עמדת קבלת הפנים האמיתית של מלון 65 ממוקמת מטרים ספורים בלבד מדלפק הקבלה הרשמי יותר. זה רחוק מספיק בשביל לאפשר דיאלוג מכובד של מנהלות והשכמות וקרוב מספיק בשביל לקום מיידית מגיהוץ כרטיס האשראי היישר למזיגת היין החופשי לכוסות. הביעבוע הגואה הזה, כמובן, הוא האות הבלתי רשמי של כניסתך לבועה.
שעות ספורות לאחר אותו צ'ק-אין, וכמעט כלאחר יד, הולכת ונרקמת מזימה שתכליתה סיכון ממשי לארוחת הערב שלך, בדמות עמדת האפי האוור שלקחה לקיצון את ההגדרה, את השמחה ובבירור גם את השעות עצמן. בחלל הפנימי של הלובי, זה שהופך מדי בוקר למוקד הרוחש של קפה 65, נערמות צלוחיות וקערות, מאפים קטנים וחמימים לצד ירקות חתוכים, קצת מזה וקצת מזה ומרוב קצת אתה מעמיס הרבה. קפה גם, כמובן, ועוד יין כי מה נותר לנו כאן הרי מלבדו, משהו נוסף, והנה השעה השמחה המובטחת.
התאפקות, כל אחד יודע, היא איננה עניין לישראלים. פה, עכשיו, היא אפילו לא מתיימרת. וזה עוד לפני המנה העיקרית.
הבטחת השעה השמחה. קפה 65
הבראנץ' של קפה 65 היה מראשוני מבשרי הגל החדש של הגזמות הבוקר התל-אביביות, והישראליות בכלל. הוא מינף נקודת פתיחה מצוינת של מיקום ותכנון אדריכלי - על אחת הפינות המרכזיות של השדרה, ועם מרפסת בחצי גובה החולשת עליה, מחוברת ומנותקת בו-זמנית - כדי לבנות עליהן שכבת בוקר מושקעת, והתיך הכול לכדי עסקה שווה, ופופולרית מאוד.
במקביל, ובניגוד להרבה מלונות אחרים - אז, עכשיו כולם "נפתחים" לקהל הישראלי, בהיעדר תיירים כמובן - הוא הנגיש את עצמו החוצה, הרבה מעבר לאורחי המלון, לא פחד להיות הגו-טו של ימי הכיף העירוניים, קיבל בשמחה פגישות בוקר טובות יותר ובאופן כללי הקדים את רוב רובם של מוסדות הברקפסט בסביבה.
כעת, לאחר הפוגת מלחמה כפויה, הוא חוזר. רעב יותר.
העסקה פשוטה, ברורה ומפתה - מזנון יומיומי וליברלי מאוד בשעותיו (פתיחת דלתות מוקדמת כבר בשבע, סגירה בחצות היום של ראשון-חמישי, ועד אחת בצהריים בסוף השבוע), במחיר 145 שקלים לסועד. הרף הזה, שבהחלט אינו נמוך, הפך עם השנים לקרוב מאוד, קרוב מדי, וקרוב להפחיד, למה שתשלמו היום בכל בית קפה בעיר עבור ארוחת בוקר סטנדרטית. אני יודע, זה נשמע מופרך, אבל אתם מוזמנים לעשות את החישוב ביחד איתי.
כך או כך, כאן הסטנדרט של אז נשמר, ועומד על המדרגות הגבוהות יחסית של היקיצה העירונית. הכניסה פנימה חמימה ונעימה עדיין, מפרידה היטב בין ממשקי הלובי, עמדות הבופה אלגנטיות יחסית, העיקריות מוזמנות בנפרד כך שרמת השחיתות בהחלט נשמרת גם כאן, השירות שומר על קווי המעטפת והדיל כולו מספק חבילה ראויה מאוד של ווליו פור מאני, ומאני פור חוויה.
יש כאן את כל החשודים המיידיים, כמובן, אם כי מסדר הזיהוי שלהם מספק בכל זאת לוק רענן יותר, טרי יותר, צבעוני ולגמרי אירופי בהגשתו. כן, כתבתי "אירופי".
ירקות טריים בהרבה מאוד קומבינציות לצד תפוחי אדמה חמים על מלח, גבינות מצוינות ודגים כבושים ומעושנים לידן, ירקות צלויים אנטיפסטי סטייל, ומיצים סחוטים שחורגים מנישת התפוזים בלבד, ומאפשרים עירבובי סלק וגזר משמחים, למשל.
לצד אותם קנקנים, במה שהפך כבר לסימן ההיכר של רשת מלונות אטלס - במרקט האוס היפואי, למשל, אך גם בבקסטייג' התל-אביבי שלה - ממתינות שמפניירות צוננות עם קיט קוקטיילי בוקר בתוכן. זאת בסך הכול קאווה צנועה, כמובן, אבל היא תהפוך מיד למימוזה במזיגה חופשית, טאץ' שגם כעת חובה להדגיש את חשיבותו הפסיכולוגית והמנטלית, ובעיקר את השמחה שהוא מכניס לחייך, ולבוקר שלך.
ויש גם שולחן עמוס פחמימות ועליו כיכרות לחם טריות ופוקאצ'ות, בייגלים ובייגלה ירושלמי, עוגות שמרים מהרגע ומאפים חמאתיים, וגם עמדה שלמה שמוקדשת לבניית סביח הבוקר המושלם - פיתות קטנות וצבעי ממרחים שמחכים לך והכול.
לכל זה, שהרי חוויות כאלה דורשות רעב אחר לגמרי, אפשר ורצוי להוסיף "עיקרית" בדמות שקשוקה קלאסית ושקשוקה ירוקה עם שמנת, מנגולד-תרד ויוגורט עזים, אומלט שופע תוספות ומחבת טבעונית עם כרובית או טופו והרבה טחינה גולמית, שידוך נהדר של קרואסון וטוסט שנפתח רק כדי לקבל חמאת שקדים, גאודה וביצת עין נוזלית וכן פרנץ' טוסט בריושי שחותם כל פרשת שחיתות עם קונפיטורת פירות יער, אגס ביין ושמנת מוקצפת.
במדינה שהפכה את הברקפסט שלה לאובססיה ראויה, ולנציגה הטבעית ביותר לתפקיד שגרירת ישראל באו"ם, אפשר להתפזר ולטעות, ליפול למלכודות ולהיסחף אחר טרנדולוגיית ההמון.
כאן, בקפה ובמלון שיודעים לספר לעומק על כל התהליכים והמסלולים הללו, בחרו באופציה הפשוטה ביותר, הטבעית ביותר וכרגיל גם הטובה ביותר - להמשיך לעשות מה שטוב, ולסמוך עליכם.
התוצאה היא בראנץ' שנולד מנצח לפני שנים, ולא הפסיק להיות הישגי מאז. העקביות הזאת מרשימה, אבל הקאמבק שלו מרשים עוד יותר. האפי האוור של בוקר, מגיע לנו.
הבראנץ' של קפה 65, מלון רוטשילד 65, ראשון-חמישי 07:00-12:00, שישי-שבת 07:00-13:00