האגדה מספרת שאחת מעיתונאיות האוכל המנוסות והמיומנות ביותר בארץ הגיעה לאחרונה למלון ענבל במטרה לכתוב על בר 22 החדש שלו, אך נאלצה לשוב כלעומת שבאה, ולרדת מירושלים לתל אביב בידיים ריקות, ובנפש צמאה לקוקטיילים, רק כי צוות המלון לא הצליח לעזור לה באיתור הדלת הסודית המובילה פנימה.
האם זהו המלון הטעים בישראל?
עכשיו, ידועות הן המעשיות הירושלמיות וידועות עוד יותר מיתולוגיות הפולקלור הצבעוניות שלה, אבל זה בהחלט קפץ את הכריש, עד כדי שנאלצתי לוודא איתה כמה פעמים באותה שיחה - וכולנו יודעים כמה עיתונאי אוכל אוהבים לדבר אחד עם השני, הרי - שהיא לא מגזימה ולא מנפחת, ודובקת באמת.
היא הייתה בשלה, ולמרות שתוצאות הפוליגרף הבלתי רשמי הזה עדיין מחכות לאיבחון מקצועי, לא נותר אלא להאמין. להאמין, ולעלות לירושלים בתחושת שליחות אינדיאנה-ג'ונסית ממש.
כמה כיף שמצאנו, וכמה כיף שהדלתות האלה ניחשו אותנו ונפתחו מעצמן.
משימה אינדיאנה-ג'ונסית. בר 22
אין דרך לתאר את המקום מבלי להתעליין קצת על סצינת הברים העכשווית של בירת ישראל, ובגלל שאת רוב ההתעליינות הזאת עושים תושביה ושכניה הקרובים ואוהביה המוחלטים, הנפש מתאזנת ולא משליכה יותר מדי רעל לא מבוסס.
כי, ובכן, פשוט אין מספיק כאלה. בודדים ממש. פה ושם, ועם אפיל שרובו שכונתי ומחוספס, שבע קרבות, ופחות מהסוג שאתה מרגיש שלא התלבשת מספיק יפה בשבילו. כאן, בעזרת העיצוב של מיכאל אזולאי וההשקעה הניכרת של המלון עצמו, מרגישים את כל זה.
המקום חשוך איפה שהוא צריך להיות חשוך (בפינות המעוגלות של פינות הישיבה הצדדיות, למשל) ומואר איפה שהוא צריך להיות מואר (על הבקבוקים, נו מה), עם אפיל ספרייתי שמצליח להיות לא כבד, מראות שמפזרות מעט סקסינס באוויר, צוות מרובה משתתפים שבוחר לא להעיק עליך, ואפילו - נשבע - כמה וכמה שיחות באנגלית. אל תנחסו, מסתבר שהם עדיין מגיעים לפה.
את השאר עושים אוכל ואלכוהול שלא זזים מילימטר אחד בלי השני, כרוכים ומשולבים ומחוברים יחד לקומבינציה שמבטיחה, ומקיימת, משהו לשתות ומשהו לזלול איתו, ואז סיבוב נוסף, ואז עוד אחד, ואז הבנתם.
בהתחשב במקום שבו אנחנו עומדים (ומתיישבים), ובסטנדרט הטעמים שהוא הציב בפנינו לאורך השנים - עם מסעדת 02 הנהדרת, למשל, אך גם עם ארוחת הבוקר המטריפה ומזנוני המרקים בחורף והסטריט-פוד בקיץ - המילה הטובה שמקבלים כעת ענבל, וכפיר חדד שלו, היא דווקא על האיפוק. בלי לשאוף למטבח-עילי וללא הצהרות על מנות גבוהות ובלתי מותאמות לסיטואציה. להיפך. הבריף הובן, ואתה שותה כאן מצוין, עם מנות קטנות - בגודל אך גם במחיר - שמתניעות דייט ועם טיגונים שיספגו את הדרינק הבא. ככה, לפעמים, ובעצם תמיד, הכי טוב.
זה מתחיל עם חובות הגשה והוכחה של קרפצ'יו בקר (42 שקלים), צלחת חריפים עם פיתה מהטאבון (32 שקלים), סשימי סלמון עם ענייני מלפפון-עירית מקפיצים, חציל מצוין על האש שתופס בדרך אליך גם זוקיני ובצל וטחינה (38 שקלים) ומנת כרובית צלויה מהודקת, פשוטה, וככזאת גם נחטפת ראשונה.
עם אלה, אפשר ורצוי להמשיך לקרעי תפוחי אדמה פריכים (29 שקלים), לפיש אנד צ'יפס (48 שקלים), להמבורגר קטן (80 גרם, קלאסי או טבעוני, 48 שקלים), וגם לפיתה עם מעורב ירושלמי ולשיפוד אנטריקוט על פירה ברוטב יין.
עם המחירים האלה, והתחושה המשוחררת גם כך, נדמה לי ששולחן גדול של חברים פשוט יזמין הכול, וטוב יעשה עם ההזמנה הזאת. אם אתם בסיטואציה שדורשת מעט יותר פאסון, פשוט תתחילו לאט, ותגיעו לאותה נקודה בדיוק בדרך מעט יותר פתלתלה. זה עובד גם בשיטה הזאת.
תפריט הקוקטיילים מדבר באותה שפה - לא חופר, לא מתחכם, לא מותיר אותך מהוסס ורפה, אלא מאפשר ומכיל, ויחד עם אנשי הצוות יודע לתת לך מפלט, פינה טובה להתחיל ממנה. להתחיל לשתות כמובן.
יש פה עוגנים, ברור. אולד-פאשנד ונגרוני, אספרסו מרטיני ופאלומה, מרגריטה לצדה וגם קלובר קלאב ופניצילין. עם אלו, מובלטים הסיגנאצ'רס. "גן סודי" (טקילה, מרטיני ביאנקו, אגאבה, מיץ ליים, בזיליקום וקציפת אדלפלאוור), למשל, "Market Charm" (רום מתובל, וניל, דבש, פסיפלורה וליים), או "Ruby Stones" (וודקה, מרטיני רוסו, סירופ תותים, מחית פטל, מיץ לימון ונענע) שנולד כמחווה לצבעי אבני החומות העירוניות המפורסמות. בלי לחץ, כן?
רוצים קצת פאן? קולקציה גדולה להפתיע של ג'ין וטוניק נהדרת תסגור לכם גם את הפינה המעורבבת הזאת. הרכבה עצמית או בחירה באחד השילובים המובנים, עם ג'ין מכאן ממש או מרחוק ממש, טוניק כזה או טוניק אחר דווקא. מוזר שאין כזה אגף בכל בר, אבל למה להתלונן כשאתה נמצא מולו?
בר 22 ממשיך מסע ענבלי ארוך שנים עם תרמיל שאליו הוכנסו כבר מהצעד הראשון גם הכנסת אורחים וגם טעם. טעם לחיים, וטעם מילולי ממש. כשאתה מדבר עם האנשים כאן, מלמטה ועד למעלה, התשוקה הכפולה הזאת ניכרת, והדלתות הכבדות שנוצרו יש מאין הן רק אמצעי לפתוח ולפתח אותה עוד יותר.
המקום כשר, באופן טבעי, והקהל העירוני מסתער באופו טבעי לא פחות. הצד השני של המטבע הזה הוא, כמובן, תהיה על העיר החילונית הנעלמת, אבל נדמה לי שאין כאן מאבק, ולא צורך במאבק, אלא הזדמנות. מקום לשבת בו ביחד, לשתות משהו ולחטוף משהו. לעמוד ולשבת ולהסתובב. עכשיו, כשהדלתות האלה לא דורשות מכם משלחת חיפוש, אתם רק צריכים להיפתח.
בר 22, מלון ענבל, ז'בוטינסקי 3, ירושלים, 02-6756666