים כבר, סתם מצוינים.
והם עוד במצב טוב יחסית. כי מתחתם יש עוד מדרגה, שאת שמה כמעט אסור להגות בסולם הקוליות של התעשייה. רשתות. איזו צמרמורת.
מענה להרבה חוויות רעב. BBB
נכון לשעת כתיבת השורות האלה, מונה BBB עשרים ותשע מסעדות ברחבי הארץ, עם פרישה שמצפינה עד ראש פינה ויורדת דרומה עד באר שבע. זה המותג העיקרי של הקבוצה, אך בוודאי לא היחיד, כי עם השנים היא הצליחה לרכוש גם את מוזס (ואז פיתחה תחתיו, ובמקביל, את מוזס שופ), את רשת בורגרים המעט יותר מהירה-עממית, ואת מזללות המקסיקני עם אורייטנציית הטורטיות שלהן - ולהוסיף תוך כדי את BBB By The Way, הקטנות והזריזות שלה.
יחד, וזאת הערכה גסה אך מאופקת לחלוטין, הם נועצים מספר תלת-ספרתי של נקודות אוכל ישראליות, עם פילוח יעיל וחד של קהלים ויישובים, מענה תמחורי להרבה מאוד חוויות רעב ובילוי, ושליטה מרשימה בשוק. המחיר של כל זה, כנראה, הוא סיקור לוקה בחסר של ברנז'ת האוכל הנטועה לרוב בתוך עצמה (ובתוך תל אביב) (ובתוך מרכז תל אביב).
נדמה לי שהם ישרדו. יודעים מה, אחרי הביקור האחרון שלי שם, אני בטוח שהם ישרדו.
כמעט מיותר לומר ש-BBB אינה קולית. מן הסתם, היא לא מבקשת להיות כזאת ונראה שזה הדבר האחרון שמעניין אותה להציע. זה גם, ואני אומר את זה בקלות, העלבון הכי גרוע שאפשר להפיל עליה, ולכן גם מציב אותה בנקודת פתיחה נהדרת. קוליות, קחו את זה ממני, היא אובר-רייטד, במיוחד כשהיא באה בלי הרבה תוספות מלמעלה.
אחרי שהבולשיט הלא חשוב הזה נחתך, אפשר להגיד מה היא כן - מקצוענית, מעודכנת, משתלמת, עם סף אנרגיה שמהצד יכול להיתפס כמנומנם, אך בפועל יכול להפעיל לבדו כמה לוחות סולאריים. אין חודש בלי בשורה. אין עונה ותאריך בלי תשובה. אין גמר אלופות ויום עצמאות, אירוויזיון ויום האבוקדו הבינלאומי, בלי מאמץ. שוב, מהצד זה אולי מקוטלג כהזעת-יתר. בפועל, אקטיביות בריאה שנועדה לשרת ולעניין לקוחות קבועים, ולמשוך את כל השאר. וזה עובד.
התפריט גדול, אבל לא מופרך. מבליח, ומקפיד לא להתרחק מנקודות החוזקה שלו. הוא מתחיל עם קלאסיקות ישראליות (כרובית פריכה כמובן, 37 שקלים) ואמריקניות (טבעות בצל א-מ-י-ת-י-ו-ת, כמה כיף כשהן כאלה, 42 שקלים), סלט שורשים למי שבא להשלות את עצמו ופרנה לוהטת למי שאינו זקוק לשום אשליות, וגם כנפיים, מנה חדשה של פטריות מוקפצות ונאגטס עוף מצוינים, מצופים פצפוצי אורז ושומשום.
משם, זה ממשיך לשלישיית סלטים - קיסר או ירקות, אבל גם "ניו יורק בריסקט" שמנחית על הקערה מלמעלה בשר מעושן ומתפרק (67 שקלים) - ולאגף טורטיות וכריכים, לרבות קורנדביף שנוצר לאחרונה וסנדביץ' "קראסט צ'יקן" מצוין, עם נתח עבה ומטוגן בכישרון, הרבה קולסלואו ואיולי צ'יפוטלה חרפרף-מעושן, בנוי היטב ומתפרק בדיוק כשאתה רוצה שהוא יתפרק. כלומר, שניה אחרי שהמלצר השכיל להביא ערימת מפיות לשולחן.
ההמבורגרים לוקחים את זה משם - שלושה גדלים של תערובת בשר בקר, גירסת טלה ולא פחות משלוש וריאציות "תחליפיות" (ביונד, "גארדן בורגר" על בסיס פטריות וגבינת חלומי ו"טבע בורגר" עם סלק וקינואה) שיכולות כולן להשתדרג ולהתרומם עם תוספות ושיגועים.
"המיוחדים" נועדו לסבך אתכם עוד יותר, עם אופציות מובנות שחלקן מושחתות למדי ואחרות מושחתות ללא ספק. יש כאן "אסאדו צ'ימיצ'ורי" ו"המבורגר קצבים", "שימג'י בורגר" עם איולי חרדל ו"בושה בורגר" שמשדך לקציצה פנצ'טה טלה, ריבת חלפיניו ואת הגבינה הצרפתית הנוכחת.
"המושחת" (שתי קציצות עם צ'דר, גאודה, קורנדביף מעושן וביצת עין, 88 שקלים עם תוספת) הוא מסוג המנות שמכניסות אותך בבואן לתא וידויים אישי. בדיוק כמו בסרטים ההם על הכומר בכנסייה הריקה, אתה יוצא ממנו משוחרר מעול הסודות, ובשל להמשיך הלאה בחייך ללא שאלות קשות. איתו, מגיעה קומבינציית סמאש (דאבל קציצות, בצל מטוגן וכל הג'וס שבעיר, 88 שקלים עם תוספת) שאינה נופלת מהטובים שבמקומות. רכה כשצריך, בועטת כשצריך יותר, ומאוד-מאוד טעימה.
BBB מקפידה להשלים את החוויה עם צ'יפס מצוין, עם קוקטיילים מפתיעים בעירבובם ובאיזונם ועם מערכת מתגמלת של דילים, שעות שמחות והצעות מפתות, לרבות המילה הנדירה כל כך "עסקיות" והתופעה הנדירה אף יותר של שירות טוב.
את שני האלמנטים האחרונים - משהו שפוי לאנשי הצהריים שיורדים מהמשרד וצוות שלא מסתכל עליך בעוינות - תתקשו לקבל במיליון מקומות אחרים, שמתעדפים את אותה קוליות מקוללת. אם אתם רוצים "רק" לאכול טוב, לעומת זאת, צפויה לכם צמרמורת משמחת של הפתעה.
BBB, ברחבי הארץ כמובן