קיץ עכשיו, ואין להאשים אף אחד בהשלכות. גברים תבוניים מסתובבים בפומבי עם גופיות, ודייטים נערכים ברחבי העיר עם דרס-קוד כפכפים. קיץ, וחם זאת רק מילת הבסיס. אנשים שאתה נהנה מדי פעם לשמוע מה יש להם לומר על נושאים מסוימים שעל סדר היום מוציאים עכשיו מהפה דברים כמו "זאת הלחות. באילת לא היה אכפת לי".
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
קיץ, ולא קיץ של מאי או יוני. עומס חום כבד הוא רק הקפה של הבוקר, אז פלא שעד הצהריים אתה חוזה בתופעות שבכל מקום אחר, ובכל טמרפטורה אחרת, היו מוזרות קצת? שליחים רכובים על אופנוע, עם שרוולי ידיים כאילו הם בראלי פריז-דקאר, עוצרים 40 מטר *לפני* מעבר החצייה בגלל שצצה שם הזדמנות נדל"נית לצל, ואתה עובר, בלי שאף אחד יסתכל חלילה, בדיוק מתחת לטיפות המזגן מהקומה העליונה בבניין.
קיץ, ועוד קיץ ישראלי. לא מהסוג של ההורים חזרו מקרואטיה וסיפרו שהיה חם, אלא ממש משלנו. אם היינו יודעים מהי מידתיות ומתי לעצור, היה אפשר להגיע די בקלות להסדר חנינה על רבע מהעבירות הקלות שמתבצעות עכשיו, לפחות. תירוץ יש, ובחופש הגדול הכול די מותר. פיצה עם קורנפלקס, למשל.
הכול די מותר. פיצה פפרוני-קורנפלקס של פאפא ג'ונס
המהדורה המוגבלת החדשה של פאפא ג'ונס רוכבת על ההתרחשות הזאת, שבסיסה השעיית ההיגיון התזונתי למשך חודשיים תמימים לפחות (ובמקרה הזה - חודש בלבד), ושיאה טירוף של "בואו ננסה את זה על זה עם זה ליד זה בתוך זה", שכזה.
וכך, או לכל הפחות זה מה שאני מדמיין שקרה בישיבת ההיערכות שכותרת הייתה "מה נביא להם הקיץ?", נולדה סדרת הקראנץ'. עוד נגיע לסיפור שלה ולמה שהולך איתה בדיוק, אבל בינתיים כל מה שצריך לדעת עליה יספיק לחלוטין בפורמט שתי מילים מצומצם - פיצה. קורנפלקס. מסקרן, לא?
הסדרה כוללת חמש מנות חדשות שנכנסו בטבעיות לתפריט של הרשת המצוינת למדי בשגרה - פיצה צמחונית, פיצה בשרית, פיצה כשרה, קינוח ומנת-צד שאפשר להגדיר כראשונה - ועליהן פתיתי קורנפלקס מוכרים.
זה מרגיש כמו גימיק מעט מעייף, בואכה מתיש. זה נראה מהצד, ובמבט ראשוני, כמו רעיון שהוא רק חצי-אפוי, תרתי משמע. זה מעורר דחפים מלאי ציניות על רעיון מול ביצוע, וזה בעיקר-בעיקר מעורר את שאלת השאלות, והיא האם לא הגענו כבר די מזמן לשיאה היצירתי של תופעת התוספות על פיצה.
השאלה העמוקה הזאת, פילוסופית כמעט במאפייניה, נשענת על אינספור מהדורות מוגבלות דומות מהשנים האחרונות, והמון דמויות אוכל מובילות שנרתמו למשימת ריבוע המעגל, או עיגול המשולש, או וואטאבר. בסוף, ועם אובססייית הנאפוליטניות והטאבונים שלנו, התכנסנו הרי בדיוק לנקודת ההתחלה והסכמנו די כקונצנזוס שהבסיס הוא העניין. שוב, תרתי משמע. בצק, כמובן, אבל גם רוטב ודברים שווים מלמעלה שהם לא בהכרח דברים שמשתוללים מלמעלה.
ועם כל החפירה הזאת, משהו בטירוף הזה של פאפא בכל זאת מצליח לעבוד. אולי זה הקיץ, וקשה להאשים אותי במזורות-יתר, אבל פיצה עם קורנפלקס, מסתבר, היא פגז.
התפריט כולל פיצה קראנצ'י גבינות (פיצה על בסיס רוטב ראנץ', ועם פטריות טריות, גבינת מוצרלה, פתיתי קורנפלקס והזלפות דבש, 89.90 שקלים) מצוינת כמו שהיא, כחלק מהרמה הטובה הקבועה של הרשת, אבל בהחלט מקבלת תוספת כוח מהקורנפלקס, שאיכשהו מצליח להיות פריך, אבל לא סתמי. שובר שגרה, עם טעם. והדבש? תלוש לחלוטין כקונספט וכדעה קדומה, ואז מעולה במתיקותו העדינה אחרי שטעמת באמת.
איתה, מוצעת גם פיצה קראנצ'י עם פפרוני טבעוני (על בסיס רוטב שום, ועם פרוסות פפרוני טבעוני, גבינת מוצרלה, פתיתי קורנפלקס ואותן הזלפות דבש, באותו מחיר) וכן גירסת פפרוני אמיתי (עם רוטב ראנץ') שהיא נהדרת ביומיום אבל כאן - שוב, איכשהו - טובה אף יותר. וזה בלי לשכוח את הדיפים האלמותיים, כמובן. בכל זאת שום עם רק מעט חמאה ופרמזן. זה לפחות מה שאנחנו מספרים לעצמנו.
האם הקורנפלקס הזה מטוגן? האם הוא נכנס כמו שהוא לתנור ונאפה עם הפיצה? האפשרות השנייה לא יכולה הרי להוציא אותו פריך כך, והאפשרות השנייה מורכבת מדי ומוגזמת מדי לכאורה. נבחר באי הידיעה, לעת עתה, אבל נגיד כך - הוא שורד משלוח היטב, והוא אפילו פריך אחרי חימום מחדש בתנור הביתי, יום למחרת. את כל השאר פחות חשוב לנו לדעת.
"קראנצ'י פסטו" היא מנת מאנץ' מושלמת לאנשים שעדיין זוכרים איך מבנה מסורתי של ארוחות עובד, בדמות ארבעה קרואסונים מלוחים במילוי מוצרלה ופסטו, שיצאו מהתנור וקיבלו מקלחת הגונה של רוטב שום ואת אותם פתיתי קורנפלקס (34.90 שקלים).
המילה קרואסון כאן היא יותר התייחסות לצורה ולא לבצק, וזה דבר נהדר, כי הבצק הוא בצק הפיצה של פאפא ג'ונס, בביצוע שלגמרי מוכיח את הטענה, אולי כבר בגדר תחינה, ולפיה יש לעשות כמה שיותר דברים ממנו, ובכמה שיותר פורמטים.
את המשתה הזה סוגרת מנת "קראנצ'י דליס" (באותו מחיר), גירסה מתוקה של אותם "קרואסונים", הנאפים כשבתוכם פ****ג עוגת קינדר דליס, נמרחים בממרח בואנו ועומדים חשופים בגשם נוסף של קונרפלקס כמובן.
מה נגיד, שמדובר בקינוח מעודן ורווי ניואנסים ששלח אותנו בבת-אחת לפטיסרי הצרפתי האלגנטי של הגאון ההוא מנטפליקס? זה לא הבינג' הנכון, חברים. אבל זה חתיכת בינג' שבסופו לא נותר עוד במה לצפות, ולא נותר עוד פירור קורנפלקס אחד לרפואה.
צריך להיות במוד מסוים, ובמצב צבירה מסוים, בשביל ללכת בעיניים פקוחות לעבר מלכודת הפיצה-קורנפלקס של פאפא ג'ונס. אבל המוד הזה אינו חריג, ומצב הצבירה הזה אינו דרמטי. כל מה שצריך לקרות הוא שיהיה לכם קצת חם, ושהחום הזה יישבר עם קצת מזגן, ושלא תוכלו ולא תרצו לקום מהספה, בוודאי לא בשביל ארוחת ערב. כלומר, כל יום פחות או יותר, בימים אלה ממש.
אז, ורק אז, ההזמנה כמעט מתבצעת מאליה, ומגשים עם פיצה רכה וקורנפלקס פריך נוחתים יש מאין על שולחן פינת האוכל שלכם, נפתחים, ומחכים. בהתחלה תגידו מין WTF כזה, אבל זה יעבור. בסוף, אתם פשוט תצטרכו להיות מהאנשים האלה שמודים בטעות ואומרים וואלה. זה בסדר, קיץ עכשיו, מותר.
פיצה קראנץ' של פאפא ג'ונס, מעכשיו לכחודש