בשנים האחרונות הפכה קבוצת קיסו-פו לגורם דומיננטי בגזרת המסעדות האסיאתיות בשטח. המקומות שלה מעוצבים, מדוגמים, עם תאורה עמומה ומרפררים, בהקשרי אווירה, למסעדות פן-אסיאתיות מהסוג שפוגשים בלונדון, שאליהן הולכים כדי לשבת ולבלות. הקולינריה במסעדות הקבוצה - נוצ', פו סושי, נישי, קיסו ונאי-לון - מעולם לא התיימרה לדבר. מיינסטרים ישראלי מעדות האומאמי & גלוקוז עם מנות לכו-לם הם הלב הפועם של הקבוצה.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
סטודיו הוא המקום החמישי שלה, שנפתח לפני כארבע שנים במתחם G בתל אביב. ייעודו הוא להיות השלוחה שלה בשכונת המגדלים המפונפנת בצפון העיר, השוכנת מעל נתיבי איילון ומאפשרת לבאים מבחוץ להגיע בלי הבאסה הכרוכה בלהיכנס אליה ממש.
שני החללים בסטודיו אינם גדולים. זה החיצוני, הפונה לרחוב, מעט סתמי. הפנימי, שבו ישבנו, הכולל גם בר, עכשווי ונעים, עם פחות אפלולית ודרמה בהשוואה לנאי-לון, המסעדה האחרונה של הקבוצה שבה ביקרנו.
בתפריט כל המנות המובנות מאליהן, שמסתובבות בעולמות הפן- אסיאתיים פינת סושי אבל גם מגיעות לשניצל, המבורגר, פסטה ולברק. כוכבי הסועדים כולם-כולל-כולם שם וגם מי שלא ממש אוהב סויה, פונזו וכל השאר ימצא את מבוקשו.
היינו בהרכב מרובע, רעבים במידה, ללא ציפיות לארוחה מעניינת, עם מחשבה על אוכל הגון, מוקפד במידה, ומקדם Value For Money ראוי. התחלנו עם מקסיקן טונה (74 שקלים), גיוזה שרימפס (55) וסאקורה רול (70).
מנת המקסיקן טונה הייתה בעצם קרפצ'יו טונה אדומה על טורטיה קריספית. על הקרפצ'יו נמשחו עיגולי איולי אנשובי ומעליו נזרו פלפל ירוק חריף, זיתים שחורים, עגבניות שרי ועלי מיקרו. הטונה עצמה הייתה טריה וטובה ושאר החומרים היו ללא דופי, קרנו רעננות וחברו לדג ולפחמימה ליצירת מנה עניינית וחיובית.
בגיוזה היו חמישה כיסני בצק צרובים בחמאה במילוי שרימפס חלוט ורוטב פונזו. לא ניכרו בהם עודפי שומן, הבצק היה תקין והשרימפס מהזן שמפשירים מהקפאה. לא התעלות אבל לא מנה עם באגים ניכרים ובסך הכול עוד ראשונה תקינה.
סאקורה רול הגיע מקטגוריית המיוחדים בתפריט הסושי. היו בו שרימפס טמפורה, ספייסי טונה, אבוקדו ומלפפון, בציפוי טוביקו. סושי מיינסטרים שגור? לא נכחיש. לא שיש המון חלופות יותר מרתקות בתפריט. מאידך, הכול ברול הזה היה טרי, נעשה במיומנות וישב במקום ללא דופי, אז מי אנו כי נלין?
זו הייתה פתיחה הגונה ומהוגנת, צחה ומותקנת היטב מסוגה. לא משהו שאוחז במקדמי אופי אבל גם, בינתיים, ללא דופי.
המשכנו עם כמה ממנות התמיד של המטבח הפן-אסיאתי בישראל, מאלו שסביר להניח שמוזמנות בהמוניהן בסטודיו - צ'יקן קשיו (76), פאד תאי שרימפס (76) ופעמיים מרק פו (68).
מנת הצ'יקן קשיו התגלתה כסבירה מסוגה. נתחי חזה עוף בטמפורה, קשיו מקורמל, בצל, פלפלים, פטריות, ברוקולי ונבטים, לצד אורז מאודה. רכיבי התמיד של המנה הזו, גנריקת המטבח הפן-אסיאתי במופעו הישראלי, בביצוע תקין. ללא עודפי שומן, ללא הגזמה ברכיבים נותני הטעם ובלי חנפנות יתר. לא מנה שמצפים ממנה למשהו, שזכתה בציון "עובר".
הפאד תאי, לעומתה, לקה בכל הרעות החולות שמעליהן הצליחה מנת הצ'יקן קשיו לדלג. היו בה אטריות אורז עם שרימפס, חביתה, נבטים, כרוב לבן, בוטנים, בצל ירוק, כוסברה ורוטב תמרינדי אדום עם אויסטר סוס. הפצצת טעמי האומאמי-גלוקוז הייתה בוטה, מבאסת ממש. בניגוד לכל המנות עד כה, שהיו מבודלות בבירור מאוכל מזללות שכזה, הפאד תאי לא רק שלקח אליו, אלא גם הזכיר אוכל קניונים. חד וגם חלק - גי'רף כזה או אחר עדיף שבעת מונים.
במנות הפו היו ציר עוף, כיסני עוף, אטריות אורז, נבטים, בצל סגול, בצל ירוק וכוסברה. לא הייתה בו אולי מצוינות אבל הוא היה תקין לחלוטין. בלט בו הציר, שהיה צח טעמים באופן יחסי. זה העניק למנה ממד של עידון מסוים שעמד בניגוד ברור לפאד תאי. מנה "בסדר" בהחלט.
חלקנו קינוח טפיוקה למון גראס (48) שטעמיו היו נקיים, ענייניים, ללא מתיקות יתר, עם פירות טריים רעננים וטובים.
סטודיו הוא ללא ספק חלק ממכונה תעשייתית משומנת של מסעדות פן-אסיאתיות גנריות. אל תקלו ראש בביטוי. מכונות מהסוג הזה יכולות להיות לא יעילות ולא משומנות.
בארוחה הנוכחית, אם לא מביאים בחשבון את מנת הפאד תאי שבעיני הייתה היוצא מן הכלל שאיננו מעיד על הכלל, אכלנו אוכל תקין עם מקדם ווליו פור מאני טוב בעליל. ארוחה סבירה ביותר, כמעט ללא נפילות ועם חוויית בילוי ראויה, ב-600 שקלים לארבעה, זו בהחלט תמורה טובה לכסף.
האם קבוצת קיסו-פו היא ה-R2M של המסעדות הפן-אסיאתיות בישראל? במובנים מסוימים אולי כן. בשתי הקבוצות, בסופו של דבר, המעטפת וחוויית הבילוי משמעותיות מהאוכל. זו בטח לא האסיאתית של הלייף אבל הכול, כלומר הרוב, תקין בה ואפילו מאופק במקדם הפופוליזם הקולינרי ובהשוואה למסעדות אחרות של הקבוצה. לא הייתי מגיע לכאן במיוחד, אבל לפגישה לארוחה הגונה וחסרת יומרה עם מי שמגיעים מצדדיו השונים של איילון, בלי להתחרבש בתוך העיר, מדובר באופציה ראויה בהחלט.
סטודיו, ניסים אלוני 10, תל אביב, 03-5444024