עד סוף הערב, וגם ימים אחרי, עדיין לא התקבלה החלטה סופית לגבי איפה הכי טוב, ואיך הכי נכון, לחוות את ייגור פראוזנקו. מאחורי הבר, ברור מאליו, מדובר באחד המיקסולוגים הכי יצירתיים שיש לנו, וכנראה גם אחת הדמויות המקומיות שבקלות יכולה הייתה לעשות את מה שהיא עושה גם מעבר לים. בצדי הבר, כמארח ומפקח, הוא משכיל אפילו לשפר מעמד עם מבט מרחף והוליסטי על ההתרחשות כולה, משטיפת הכוסות ועד האוכל שמגיע ליד היצירות שלו. לידך, על הכיסא, דקות ספורות של סמול-טוק הופכות אותו למספר סיפורים מרתק, שלא חייב לדבר על קוקטיילים. אם כי, כמובן, אפשר לערבב. אצלו תמיד רצוי.
עד סוף הערב, וגם ימים אחרי, עדיין לא התקבלה החלטה סופית גם לגבי איפה הכי טוב, ואיך הכי נכון, לחוות את קפה אירופה. הישיבה בבר המפורסם שבקומה השנייה היא כבר מזמן סוד עירוני ידוע היטב, אבל למעלה מחכה עוד חלל פרטי "חשאי" שהכניסה אליו דורשת קוד בן ארבע ספרות, למטה מתמתח מפלס הקרקע היפה בזכות עצמו, ימינה נפרשת חצר אירופאית במאפייניה, נסתרת לא פחות ונחשקת עוד יותר, וכמה צעדים משם, דרכה, קמה לפתע, יש מאין, גלריה מרהיבה לאירועים חוצי-קהלים ולחוויות שדורשות ללכת ביג. וזה עוד בלי להזכיר את הבראנץ'.
עדיף לערבב. דרופ
היעדר ההכרעה הוא למעשה הטיקט של דרופ (Drop), פופ-אפ החורף המשמח מאוד שחיבר בין בר-העוגן על שדרות רוטשילד ובין ברמן-העוגן נטול הכתובת הקבועה.
הוא חולם, ומגשים, קוקטיילים כבר שנים, לרבות ב-7:1 הנהדר שפתח בהובלתו לפני כשנתיים וחצי לא רחוק מכאן, בפאתי שכונת נווה צדק. מאז, הוא השכיל והבין, התפתח וכמעט התפכח, ומתמקד בייעוץ ובפיתוח תפריטים למקומות שרוצים קצת יותר מהנורמה, בואכה לא נורמלי.
בעיר, ובארץ, שבה כל מתלמד מיקסולוג, הוא לא צריך לצעוק את שלו כדי לעמוד על מדרגה אחת (לפחות) גבוהה יותר. מי שצפה, יודע. מי ששתה, מבין. כל השאר, אפשר להניח ברוגע, עדיין לא שם, אבל בטח באיזשהו שלב על הדרך. שמח בשבילם.
זה גם מה שהוביל את אנשי קפה אירופה לשיתוף הפעולה הזה. כהרגלם, הם לא באמת היו צריכים את זה. גם כהרגלם, הם בכל זאת חיפשו פלטפורמה להשתעשעות, מקום להעמיק בו ובמה שתוכל לתת שואו חדש - בלתי נוצץ ועדיין מחוספס, בכל זאת די.אנד.איי של מקום, אבל בהחלט תצוגת תכלית.
מדובר במהדורה מוגבלת, תרתי משמע. על פי ההצהרות הרשמיות, היא צפויה להסתיים בסוף מרץ. עד אז, היא מגישה *רק* בבר שבקומה השנייה תפריט מהודק בן שבעה קוקטיילים (58 שקלים לאחד, נמוך מעט מהממוצע העירוני הנוסק בהתמדה ובעקביות למעלה, אלוהים ישמור. או שאלוהים ישתה, הוא היחיד שיוכל בקצב הזה) שגם הם מחשבים את קיצם לאחור. באץ' אחד לכל אחד, עד שנגמר, ואז נכנס במקומו אחד חדש. משחק קצת אכזרי, אם תשאלו אותי, אבל לפחות משחק שכיף לשחק אותו.
יש כאן, ככל שהבאץ' הנוכחי יאפשר, "מנגו לאסי" (וודקה Below 42, יוגורט תות, ליקר מנגו, צ'יפוטלה, סודה מנגו), "Coconuts" (בקרדי בלנקו, שמן קוקוס, ליקר קוקוס, חלב קוקוס, מי קוקוס, מאצ'ה) מפתיע מאוד באיזונו לנוכח מרכיביו, "Late Night Breakfast" (ג'ין, אפרסק, שיבולת שועל, מיץ תפוזים) ו-"Can I Kick It?" (טקילה קאזה דורס בלנקו, ליקר פרחים, תפוחי גראני סמית, ליים, חלפיניו) שתשובתה בגוף השאלה, כמובן. כן, לבעוט.
לצדם, יחד איתם, שהרי אתה רוצה לשתות כאן הכול, מתערבבים גם "Black Forest" (וויסקי דיוארס, דובדבנים, קקאו, הדרים), "Anna Foxxx Martini" (גירסה פרטית לפורנסטאר מרטיני המתחיל לעשות עלייה באיחור בלתי אופנתי, עם ג'ין ספיר בומביי, פסיפלורה, פלפל פסיפלורה, ענבים ויין מבעבע בצד) ו-"Sabai Negroni" (ג'ין ספיר בומביי, מרטיני רוסו, ביטר, שמן קוקוס, עלי פנדן) שקצת מזכיר נגרוני ובעיקר מזכיר חופשת חוף נחשקת, רחוק מכאן.
ליד, מלהטט גם אריק שונברגר ששב לקפה אירופה בדיוק בזמן כדי להרכיב תפריט-נהג-מלווה לכל האלכוהול הזה. חלק מהדברים מגיעים כמו שהם מהמטבח המוצלח גם כך של המקום, חלק עברו התאמות, ובאופן כללי כולם באו לעבוד יחד, כקבוצה. קבוצה ששתתה.
יש כאן פתיחי מאסט בדמות פוקאצ'ה ואויסטרים, כמובן, קרודו דגים על קרח (92 שקלים), סוג של קיסר עם קייל שעבר דרך גריל פחמים, שיפוד לוקוס קטן עם פירה, טרטר בקר ופסטת קאצ'ו א פפה שעיקרה ספיגתה. רוצים יותר? יחזקו אתכם ברצון הזה טרטר-בורגר בלחמניית חלב (72 שקלים, 108 שקלים למנה וחצי), שווארמה ספריבס ומנת טורטליני שורט ריב (97 שקלים) בשרנית, מתקתקה-חמצמצה, שאולי מככבת פה כבר שנים ארוכות, אבל נדמה שעכשיו, בזכות הקוקטיילים ובזכות דרופ, מקבלת בולטות מחודשת, חורפית.
אה, וגם טופ 2 של קרם ברולה בעיר, לפחות. זה לבדו מספיק.
גם המנוסים שבשתיינים התחילו להתעייף מעט בשנים האחרונות, בעיקר מניסיונות עקרים של קוקטיילים, ואנשי קוקטיילים, לריגוש כפוי. פה, זה בכל זאת קצת אחרת, עם משקאות שמתרחקים מגימיקיות וצוללים ראש פנימה לתוך מה שעושה אותם מלכתחילה. התמציות ונקודות המוצא של קשת הטעמים, מה שיעבוד איתם ומה שישבור בלי להשאיר שברים, הכוסות והפרזנטציה שלהן.
זה עובד, כי האנשים שעומדים מאחורי זה הם אנשי עבודה שבאו לעבוד בשבילך. עד מרץ, בתקווה שקצת יותר מזה אפילו, אפשר לשבת על הבר המעוגל ולחזות בהבלחה הזאת קורית ממש מול העיניים. מבפנים או מהצד, לידך או במעמקי המטבח, מהמרפסת המשקיפה או מהחצר העוד-מוריקה, לא צריך להחליט ולא צריך להכריע. רק להרים לחיים, ולחיות קצת.
דרופ, פופ-אפ קוקטיילים של ייגור פראוזנקו, קפה אירופה, שדרות רוטשילד 9, תל אביב, 03-5259987