עידו שטראוס קופץ להאמר שלו - גירסת המפלצת של מה שהוא גם ככה לא בדיוק אוטו, ויותר טנק - ומפציר בי להצטרף אליו עוד לפני שאנחנו מתחילים לדבר. אני מהנהן בביטחון עם הראש ומשתדל לשמור על פאסון גם כשאני נדרש ליכולות אקרובטיות בלתי מותאמות לגילי, ולמפתח רגליים קרקסי, רק בשביל לטפס פנימה.
כשכל זה קורה לבסוף, שניות ארוכות אחר כך, אני ממשיך ברצף הפעולות הכי לא מאצ'ואיסטיות שיש ומקליק חגורת בטיחות למקומה, ואז ומחזק את התדמית הרכרוכית הכללית עם תפיסה חזקה בידית האחיזה העליונה. הוא מחייך בלי לשפוט, ומתניע.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
את חצי השעה הבאה אנחנו מעבירים במה שאפשר היה לכנות בתרבותיות כסיור לימודי, או בפחות תרבותיות כפעילות אקסטרימית שכוללת תפילה חרישית (ואז פומבית) לאלוהי המתלים, שאיפה החלטית של ריח פרות וניסיון נואש לעמוד בקצב שלו בעודו קופץ מנושא לנושא, מאתר לאתר, מההגה למשרד וחוזר חלילה.
בשיאו של הגיבושון, הוא מכניס לארבעים שניות מזוקקות ומותחות סיפורי מלחמה, סיפורי בית מטבחיים וסיפורי חדר ניתוח שכולם אוחזים איכשהו בסוף טוב, בדיוק בזמן למבט על הבריכה המאולתרת שמחכה לעובדיו מאחורי מתחם המשרדים.
כשנושאת המטוסים עוצרת לבסוף, אתה עושה באנג'י ממושב העור למדרכה הלוהטת ומסדיר סוף סוף נשימה. הגיע הזמן לאכול את כל המילים האלה.
הסחורה המובחרת. ביסטרו שטראוס ביף
ביסטרו ביף שטראוס הוא מקום שנולד "לנשמה, ובשביל הלב", כהגדרתו. מדובר במסעדת בשר צמודה לאחת מחוות גידול הבקר הגדולות בארץ, וצמודה עוד יותר - גב לגב ממש, עם דלת מחברת ומסועי מתכת מופלאים - לקצבייה-מעדנייה שמוכרת כבר ארבע שנים את החלקים הטובים ביותר של הבקר הזה, וכעת התבקשה לברור מתוכם את החלקים העוד-יותר-טובים עבור הבייבי החדשה.
אם זה לא ברור עד עכשיו, קחו את זה ככה - כמה ממומחי הבקר הגדולים ביותר והמנוסים ביותר במקומותינו רצו מאוד להגיש לכם את הבסט שלהם, את הסחורה המובחרת באמת, כמו שהם יודעים לעשות אותה. איך בדיוק אתם עדיין קוראים את זה בלי להתניע?
שבעה חודשים של הרצת מלחמה רגועה מאוד מיצבו את המקום כסוד אזורי ליודעי דבר, עם מעגלי השפעה הולכים ומתרחבים. עוד שולחן שקם מרוצה, עוד סועד שבע שלא יכול אלא להתגלגל חזרה לאוטו, עוד זוג שבא לצהריים והופתע מהמחירים. נוז טו טייל, מפה לאוזן.
וככה טוב לה. היא כשרה, אז מטיילי השבת לא צפויים להפוך אותה להמונית, ואפילו חול המועד פסח - שעתם הגדולה של מסעדני הצפון - השאיר אצלה את הדלתות סגורות. שטראוס מחייך. הוא לא מחפש כאבי ראש ולא רוצה טירופים. לאט-לאט, בסבלנות, עד שכולם יבינו.
הוויב כפרי, אבל כפר מודל 2025, צבעוני ומשוכלל ומשדר כיף וחופש וקצת השתוללות טבעית נדרשת. "כל מה שאתה רואה פה התחיל מקונטיינר אחד, ומהשגעונות שלי", הוא מדריך אותי, "בכלל רצינו מקום מהיר, מזללת בשר שמתחילה בבחירת נתח בקצבייה, ובהסעה שלו על ווי מתכת ישר למטבח, אבל אנשים התיישבו, ומהרגע שהם התיישבו, אי אפשר היה להקים אותם".
וכך, סביב רעיון שהיה גמיש מספיק בשביל התאמות ועדכונים, נבנה הביסטרו. יש כאן צינורות ותאורה מותאמת שגעונות, הרבה נגיעות לגו, בהתאם לאובססיה המשפחתית שלו, סגידה ברורה למייקל ג'ורדן ולקומבינציה האדומה-שוורית של השיקגו בולס, רכב אספנות שחונה ומחלטר כעמדת מלצרים, שולחן ביליארד ומגרש כדורגל קטן ומתקן קליעה לסל והכול מתפרש על פני חלל פנימי גדול, ועוד אזור ישיבה מקורה סמוך.
זה "הצפון", אז יש מקום לכולם. ובכל זאת, בערבים, קשה למצוא כאן מקום.
התפריט גדול, מושך אותך לכל מיני כיוונים, ומאפשר התמקדות-מטרה גם בחבורות הגדולות והבררניות ביותר.
הוא מתחיל עם צלחות קטנות ומעודדות של חריפים, קובנה עם טחינה ואריסה, או חצילים ופלפלים מוחמצים (19 שקלים, תתחילו להתרגל לתמחור הבלתי תל אביבי הזה), ועם ראשונות צבעוניות כמו חציל או כרובית מהאש (45 שקלים), צמד סיגרים ממולאי דג או בשר, קרפצ'יו סינטה עם עלי רוקט וקונפי שום או רוסטביף (69 שקלים), שיפוד שקדי עגל וכנפיים.
משם, רבים מתמגנטים לכריכים - שניצל (49 שקלים), סינטה (79 שקלים), אנטריקוט על הפלאנצ'ה עם פלפלים ובצל מטוגן והמבורגרים שכבר הספיקו לעשות לעצמם שם (59-75 שקלים) - ורבים לא פחות הולכים על "עוד מנה אחת לפני הבשר". שניצל וינאי או קלאסי, מרגז או גירוס פרגית, קבב או חצי עוף. המשחק הזה טעים אך מסוכן, מפתה אך קיצוני. לכאן צריך להיכנס רעבים, אבל לא בלתי הגיוניים.
שהרי הבשר עוד מחכה.
ולבשר הזה שווה שיחכו. נתחים מיושנים, מקוצבים כהלכה, ממוקצעים עד כלות, ובעיקר מצדיקים את המורשת המשפחתית, ועושים כבוד גם לעדרי הבקר.
יש כאן "נשנושי אסאדו" (89 שקלים לכ-350 גרם, יחד עם תפוח אדמה ובטטה, שום קונפי וצ'ימיצו'רי שמגיעים עם כל הבשרים) וסטייקים מתונים, אידיאליים בגודלם לארוחת צהריים פרופורציונלית, כמו נתח קצבים (89 שקלים לכ-160 גרם), פילה, סינטה או פיקניה (109 שקלים לכ-150-200 גרם).
יש גם צלעות טלה, אנטריקוט בשרני (129 שקלים לכ-250 גרם), פריים ריב ענקי (כחצי קילו, 215 שקלים) וגם דיל מגשים (330450 שקלים) שמיועד כביכול לזוג, אבל ירצה גם יותר. הרבה יותר. רוצים רק בקטנה? בבקשה. דורשים ענקי? אפשר גם. בין הקצוות האלה, תמצאו פתרון לכל גחמה, לכל חשק, לכל תשוקת בשרים.
שטראוס מסתובב עם החלום הזה כבר שנים, וסביר יותר להניח שהוא עוטף אותו עוד לפני שנולד אפילו. דור שלישי למגדלי בקר, עם סבא שגידל פרות ושיווק חלב ועשה מה שהוא יכול כדי לפרנס את משפחתו, ואבא שהמשיך את הדרך ושם את החווה כולה על כתפיו. איך אפשר אחרת חוץ ממסעדה?
בגיל 42 ("אבל אחרי הרבה קילומטראז'", הוא צוחק) הוא מנציח את הראשון, ומחבק את השני כשהוא בא לבקר, אומר שלום ללקוחות שאותם הוא מכיר מגיל אפס, ונוסע עם חלון פתוח ברחבי שדה אילן, כי אין טעם להרים אותו כשכל מטר עוצרים להגיד שלום ולהריץ עוד בדיחה קהילתית. "דע מאין באת", הוא אומר בלי להגיד סתם. דעו לאן אתם צריכים להגיע.
ביסטרו ביף שטראוס, מתחם תחנת דלק סונול, שדה אילן, 073-3737245