בהיעדר חו"ל של ממש, הופכת הכמיהה התל-אביבית לקצת אירופה לכמעט אובססיבית. אתה מביט בתחזית החורפית ומדמיין רחובות אלגנטיים ומעילים עבים-ארוכים, דוכנים מחממי לב ובטן ועיר שלמה ששמה על עצמה צעיף, וממשיכה לתפקד. אתה יודע שהסיכוי קלוש ושהניסיון מלמד אחרת, אבל החורף בכל זאת עושה לך משהו, מסתבר.
הבראנץ' שמשקיף מלמעלה על תל אביב (ולא רק בגלל הקומה ה-14)
החומוס המושלם לא הספיק לו. עכשיו יש שולחן עם האגדות של יפו
שוק הכרמל ושוק לוינסקי נפגשו לדייט לוהט. הבראנץ' הזה הוא ילד האהבה שלהם
מעט מקומות יודעים לעשות לילה ובוקר. הבראנץ' הזה הוא הוכחה שאפשר
כל מה שצריך לדעת על הבראנץ' של אומניה (ונתחיל בהתנעה מהירה של האוטו)
המשתה, הבופה וזאת שלא קורעת את הכיס: 9 ארוחות בוקר ובראנצ'ים חדשים
בראנץ' שפוי בתל אביב. מי האמין שהמילים האלה עדיין איתנו?
בראנץ' סיפור שלא עושה סיפור מעצמו. מסתבר שתל אביב יכולה גם כאלה
מבראנץ' הטעימות התאילנדי הזה לא תחזרו רעבים. באחריות
בראנץ' של פריז על Rue דיזנגוף, סה לה וי
בפועל, פרט לשבועיים האלה שבדיוק מסתיימים עכשיו, החורף הוא לא ממש חורף, הרחובות רחוקים מאלגנטיות וקרובים מאוד לקריסה, המעילים אינם עבים ואינם ארוכים והדוכנים בעיקר מצננים. העיר, צעיף או לא צעיף, רחוקה מלתפקד.
במפגש הזה בין פנטזיה למציאות, בין אירופה לעיר הלבנה, רק כרטיסי הטיסה (ומוכרי כרטיסי הטיסה) מנצחים. עד שזה יקרה, יש לפחות את הבקסטייג'.
המלון התל-אביבי המעט חבוי (על הגב של כיכר דיזנגוף, בסבך הרחובות שמציעים מקסימום בלבול ומינימום חניה) מבית רשת אטלס בחר כבר מתחילת הדרך להציע את הסוויץ' האולטימטיבי - רגע אחד אתה בחוץ, אפור וחורק. ובהינף דלת עץ כבדה אתה בפנים, נינוח ומחייך. המעבר הזה קורה פה ושם במקומות אחרים בעיר, אבל כאן הוא מיידי, דרמטי וכל כך כל כך נחוץ.
המבנה, שאיכלס בעבר הרחוק את תיאטרון האוהל העירוני, הוקם לתחייה בידיים נחושות אך מכילות ושופץ כך שהכבוד מדבר מהתקרה ועד הרצפה, דרך הקירות והקומות. מבנה לשימור, כן, אבל כמה מבנים משומרים לא נשמרו פה בכל השנים האלה, הרי, וכמה קל למסמס במקום לבצע.
פה, אם הדברים לא ברורים מספיק, הביצוע מופתי. חו"ל, כן, אבל גם ישראל. כמה מסובך ליישם, כמה כיף כשזה אכן קורה לבסוף.
וכך, כשנה ויותר לאחר שנפתח כאן הבראנץ', ושבועות ארוכים לאחר ההפוגה הזוועתית שנכפתה על כולנו (ועדיין לא הסתיימה כמובן), העסק חוזר - לאורחי המלון אך גם לקהל הרחב, בשישי-שבת וגם בימי חול. האותיות הקטנות הללו חשובות. ברנץ' מלונאי שפתוח לכולם הוא מחזה מעט חריג, אם כי קיים. בראנץ' מלונאי שפתוח לכולם לאורך כל השבוע זה כבר סיפור של לסמן ולזכור ולשמור.
הדיל מורכב לוגיסטית ותפעולית, אך זורם היטב ומסליל אותך מהר מאוד להירגע, להישען ולהפסיק להתקטנן. 145 שקלים (100 שקלים לילדים עד גיל 12) יביאו למרכז השולחן מנות פתיחה, מנה עיקרית אחת לבחירה, שתייה חמה ללא הגבלה ואת כל השאר ישלים הבופה הסמוך. במחיר הזה, אקדים מסקנה סופית ושורה תחתונה כבר כעת, מדובר בעסקה מצוינת.
נתחיל בהתחלה, כמובן, שהיא מגש תלת-קומתי שמגיע זמן קצר לאחר ההתמקמות כשעליו צלוחיות רבות - סלמון מעושן ומטיאס, גבינת שמנת וסלט עגבניות עם קרעים קטנים של מוצרלה, עלי חסה טריים מתובלים בתחתיתם בוויניגרט מתקתק, סלט בורגול עם כדור לאבנה וכרובית צלויה, סלט ירקות קצוץ דק-דק ומעט גבינות קשות עם פאנץ', סלט תפוחי אדמה נהדר ופירות.
הצלוחיות האלה מתחילות את דרכן עם אפיל מעט אריסטוקרטי, נטעמות ומוחזרות למקומן על המגש הכסוף. מהר מאוד, כמובן, הן מוצאות את עצמן על השולחן, במעין מניפת זלילה כיפית שהיא ארוחת הבוקר הישראלית ההיא שאנחנו כבר לא זוכים לקבל יותר מדי פעמים. המבחר טוב,
הלוק צבעוני, המזלגות יודעים לחבר טעמים והמגוון אינו כופה מכנה משותף נמוך מדי. להיפך. אה, ושכחתי את המילה היפה ביותר בלקסיקון הבראנץ' העברי המתחדש. ריפיל. כל אלה בריפיל. וגם קפה. כמה כיף לא להתחשבן. כמה יותר כיף כשלא מתחשבנים איתך.
שבע עיקריות ממתינות להזמנה שלכם כדי להצטרף לכל הצלחות האלה. יש כאן אופציה קלאסית של ביצים לבחירה (עם פטריות, בצל, גאודה, עגבניות ועשבי תיבול, וגם אפשרות לחביתה טבעונית), לביבות זוקיני-כרובית-ברוקולי עם טחינה וסלסת עגבניות, ברד פודינג עם סלט ביצים, רוקט ופרמזן (שהיה פחות ברד פודינג ויותר פשטידה) וגם ביצה מקושקשת עשויה היטב שמקבלת פרוסת חלה עבה מלמטה ושכבת פרזמן דקה מלמעלה.
לבד מאלה, מככבים פה גם כריך קרואסון חמאתי ומצוין עם "ביצה מושלמת", סלמון מעושן ורוטב הולנדייז, פרנץ' טוסט מלוח עם ביצת עין, גאודה, מעט אספרגוס ואותו רוטב הולנדייז סמיך, וגם פנקייק עם בננות מקורמלות, שברי מרנג ואגוזי ברס, קצפת ועוד קצת רוטב קרמל סמיך ועמוק מלמעלה.
הבופה משלים את החגיגה הזאת באופן ממוקד, יעיל ובלתי מתלהם. לא מדובר כאן במפלצת העמסה של מלונות, ואפילו לא במזנונים המתורבתים מעט יותר של בראנצ'ים דומים בתל אביב, אלה שמנסים איכשהו ללכת עם ולהרגיש בלי. או ההיפך.
לא, פה יש דלפק ארוך ונאה שיודע מה קיבלתם לשולחן ויודע מה תרצו, ותצטרכו, ליד זה, לפני זה, בתוך זה ואחרי זה. לחם, קודם כל, מן הסתם, טרי וחמים, שנחתך כמעט מעצמו לפרוסות מוגזמות בעוביין, באשמתך כמובן. לידו פנכות של פסטו הום מייד וסקורדליה מרירה ונטבלת, דיפ פלפלים עז צבע וחמאה במרקם נכון, מחכה למריחה הגונה.
ליד, ממתינים בסבלנות מאפי בוקר קטנים, מאפינס אישיים ועוגות שמרים עם סכין שבוחן בצורה מעט אכזרית את סף המשמעת העצמית שלכם. יש גם כוסות קטנות של קינוח מילפיי וכוסות דומות של פודינג צ'יה, עמדת הרכבה עצמית של גרנולה-יוגורט-פירות, ריבות מוצלחות וגם מיצים סחוטים נהדרים, על בסיס תפוחים, תפוזים וגם סלק.
שובר השוויון של הבופה הזה - ואגזים גם לכנותו שובר השוויון של הבראנץ' בכלל - מגיע בתוך שמפניירה מצוננת ומלאת קרח, ובה בקבוקי יין מבעבע.
רוב מוחלט של המקומות, בבראנץ' ובכלל, ישתמש באלכוהול ובקוקטיילי הבוקר כמקפצה מנפחת חשבונות סופיים. פה, במהלך שהוא גרושים תפעוליים - בעלות וגם בשימוש, כי משום מה רבים מהשולחנות והסועדים העדיפו לדלג - אתה מקבל גם לארג'יות וגם באזז עדין מאוד, נחוץ מאוד, מהנה מאוד.
"מימוזה", כורז השלט הקטן שליד ומעודד אותך לערבב. "כמו שהוא", אתה קורא את אותו שלט בדיוק במילוי השלישי שלך.
הבראנץ' של הבקסטייג' יצא לדרכו כבר אשתקד עם מעטפת שואו ובמה עיצובית, הומאז' נוסף למה שהלך פה אז, בתיאטרון. כך, נבחרו כלים שקרצו לעולם הזוהר - ממלחיות מסוגננות, דרך ספרי שייקספיר המחביאים בשובבות את הסכו"ם ועד מגשים המדמים תאורת חדרי הלבשה ופינות איפור - ואת השאר עשו וילונות כבדים ודמיון מודרך.
אבל העניין הוא לא המלחיות ולא המנורות ואפילו לא שייקספיר. העניין הוא המקום, והאופן שבו הוא גורם לך להיסחף עם הניתוק המבורך. האוכל עוזר כמובן, וגם הקאווה, אך קומבינציות אוכל וקאווה יש עשרות ברדיוס הכי קרוב למלון. פה יש סטייל, ואם החורף הישראלי הזה עדיין מתרחש ודופק על תקרת הזכוכית שמלמעלה, יש גם אירופה.
בראנץ', בקסטייג' קפה, מלון בקסטייג', בילינסון 6, תל אביב, ראשון-חמישי 7:00-13:45, שישי-שבת 7:00-14:15