ארבע שנים ורודות ולוהטות בקצה רחוב בוגרשוב בתל אביב הסתיימו היום (שלישי) עם הודעתה של אור שפיץ על סגירת הבייקרי שלה.
"לא מכרתי ולא מתכוונת למכור לזכיינים למרות ההצעות המפתות, כסף זה לא הכל והשם שלי חשוב לי יותר", הסבירה בהודעה מעורפלת משהו לגבי הסיבות שהניעו את המהלך.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, האפייה שבתה את ליבי", תיארה בהודעה כללית לעיתונות, "אחרי שפתחתי את הבייקרי התרגשתי לראות איך החלום שלי לעסק קטן קרם עור וגידים, ועם השנים גם צמח וגדל למחוזות שלא תכננתי".
היא תיארה כיצד דאגה להיות "מעורבת בהכול" בכל שלב בדרך, והביעה חשש "שברגע שייכנסו זכיינים, משהו מהקסם ילך לאיבוד", לפני שהתפנתה לתאר תכניות עתידיות על ליין ממרחים "שייכנס לכל מטבח בארץ" ועל "החלומות הבאים" שהובילו לסגירה העצובה. "מי שמעז - מצליח", חתמה, כהרגלה.
שפיץ, קונדיטורית שהיא הרבה יותר מקונדיטורית, הייתה מראשונות המבשרות על הגל הפחמימתי החדש בישראל, ומראשונות הגולשות על כוחן של הרשתות החברתיות, ועל כוחו של הקהל העצום שהן הביאו.
הבייקרי שלה, עתיר אינספור גוונים של ורוד, התכתב עם כל התופעות האלה, אבל הקפיד לא להיות טרנדי ותו לא, אלא מקצועי, טעים מאוד ומתחדש ללא הפסקה.
לפני כשנה, היא הרחיבה את מוטת כנפי הקרואסון שלה ופתחה פוד-טראק פופ-אפי מקביל על הטיילת באשקלון, ובה תפריט מאפים, כריכים וקינוחים מושחת כמובן, והרבה יותר מזה.
"אני רוצה שאנשים יבואו ויחוו משהו כולל", הסבירה אז, "טעים? יופי. יפה? יופי. אני? יופי. אבל הכול ביחד זה הסיפור, ושידבר לכולם. בפעם הראשונה שכתבו עליי סיפרו על 'תור של נערות מתבגרות'. נעלבתי מזה. זה קהל מדהים, אבל לא רק, ויש בזה משהו קצת מתנשא, כאילו מסתכלים עליי כעל נערה מתבגרת. האנשים כאן מדהימים. החיבור הזה לקהל, האותנטי והכיפי - זה מה שעושה אותי הכי מאושרת".