נכון, זה לא בדיוק מנוסח עד הסוף באותיות הקטנות של החוזה שלי, אבל ברור מאליו שחלק מהגדרת התפקיד של כל עורך אוכל היא זמינות להמלצות. למעשה, לו הייתי חותך קופון בכל פעם שאני נדרש לכאלה, סביר גם שהחוזה שלי לא היה מטריד אותי כל כך, אבל זה הדיל, ואין טעם להיאבק.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
ולכן, אני עושה אותו בשמחה יחסית ומתוך איזושהי תחושת שליחות שנועדה למנוע נפילות ולהצדיק מוניטין, מנסה להתאים לוקיישן ואוקייז'ן, אופי ושאיפות. רומנטי אבל לא רומנטי מדי? משפחתית ושווה *בירושלים בשבת* שהיא לא *ההיא* שכולם הולכים אליה? בר שיתאים גם להריונית הנשואה וגם לרווקה המחפשת? בהחלט פילטרים שהוצבו בפניי בשבועות האחרונים, כמו גם - שימו לב לזה - מקום לדייט שלישי שהיא לא רוצה להגדיר כדייט והוא בוודאות כן וצריך להיות, אני נשבע, "שכונתי אבל לא שכונה", "קצת סקסי ובלי מחשבות על סקס בסוף".
על כל אלה, ועוד, אני מסתער בחדווה (שוב, יחסית. בכל זאת אני) ובדרך כלל מצליח לעמוד באתגר. חוץ מהכנרת. שם אני נתקע מסורתית. שנים של "צריכים מקום שהוא לא רשת באזור האגם, ומוכנים גם לנסוע רחוק" הובילו תמיד לאותה תשובה. מצטער, יש פיצה מעולה אחת ופאבים קיבוציים הרבה ומעבר לזה רק סופר אלונית. עד עכשיו, עד קפה ריבר.
האתגר נענה. קפה ריבר
האחים נאור ונדב דיין נולדו בעמק הירדן ומשתדלים כבר שני עשורים ויותר לשפר אותו, ולשרת נאמנה את המטיילים והנוסעים, מבקרי השבת ונופשי הסופ"ש. על הדרך, מילולית אבל גם הכי מעשית שיש, הם זכרו את החברים והשכנים, אלה שמתעוררים פה גם בימי חול ועובדים כאן יומיום גם בעונה הבלתי לוהטת, והבינו עד כמה אלה משתוקקים גם הם למקום.
לכל אורך השנים האלה, הפתרון המיידי והקולקטיבי זרם ממש מתחת לרגליים, ולעיניים. בלי כל השנים האלה כנראה, הם לא היו מסוגלים להיסחף איתו עד כדי כך, ולסחוף איתו עד כדי כך.
נקודת הזינוק הייתה פתיחת הדלתות של מסעדת על הנהר במתחם ירדנית שבכניסה לקיבוץ כנרת, אבל מה שהוא ביג דיל גם בקנה מידה שאינו צפוני, הפך מהר מאוד למבצע הטריפל הכי משתלם בישראל, עם הצטרפות מסעדת מיזומי היפנית דקות ספורות משם, והשלמת המשולש הטעים הזה עם קפה ריבר.
שלושה עסקים מובחנים, נפרדים, שלמים. שלוש פתיחות מסעירות, מצליחות, משמחות. נדמה לי שאפשר בקלות לכתוב עכשיו רימייק לסיפור המופלא על ההוא שהלך על המים. ומים, זה אכן הסיפור כאן.
ריבר מנצל באופן טוטאלי חלל פנימי צנוע במידותיו ורחבה חיצונית גרנדיוזית באפשרויותיה. האחרונה משמשת בשעות הערב את "על הנהר" עצמה - תופעה נהדרת בזכות עצמה - ומנצלת את שעות השמש לסגירת מעגל שהיא מיקום מושלם (על נהר הירדן עצמו, ממש מעל המים), עם עיצוב מושלם (המון טבע ועצים וצל אבל גם חכמה אנושית של מה יילך טוב איתם כוויב וגם כריהוט) ומטראז' מושלם (גם כשהמקום מלא אנשים - והוא מלא אנשים כמעט כל העת - אתה לא מרגיש פה מלאות, אלא דווקא שחרור צפוני כזה, עם ספייס ורוח נעימה. אמיתית וגם אנושית).
התוצאה היא, כמובן, תור. איך לא. בשמונה הזהירו מעומס רציני, ובשישי-שבת המליצו להיערך לקצת יותר המתנה, אבל האמת היא שהוויטרינה והצוות (יעילות, מעולות, מקסימות) לא הפסיקו לעבוד גם בשעות השקטות לכאורה של יום חול שגרתי לחלוטין. בעיני זה דווקא משרת את הלקוח הרנדומלי, משום שזה מאפשר לו להסתכל, להתעמק, לבחון ולנסות להחליט. כך או כך, אין טעם להיאבק בזה משום שהאמת היא פשוטה גם אם אתם בוחרים להתעלם ממנה - אתם לא רוצים ללכת למקום שלא מצדיק תור, והמדינה שלנו קטנה מדי בשביל יומרה ל"מקום הסודי ההוא שלא הכרתם עד עכשיו".
וההמתנה משתלמת. יש כאן שילוב נהדר - לא מוטרף מדי באפשרויותיו אבל בהחלט מסחרר - של מלוחים ומתוקים, מאפים חמים וקינוחי זכוכית קרים, קפה מצוין ומיץ סחוט מול העיניים, וגם הבנה מהירה מאוד מצידך שלא תצליח לאכול כעת את כל מה שהעיניים רוצות, במיוחד לאור האקט הכי משמח שיש, שהוא מגשים לוהטים המגיחים מתנורי המטבח הפנימי, עם *עוד* דברים.
הפתרון, כמו בכל בייקרי שווה, הוא להשתולל. והשתוללות בוא תבוא, אל תשלו את עצמכם.
יש פה, למשל, קרואסון מקושקשת עם עגבניות וארוגולה (32 שקלים) וכריך סלט ביצים (24 שקלים), בייגל טרי עם סלמון מעושן וגבינת שמנת ומאפה בשאמל עם אספרגוס ופטריות ושום קונפי ופרמזן מלמעלה (22 שקלים).
בורקס גם כן, מלא גבינות ודברים טובים, ולחמניות פרעצל ארוכות עם ביצים וכמהין, וגם פולנטה מתוקה-מלוחה, מנוקדת בצ'ילי, שנערמת על תחתית בצק עלים שחומה וג'בטה קפרזה. בגט פציח ליד, ופלוט מהסוג שמזניק פיקניקים, ומאפה אחר עם עגבניות שרי ומוצרלה, ולחמי מחמצת הביתה, או לדרך. הגעתם, בקיצור. שבו ותירגעו.
ישבתם? נרגעתם? מתוקים. טארט נהדר עם שוקולד מריר וקרמל ועוגיות פיסטוק-פטל, בראוניז שמבטיחים, ומקיימים, שלושה שוקולדים וקרואסון ממולא קרם לימון וכרבולת מרנג שרוף מלמעלה כמובן, קווין אמן אביבי עם קרם וניל הדרי עדין ומתוק בדיוק במידה ומשולשים גבוהים ועבים של עוגת גבינה באסקית - אבל מהסוג הבאסקי באמת, הממחיש זליגה מושחתת כבר כעת.
ועוד ועוד ועוד. פארי ברסט עם קרם פטיסייר ותותים ופטל וקרואסונים קלאסיים ופחות קלאסיים (פיסטוק, שבלול של בצק שוקולדי שמעליו תלולית קצפת צחורה ונייטרלית ועוד קצת קקאו מלמעלה, טארט לימון ובזיליקום וכדורי שוקולד, עוגת גזר וסינבון.
קפה ריבר הוא דבר. זה נשמע מובן מאליו, כמעט פשטני, אבל אנחנו התרגלנו הרי למציאות אחרת, בטח באזור הזה - למקומות שמציעים או נוף או כיף או אוכל. לפעמים אפילו לא אחד מהם. לעתים רחוקות שניים מהם. לעתים נדירות עד כדי בלתי קיימות כולם ביחד.
כאן יש גם את נוף הנהר והקול המזכך-מצנן של המים הזורמים, גם את החלל הפתוח והנדיב שהופך כמעט לדסטיניישן בפני עצמו, וגם - ובעיקר - את האוכל שלא מזלזל בך. להיפך, רק מרים. את מצב הרוח, וגם את המחוג האכזרי של המשקל (אבל זה כבר לערוצים אחרים של וואלה, פחות שמחים). סעו, תעמיסו, תחזרו, על הדרך וגם במיוחד, באמצע השבוע או בשבת. רציתם המלצה שווה לאזור הכנרת, לא?
קפה ריבר, מתחם ירדנית, בכניסה לקיבוץ כנרת, ראשון-שבת 8:00-16:00, 077-9386283