הדייט הראשון שלכם צריך להתרחק ככל האפשר מנחלת בנימין בתל אביב, את זה יודע כל בר-דעת שרוצה גם דייט שני (או מעוניין בכלל להגיע לדייט הפתיחה, שהרי אם הצעת "נחלה", היא בוודאי כבר עמוק בגוסטינג, ובצדק), אבל הפגישה הבאה חייבת להיות בבר השקט של ברבור.
שם, בתאורה שמוציאה את כולם קצת יותר נחשקים, עם אוכל שבעצמו עושה חשק לעוד (אוכל, אבל גם דברים), ועם טיפות סקס-אפיל שמישהו טורח לרסס לאוויר כנראה שהרי אחרת קשה להסביר, אתה צריך להיות סבוטאז'נר רומנטי בשביל להרוס.
בהתאם, הדייט השלישי שלכם חייב להיות שני מטר משם, על הבר הרועש יותר של אותה ברבור בדיוק. שם, עם תאורה בהירה ואמיתית יותר וחיספוס שמעביר ציפורניים נעימות על הנפש, מול להבות בלתי פוסקות מהגריל ועם ארומה של עבודה, וזיעה, אתה צריך להיות אידיוט מוחלט בשביל לא להמשיך הלאה, לעבר דברים שקורים בדרך כלל אחרי דייט שלישי. כך שמעתי, הדייט השלישי האחרון שלי היה ב-2005.
כשכל הריקוד הזה מתכנס לכדי יומיום נטול לחצים, ונטול מיספורים בעיקר, בואו לשבת על המדרכה של ברבור, ועל הכביש הנודע (לשמצה? אנחנו כבר מוכנים להודות במה שנהיה כאן?) של נחלת בנימין. זה יהיה עדיין דייט, נכון, אבל הוא יחשוף סוף סוף את ברבור כמו שהיא באמת - מה שהיא רוצה להיות, ומה שאתה רוצה שהיא תהיה באותו רגע.
לתת צ'אנס, ומנוחה, לכנפיים. ברבור
המקום החדש יחסית של קבוצת ILU Birds נולד מתוך התשוקה המסעדנית הידועה להתרחק ככל האפשר מפתיחת מקומות, ואז מהכישלון לעמוד בהבטחה העצמית הזאת בדיוק. שלוש דקות עם אנשי האוכל שלנו, וכל עצה-טיפ-המלצה שלהם תתכנס לבסוף לאחת בלבד - אל תפתחו. כשזה נוגע לזולת, הם יודעים להיות נדיבים ושקולים. כלפי עצמם, הסיפור הוא אחר לגמרי. לא בדיוק חיידק. יותר נחיל. נחיל של אהבה.
העסק מוגדר באופן רשמי כמסעדת גריל ים-תיכוני שעושה "מקומי במבטא אירופי", וחולשת על פינה מרכזית יחסית ברחוב, שלאחרונה איכלסה את "ברוט" ופחות לאחרונה איכלסה את "גאבאגול", פופ-אפ איטלקי-אמריקני של Ilu עצמה, שהיה הניצוץ הראשון, הגיץ העקשן שבסופו מדורת ברבור.
פופ-אפ - ובשלב הזה של חיינו זה אמור להיות ברור גם למי שאינו בלשן כחול-לבן - הוא הקבוע העברי החדש, ספונטני כמו יציקת בטון של פרויקט פינוי-בינוי. חברי הקבוצה, בהובלת אדם סולד, יובל לשם ואיתי אייל, ידעו את זה והבינו את זה, אבל גם ידעו והבינו שהגיע הזמן להיכנע קצת למה שבוער בך, להכניס את הפלואידיות הציפורית המובנית בהם לתוך קירות, ולתת צ'אנס, ומנוחה, לכנפיים.
התוצאה, כצפוי, היא מקום קצת אחר, או שלושה מקומות. הם נולדו כאן, הכי כאן, אבל סיגלו מבטא עירוני גלובלי כמעט, בלתי כלוא. אתה נוסע בתל אביב (ככל שאפשר לנסוע היום בתל אביב) ונכנס פנימה למקום שמשלם ארנונה לעיריית תל אביב, אבל כשאתה מתיישב, זה קצת ברוקלין וקצת גנואה, פינה מדרידאית שמתחברת בזווית, בחוד, לרחוב צדדי בברייטון. נדמה לי, אני כמעט בטוח, שהיינו בדרך להיות חלק אינטגרלי מהעולם הזה. עכשיו, אולי עלינו חזרה על המסלול.
האוכל אינו נופל במלכודות מקומיות ואינו מזייף שייכות זרה. הוא נמנע משחוק, ונמנע מלשחוק אותך, וגם כשהוא מתעקש על מיוחד, הוא אינו הופך את זה לחזות כל הצלחת. כאן, תקבלו שונה לא כי הוא רוצה להיות שונה בכוח, אלא כי שונה זה כיף, וכי כולם - כמעט כולם, בסדר - לא רוצים לעבוד קשה בשביל להשתנות.
זה מתחיל עם רצועת פוקאצ'ת בצל מקורמל עבה, עם פסי חריכת גריל כמובן, ותלוליות שמן זית וחמאה כי לא ברור למה צריך להסתפק רק באחת מהן, ואז קרם חציל שחור (32 שקלים), עגבניה צלויה בתוך וריאציית רוטב "באניה קאודה" קרמי-אנשובי ודג נא צרוב עם גחל (72 שקלים) שמצליח להיות טעים יותר, מעושן אבל לא מעושן מדי, ועם מספיק איזוני ג'ינג'ר ומלפפון.
אחר כך, תוכלו להמשיך לטיגונים (קרוקט פולנטה, חלומי עם קרם דלעת ודבש חריף), לסלטים (שומר צלוי עם גבינת בושה ותפוזים או דפי קולורבי ותפוח ירוק דקיקים שהתערבבו עם ויניגרט טרגון והרבה פקורינו), או פשוט להחזיק אצבעות ולקוות שגם היום יהיה כאן טוסט שרימפס, שתי מילים שאינן זקוקות להסברים, כנראה, או לשכנועי הזמנה.
הגריל מתלהט יותר בחלקו התחתון והעיקרי יחסית של התפריט, עם דג שלם "מפורפר" (130 שקלים), נתחי איירון סטייק ואנטריקוט, שיפוד שכבות של שייטל וקבב (79 שקלים), פרגית עם חסה צלויה וגלייז תפוז וגם מולים שקיבלו מכת אש, גם אם עקיפה. שיפוד אחר, שנועץ פטריות בשרניות לתוכו, מונח בסופו של תהליך על רצועה מלבנית של בייקד זיטי שגם היא נצרבה, וכל הדבר הזה מקבל עוד רוטב קצ'ו א פפה מלמעלה, לכדי מהלומת אומאמי אדמתית, ממזרית ברעיונותיה, ומבוצעת כך שאתה מסתכן עד הטיפות האחרונות בקרבות מירפוק עזים עם אותו דייט שטרחת כל כך להביא לפה.
האוכל הזה נסגר עם קינוחים (38-42 שקלים) אלגנטיים לסוגם - פונדנט שוקולד עדין, גלידה רכה שמדמה עוגת ביסקוויטים (בלי מכות המתיקות הנהוגות בתעשייה חלילה) וסיגר ריקוטה וקליפות תפוזים עם פנכת סירופ זוטא נהדרת - ומחוזק כל העת עם כוסות יין מרחבי אירופה וברזי קוקטיילים מוכנים למזיגה (54 שקלים). נגרוני עם קקאו, למשל, ספייסי מרגריטה שעומדת בהבטחותיה, או פינה קולדה אפילו, רטרואית-אייטיזית רק ברמיזה.
הטריק הגדול ביותר שברבור מצליחה לשלוף הוא לשכנע את העולם שהיא כבר הייתה קיימת. הזרימה כאן נינוחה יותר, השירות נעים יותר והטמפרטורות הפנימיות לוהטות יותר, גם בערב החורפי ביותר והקר ביותר של השנה. למעשה, במיוחד בערב הזה. אין כמו הניגודיות הזאת, ואין כמו דלתות שנפתחות לרגע ומכניסות רוח קפואה כדי להבהיר לך שאתה יושב טוב, במקום טוב, מוגן.
מסביב, המולה, רחוב שקצת יצא משליטה ובעלי עסקים שידברו כל היום כמה בלתי אפשרי לעשות כאן עסקים, ואז ינצלו את השמש השוקעת כדי לעשות כמה שיותר עסקים, אבל כאן, בכל זאת, קצת אחרת. גבוה ונמוך שמתייצבים על הסנטימטר הכי נכון שלך, סינרים ומפות לבנות ספוגי עשן מנגל שיודע שאין סוף משמרת בלי חפיפת שיער, ואנשים. בעיקר אנשים. אנשים-ציפורים שיודעים אוויר ויודעים קרקע, ורוצים להמשיך לרחף בין לבין.
ברבור, נחלת בנימין 36, תל אביב, 03-7940845