במובן הבסיסי ביותר שלו - בלי להתאמץ וכשהוא לוקח הכול כמובן מאליו - "השובך" של שחר לוי בתל אביב היה בטח בית קפה שכונתי, ותו לא. משהו חם לשתות, ארוחת שתי ביצים וצלוחיות קטנות וגנריות, קהל שבוי, ותזרים יציב וקבוע, אך משעמם.
הבראנץ' שמשקיף מלמעלה על תל אביב (ולא רק בגלל הקומה ה-14)
החומוס המושלם לא הספיק לו. עכשיו יש שולחן עם האגדות של יפו
שוק הכרמל ושוק לוינסקי נפגשו לדייט לוהט. הבראנץ' הזה הוא ילד האהבה שלהם
מעט מקומות יודעים לעשות לילה ובוקר. הבראנץ' הזה הוא הוכחה שאפשר
כל מה שצריך לדעת על הבראנץ' של אומניה (ונתחיל בהתנעה מהירה של האוטו)
המשתה, הבופה וזאת שלא קורעת את הכיס: 9 ארוחות בוקר ובראנצ'ים חדשים
בראנץ' שפוי בתל אביב. מי האמין שהמילים האלה עדיין איתנו?
במובן השאפתני ביותר שלו - עם הרבה יומרה וכשהוא לוקח הכול כאתגר - "השובך" של שחר לוי בתל אביב בטח היה מקום מרובה קונספטים, מרובה שינויים, מרובה לא תפסת.
במקום זה, ובדיוק באמצע בין הבסיס ליומרה, הוא התייצב הכי טוב שיש מבחינתו. עדיין בית קפה שכונתי, אבל גם הרבה יותר מזה.
הכי טוב שיש. השובך
שעת בוקר לא מאוד מוקדמת ולא מספיק מאוחרת של יום חול באמצע החופש הגדול, והשולחנות מסביב מאוכלסים בכל מה שאפשר היה לנחש עליהם מלכתחילה - אמהות טריות ועגלותיהן בחופשת לידה, ממהרי לפני עבודה ועובדי לפטופ, נערים, נערות. מה לא.
גם זה סימן טוב להתאמה הטובה של "השובך" בתוך שכונת רמת ישראל. זאת תהיה קלישאה להגיד שהיה כאן צחיח (קולינרית) לפניו, אבל זה יהיה גם די נכון. הגדולה, כאמור, היא לא לנצל את החיסרון היחסי הזה לכדי יתרון של "אנחנו לא צריכים להתאמץ". הגדולה היא לפתוח, ולא להפסיק לעבוד אחר כך.
חלק מהעבודה האמורה הוא "מועדון ארוחת הבוקר", תפריט הבראנצ'ים החדש יחסית שלוי הרים פה, ושמוגש עד השעה 18:00 בערב. כן, שש, ולזכר כל הפעמים שבהן התחשק לנו מאוד משהו של בוקר, אבל לא עמדנו בקריטריונים.
התפריט כולל שבע אופציות שגם הגירסה הרזה שלהן מספיק מושחתת בשביל שתרכינו ראש (אבל שתשאירו אותו בקמביל מעל הצלחת), וגם קוקטיילים קלאסיים - מימוזה תפוזים (32 שקלים), אוזו ליים פירות יער (35 שקלים) וקמפרי שפריץ (35 שקלים) - במחירים מפעם, כשאפשר היה לשתות בעיר בלי טלפון מהבנק.
ארוחת הבוקר הסטנדרטית - ביצים, גבינות, ממרחים, סלטים ומאפים - מוגשת כאן בתצורה יחידנית (78 שקלים) או זוגית (145 שקלים), ואיתה חשודות מיידיות, עם טאץ'.
"שובך בנדיקט" (קרואסון חמאה, ביצה עלומה, סלמון כבוש במקום וצרוב, ארוגולה, רוטב הולנדייז, בצל ירוק וסלט אישי, 62 שקלים), למשל, מתרוממת בגלל השילוב האידיאלי של קרמיות קרואסון-חלמון, אבל קופצת ממש עם הסלמון, סגלגל ומטופל, מלוח במתינות ומקבל קצת פלאנצ'ה רצויה.
קפיצת סלמון. השובך
חוץ מאלה, יש גם "קרוק מאדם פלורנטין" (טוסט קאסטן עם גאודה, צ'דר, קלמטה, ממרח עגבניות שרופות, רוטב בשמל תרד, ביצת עין, בצל ירוק וסלט אישי, 65 שקלים), שהוא מין גירסת ענק שמאגדת בין דפנות הטוסטר כל מה שטוב, ואז מוסיפה עוד רוטב ועוד ביצה עשויה היטב מלמעלה, מכריחה אותך להתחיל עם מזלג וסכין, ולעבור לידיים, כפי שהאל התכוון שתאכל את זה.
"סביח בנדיקט" (קרואסון חמאה, ביצה עלומה, חציל קלוי, קרעי תפוח אדמה, לימון כבוש, ארוגולה, רוטב הולנדייז, פטרוזיליה וסלט אישי, 58 שקלים) ו"שקשוקה שובך" חותמות את אגף העיקריות (אם כי התפריט "הרגיל" מציע במקביל תוצרי בייגלים מצוינים, וכריכים טעימים שגם הם אופציה ראויה ואף למעלה מכך), אבל הפרנץ' טוסט (54 שקלים) שם על הטקס פלומבת חובה, בדמות צלחת שטוחה בקוטר של בריכת ילדים לגינה, ועליה מגדלי בריוש שחומים ורכים, ריבה טובה, קצת פרי כי הרי ידוע שהוא יקזז תזונתית וקלורית את כל ההשתוללות הזאת, ואבקת סוכר.
פרנץ' טוסט הוא אף פעם לא סיפור, עד שאתם מקבלים ביצוע בינוני שמסיר מחייכם את כל הכיף שעוד נותר שם. כאן זה קצת ההיפך - לא עושים סיפור, עד שהיום שלכם מקבל את בוסט השמחה שניטל ממנו.
לוי מסתובב כל העת בין הלקוחות, הכלבים, העגלות והצלחות, משתדל להתעורר ולעורר, להרים ולהתגבר על צוות שכנראה יכול היה להיות טיפה יותר שירותי, ולפנות אותו לעוד קסמי מטבח מוצלחים.
כך או כך, וכשנה אחרי הפתיחה המסקרנת, צריך לקוות, ולהאמין, שהשובך כאן כדי להישאר. הרחוב שקט, הצמחים ירוקים, ההמולה ניתנת לניהול והחיוך עדיין חזק על הפנים. יש מספיק בקרים בחיינו שיסחבו את היום הזה מטה, כאן מגישים תרופה שעושה בדיוק את ההיפך.
השובך, דם המכבים 26, תל אביב, 055-4085010