כמעט שנה של פיזור ניצוצות על שדרות רוטשילד בתל אביב, ומסעדת ZO לא מרשה לעצמה לעצור, ולקחת הפסקה. הנפשות הפועלות (יקי כביר ואמיר זרח, עם הרבה מאוד ידיים עובדות מסביבם) ותיקות מספיק ומנוסות מספיק בשביל להבין כמה דברים, להבין היטב שהם לא מבינים דבר, ולזכור רק דבר אחד - שנה כאן היא עשור בכל מקום אחר בעולם. זה לא מדעי, אבל זה מוכח.
כך, היא חוגגת את עצמה באופן מדוד, נכנסת צעד אחר צעד למים הסוערים, מוסיפה ומעדכנת, שומרת על סף גירוי אידיאלי ונזהרת מהיסחפות. פה תפריט מיוחד, שם מנות ספיישל, בשישי כבר יש קבלת פנים שלוקחת את אסיה לחמארות הצבעוניות של המזרח התיכון, ולאחרונה גם התווסף שירות המשלוחים המצופה. מסלול ירוק, ובטוח.
קצת זיקוקים, וקצת אש. ZO
החוויה המסעדתית של ZO אינטנסיבית, ודורשת התכוננות, כך שמהלך הטייק-אווי (והטייק-אאוט, יש גם איסוף עצמי) מתווך אותה הביתה באופן מצוין. לא תמיד יש לך כוח לצאת, ולא תמיד יש לך אנרגיות לצאת אליה, אבל מפינת האוכל הפרטית, ומשולחן האוכל המשפחתי, רבים מהחסמים האלה מוסרים אוטומטית. אתה יכול להתלבש יפה ולהתאפר יפה, כמובן. רצוי שתהיה גם מוזיקה וכדאי מאוד למזוג משהו לפינוק הזה, אבל כלום הוא לא בגדר חובה.
היא, מצידה, עושה הכול כדי להעביר את עצמה הביתה. המשלוח, כמכלול, מרהיב, מילה שאינה נכתבת רבות בהקשרים כאלה. העיצוב דרמטי ופרקטי כאחד, הנדסת האנוש מרשימה, הכול מהודק ומייתר דאגה, ואפילו הדרקון המפורסם יורד קצת מהתקרה לקופסאות, מתבל חוויה שהרבה פעמים גולשת לשגרה בקצת זיקוקים, ובקצת אש.
התפריט, מצדו, ממשיך לחשוב בגדול וליישם בגדול, משאיר מאחור מנות מעטות בלבד שלא היו נהנות מהנסיעה, ועושה מאמץ כנה - מאמץ שמתרחש גם במסעדה עצמה, אגב - לתת לך להרגיש מושקע.
הוא מתחיל עם ספייסי אדממה (42 שקלים), ככל הנראה קערת פתיחה מושלמת שמצליחה להפוך פתיח סתמי לנשנוש נחטף עם רוטב צ'ילי פיקנטי ושמשום קלוי. איתה, מורכבים ארבעה סלטים - "גרין וואסבי ואנדיב", פאן סי טופו פריך, ירקות שורש פריכים עם ויניגרט אסייתי מתקתק וגירסה מקומית מצוינת למנת הפפאיה התאילנדית, 76-78 שקלים - גדולים, צבעוניים ומהסוג שיכול לסגור פינה צמחונית כארוחה שלמה אפילו.
מנות ביניים נוספות (דרגון בול טייגר שריפס, גיוזה עוף עם רוטב פונזו, באן אסאדו ושיפודי פרגית סאטה, 72-84 שקלים) ועיקרית בדמות פילה סלמון (166 שקלים) יגבירו את הקצב, אבל טוב יהיה לעצור כאן לרגע ולתאם ציפיות. נאמס הרי יהיו כאן, חובה (והם אפילו עומדים בכבוד במשלוח), וסושי הרי יהיה כאן, חובה ברורה מאליה, אז שימו לב.
יש כאן נבחרת מהודקת של סשימי (סלמון, טונה, המאצ'י, 62-74 שקלים), נבחרת גדולה יותר של ניגירי (טונה, לרבות גירסת "פרימיום" עם כבד אווז ואיולי כמהין, המאצ'י, אונאגי, סלמון וקריספי רייס עם טרטר דג, 68-94 שקלים) ונבחרת כדורגל לפחות, כולל מחליפים, של רולים, אז הבחירה מורכבת ומרובת אפשרויות.
"ספייסי טונה" וסלמון אפוי בגריל מייצגים גירסאות קובנציונליות יותר של הגלגול, אם כי גם הן נהנות מיד מתבלת טובה, ומתחושה ברורה של הקפדה. לצידן, יש רולים צמחוניים (קריספי זוקיני, בטטה) ונטולי אורז (סלמון, טונה, יילוטייל, אבוקדו, קנפיו וחסה עטופים במלפפון עם פונזו הדרים), וכן שעשועי טמפורה וטיגונים (שרימפס עם ספייס טונה וטוביקו, המאצ'י עם אספרגוס וקנפיו, סלמון סקין עם אבוקדו ומלפפון) שמתקבלים תמיד בברכה.
המנות המיוחדות יותר חושפות יכולות שונות מעט, עדינות אפילו. יילוטייל עם גלייז סויה וקוג'י, טונה עם פינגר ליים, טרטר עטוף דפי סויה, אונאגי עם טמאגו וגם "ריינבואו" על בסיס טורו סלמון, טונה, יילוטייל ואיקורה שמצדיק את שמו עם צבעים, ועם תחושות. המחירים (66-96 שקלים) מייצגים את התחום הגבוה של הסקאלה העירונית, אבל מתגמלים בכמות נדיבה (הרולים גדולים, חתוכים לשמונה ברובם, ומהווים מנה ראויה אמיתית, רחוקה ממבוכות הנהוגות סביבנו לפעתים) ובאיכות גבוהה בהרבה מהמקובל.
רחוק מאוד מהשדרה, רחוק מאוד מהמטבח הפעלתני של דון טרן, מצליח הדרקון של ZO לשלוח להבות הרבה מעבר לשטח האש שלו.
זה לא מובן מאליו. מסעדות מעין אלה נמנעות בדרך כלל מכניסה לעולם המשלוחים, ומוותרות מראש על התמודדות עם הפער בין מה שקורה אצלן, ומה שיקרה בבית. הן רוצות שליטה, וגם רוצות אותך על הבר.
פה, באופן יחסית מפתיע, הקימו מערך והתעסקו גם בלוגיסטיקה וגם בחוויה, מתוך הנחה ששני האלמנטים האלה צריכים ליישר קו עם האוכל. מה שלא מפתיע בכלל, גם לא באופן יחסי, הוא הביצוע.
ZO, רוטשילד 11, תל אביב, 03-6218593, משלוחים ואיסוף עצמי דרך המסעדה, או באמצעות וולט