כל הפתיחות (והסגירות גם, הלוואי ולא היינו צריכים), תפריטים חדשים ומנות במהדורה מוגבלת, פסטיבלים וחגים, ארוחות מיוחדות ואירועים של פעם בשנה (רצינו לכתוב סילבסטר, אבל הבנו כבר מזמן שכמעט כל שבועיים יש כאן איזה "יום ה... הבינלאומי", ובמקומותינו זאת סיבה מספיק טובה לאיוונט).
שף שמתארח ושפית שמארחת גם כן, מסעדה שמתחפשת וצוות שמחליף מקום, למה לא, בעצם. מנה שמקבלת קורת גג (וקירות) משלה, אבל גם "חור בקיר" שווה מספיק כדי שנדווח. אילת וחיפה, השרון והשפלה, ותל אביב (אבל בשום פנים ואופן לא רק היא).
בקיצור, קבלו את חדשות האוכל של ישראל. והפעם - שוק, סלון, וכל מה שבאמצע. וזאת רק המנה הראשונה.
בתיאבון!
עשר שנים, קחו או תנו כמה שצריך בשביל לחשב באמת זמן במונחי עולם מסעדנות ישראלי, ומסעדת התאילנדית בהר סיני מוכנה לצעד הבא שלה. במקרה הזה, מילולית לגמרי. צעד קטן הצידה, ל-Molam, בר חדש בסמטה, במשפחה ובעיר.
ההבטחה: אווירה עמומה ומוקפדת, לייט-נייט שעושה גם שוק וגם סלון, "דיאלוג בין תאילנד לאלנבי", שם ששואב השראה ממוזיקת הפולק התאילנדית בסיקסטיז (כלומר, משהו שכולנו גדלנו עליו) ושאיפה כללית "ליצור מרחב שנע בין אסקפיזם לילי לעומק ולמסורת".
מה עוד? העיצוב של סטודיו דן טרוים (ועם הבעלים ניב גרוס, כמובן) נועד לתווך את מדינת האיים מן הסתם, אך גם את רחובות דרום-מזרח אסיה, ממרצפות הטרקוטה דרך עץ הטיק והמנורות שנרכשו בשווקים המפורסמים ההם. נוכחים בו דלפק ישיבה רחב, מטבח פתוח, גריל ותחנת ווק גועשת, דיספלי צבעוני של אלכוהול ותקליטים וגריל רב-קומתי.
מה אוכלים כאן? תפריט שנשען על נקודות החוזק של מסעדת-האם ומתמקד במנות קטנות ובמנות ביניים ממטבחי תאילנד, נגיעות סיניות והבלטת "טכניקות מסורתיות וטייק-אופים חכמים, בישול על אש גבוהה ואוכל שמלווה את השתייה".
יהיו פה, בין היתר, קרוקט בשר לבן כבוש באורז ושום (48 שקלים), "וואן סן" (מחבת עם אטריות שעועית, בייקון מעושן, ברבן ושרימפס, 95 שקלים), "ומיאנג קאם" עם עלי בטל, רליש תמרהינדי ושרימפס (34 שקלים)
מה שותים כאן? קוקטיילים מיוחדים עם חתימה תאית, וכעשרים בקבוקי יין שבחר הסומלייה אביתר ברעם.
מולאם (Molam), הר סיני 1, תל אביב