מתוך עשרה קבין של קולינריה שירדו על עמק יזרעאל והסביבה קשה, שלא לומר בלתי אפשרי, להגיד שתשעה מהם נטלה עפולה. גם לא שבעה או חמישה. זו עיר שמעולם לא ניסתה להתמקם באופן כלשהו על המפה או המפית. ברדיוס לא גדול ממנה תמיד היה ויש היכן לאכול. לא בעפולה.
השוק 34 (וגם סטלה וקנין, מסעדת פיצות ופסטות חלבית תחת אותה בעלות) החלה לפעול עוד לפני הקורונה בשוק העירוני אבל מתקיימת קצת מתחת לרדאר של תקשורת האוכל הארצית. הפוגת סוף שבוע באזור הביאה אותנו, סקרנים, למסעדה בצהרי שישי.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
היא שוכנת בסמטה קטנה, שאפשר להניח שאוספת בערב מידה של אטרקטיביות, אבל בצהריים אוחזת במקדם אפרוריות ויזע, בוודאי בזמן זה של השנה. מחוץ למסעדה ספסלי ישיבה, שכנראה כיף לשבת בהם בעונות אחרות של השנה, בוודאי בערב. ישבנו בפנים, במזגן. החלל קטן, נטול יומרות עיצוביות אבל נעים.
התפריט קצר יחסית, מודפס על דף, וכולל מנות שבערים גדולות בארץ אולי נחשבות גנריות ושחוקות - קרפצ''יו בקר וסביצ'ה דג, סלט קיסר, כבד צרוב על הפלנצ'ה וכרוב צלוי בתנור אבן. התחלנו עם כמה מנות ירקות - סטייק כרוב (38 שקלים), בטטות צלויות (42) וסלט שוק (52) לצד בייגלה עפולאי (24).
הבייגלה הגיע לצד טחינה וחריפים והיה טרי ורענן. במנת הכרוב היו רבע כרוב צלוי בתנור אבן על טחינה ופסטו ארוגולה. מנת הבטטות, שכללה שתי יחידות לא קטנות, הגיעה אף היא על טחינה ובסלט השוק היו המון ירקות.
אי אפשר שלא לסמן את חזרתיות הטחינה ששיוותה פן מעט חד-מימדי למנות הירק. מצד שני, כל המנות היו גדולות, כל הירקות נצלו בדייקנות והיו עשויים כמו שצריך, וסלט השוק כלל ירקות טריים וראויים ותובל אף הוא ביד נכונה. חיבור כל אלו יחד שיקף סט פתיחה צנוע לגמרי אבל נכון וחביב מסוגו.
המשכנו עם סביצ'ה דניס (62), כריך מושחת (68) ומעורב דג (74).
כמו במנות עד עכשיו, גם בסבב הנוכחי היה הרבה אוכל בכל צלחת. דניס הוא אמנם לא ברירת המחדל הראשונה לסביצ'ה במסעדה מפונפנת. יש כמה קודמים לו. אבל כל רכיבי הירק כאן, בצירוף התיבול שסחב לחריפות מה, עשו מנה חיננית.
בכריך המושחת היו שני חצאי לחמניה גדולה עם בריסקט מפורק ואסאדו עם מיונז ורוטב צ'יפוטלה. המון בשר היה במנה הזו ושני הסוגים שלו בתוכה, כמו גם הרטבים, היו טעימים. גודלה ועושרה הפכו אותה למנה שמספיקה ליותר מאדם אחד ונכון להזמין כדי לחלוק, או לחילופין, שרלוונטית לסועד רעב עם קיבולת.
מעורב הדג היה בעצם סוג של שווארמה דג והיו בו נתחי לברק צרובים על לחוח עם עמבה, בצל ועלים. הדג נצרב עם עורו והיה קצת יבש מדי. העור היה מיותר משהו וסך הכול חיבור הטעמים גלש אל מעבר לבסיסי, הגס משהו אבל חמוד ממש, שפגשנו עד כה, למתחמי המוגזם, הברוטאלי והטעים פחות. בשני סבבי המנות, שהיו מוצלחים בהחלט, זו הייתה ללא ספק המנה הטובה פחות.
חלקנו לקינוח מוס שוקולד (42) נהדר ממש - מלא בטעמי שוקולד אמיתיים, לא מתוק מדי, לא מפוצץ ביצים, במרקם מצוין. זה בכלל קינוח טבעוני והוא היה טוב ממש ושיקף גישה אחרת מזו שאליה נחשפנו במנות עד כה.
אם כל האוכל סוחב לטעמי שוק פשוטים, מעט גסים, וחביבים; כאן הייתה אנינות מוקפדת, מעודנת, מעולמות שהצהרת הכוונות שלהם גבוהה יותר. לא משהו שהיית מדמיין למצוא במקום כזה.
ברור שהשוק 34 היא לא המסעדה לבוא אליה במיוחד ממרחק. ברור גם שאין לה כל יומרה להיות כזו. זו מסעדה מקומית, בעיר ששייכת במובהק לפריפריה, בוודאי בכל הנוגע למסעדנות.
אי אפשר שלא לרכוש חיבה רבה למקום הזה, שמצליח לחבר בחן עכשוויות עם עממיות. המונח "מסעדת שוק" פיטפט ובירבר את עצמו לדעת כבר לפני עשור, עד שהפך לקלישאה ריקה וחבוטה. השוק 34 היא מסעדת שוק אמיתית, לא מתחכמת, שמגישה אוכל בסיסי ורוב הזמן חביב.
402 השקלים שהשארנו על ארוחה (לפני שתייה ושירות) לארבעה משקפים תמורה מעולה לכסף. אכלנו ארוחה חביבה במאה שקל לראש בעצם. סכום דמיוני כלפי מטה. תפריט היין יכול היה להיות מקורי קצת יותר, אבל גם הוא עדיין תומחר באופן הגון עד זול. אם אתם בסביבה או עוברים בעפולה בדרך צפונה או דרומה, מדובר באופציה נחמדה באמת.
השוק 34, השוק 34, עפולה, 072-3386906